בניגוד לדעה הרווחת בחברה היהודית, בחירות לכנסת מתקבלות על פי רוב באדישות ברחוב הערבי. יהודים רבים מהמחנה שמכונה "שמאל-מרכז" משתוממים נוכח הסקרים שלפיהם רוב הציבור הערבי לא ינהר בהמוניו לקלפיות כדי לבלום את חזרתו של בנימין נתניהו. הרי תחת ביבי והימין, הם אומרים לעצמם ולערבים, גברו ההסתה, השנאה והדה-לגיטימציה. איך אתם לא נותנים יד בניסיון למנוע ממנו לשוב לראשות הממשלה?
אז ראשית, האזרחים הערבים דווקא זוכרים היטב את מעלליו של נתניהו כלפיהם. הם יודעים שהוא חתום במישרין או בעקיפין על כמה מהביטויים הגזעניים ביותר שהשתרשו בציבורית הישראלית, כמו "תומכי טרור", "הערבים נוהרים", "ביבי או טיבי" ועוד. הם לא שכחו שתחתיו חוקקו חוק הלאום וחוק קמיניץ, ושהוא בעל מניות רבות בהלבנתו של איתמר בן-גביר ובכניסתו לכנסת.
הם יודעים היטב שבזמן כהונת נתניהו התרבו גילויי הגזענות והאלימות כלפי ערבים במרחב הציבורי, בין אם ביהודה ושומרון, בתקשורת הממוסדת, ברשתות החברתיות או במקומות עבודה שנקטו סנקציות נגד מי שהעזו לבקר את הצבא והמדינה או להביע הזדהות עם תושבים חפים מפשע בעזה שנקברו תחת ההפצצות.
אז כן, כל זה קרה תחת נתניהו, אלא שאותם יהודים תומכי שמאל-מרכז, או בשמם המדויק יותר מחנה-רק-לא-ביבי, מתקשים לראות את הדבשת שעל גבם. הערבים בישראל לא שוכחים כיצד התבטא אביגדור ליברמן עד הברוגז עם נתניהו (אין נאמנות - אין אזרחות, להעביר את המשולש לרשות הפלסטינית וכו'), לא את הביטוי המזלזל "חנין זועביז" של יאיר לפיד, וגם לא את בני גנץ, לכאורה התקווה החביבה והמנומסת של המחנה, שכדי לקושש עוד כמה קולות פתח את הקריירה הפוליטית שלו בהתגאות בעובדה שהרג הרבה ערבים ברצועה.
שיעור ההצבעה של הערבים בבחירות הארציות תמיד נמוך מזה של היהודים, והמהלך היחיד שהגדיל אותו היה האיחוד של הרשימה המשותפת. אחרי שזו התפוררה שב והצטמק מספר הנציגים הערבים בכנסת. מנסור עבאס אמנם נכנס לממשלת בנט-לפיד, אלא שזו לא חסה עליו, ולפני שנפחה את נשמתה קיבעה את הביטוי "הניסוי נכשל", משל מדובר היה בחיות מעבדה. הממשלה היוצאת הייתה אכזבה גדולה מאוד עבור החברה הערבית. בבחינת אותה גברת בשינוי אדרת. היא רמזה להם שלעולם לא תהיה להם כל השפעה על המדיניות כלפיהם.
הם איבדו את האמון במוסדות השלטון, ברשויות האכיפה ואפילו בבתי המשפט. עבור מה אפוא ייצאו להצביע? ההצהרות של מפלגות המרכז-שמאל על כך שהן באות להציל את הדמוקרטיה לא מעניינות את הערבי הממוצע. מבחינתו, ממילא הדמוקרטיה הישראלית מיועדת רק ליהודים. עם ביבי, בלי ביבי, מה זה משנה? במצבם לא יחול כל שינוי.
אם ירצה יו"ר יש עתיד שהערבים "ינהרו" לקלפיות, יהיה עליו לתת להם תקווה לעתיד. בראש ובראשונה הוא יצטרך לשנות את השיח המפלג, ונאום הבכורה שלו כראש ממשלה – שבו אפילו לא אמר את המילה "ערבים" אלא יצא ידי חובה כשמלמל משהו על אלה שאינם יהודים – היה התחלה רעה.
אתה רוצה שמצביעים ערבים יגיעו לקלפיות? תדאג לחיבוק במקום הסתה, לשותפות במקום הדרה ולתחושת שייכות במקום ניכור. דבר אליהם בגובה העיניים. תגיד להם: "כן, יש בינינו מחלוקות ופערים וכעסים ופחדים, אבל נוכל לגשר עליהם רק במסגרת שותפות. יהודים וערבים חולקים יחד משרד בעבודה, שולחן בספריית האוניברסיטה, חדר בבית חולים, ספסל במקומות הבילוי ומושבים במגרשי הכדורגל, אז אין שום סיבה שלא נמשיך לעשות את זה גם בקואליציה".
עו"ד שקיב עליוכמובן לא מספיק רק לדבר או לכתוב. חברי מפלגות המרכז-שמאל צריכים להיכנס למכוניות שלהם ולהתחיל להגיע ליישובים הערביים, להשתתף בחוגי בית גם בידיעה שלא מדובר באנשים שבהכרח יצביעו להם, להבין את הצרכים, את הלך הרוח, לשמוע על המצוקות, על הפחד מהפשיעה ועל ההשפעה של חוק הלאום וחוק קמיניץ.
מדבר אחד מומלץ לראשי המפלגות הללו להיזהר. שריון מועמד או מועמדת ערבים במפלגה ציונית עשוי מדי פעם להצדיק את עצמו אלקטורלית, למשל במקרה של עיסאווי פריג' בכפר קאסם, אבל הוא לא יוציא המוני ערבים מהבית ביום הבחירות. הם ראו בשנה האחרונה שההשפעה של פריג' ושל ג'ידא רינאווי זועבי שולית עד לא קיימת. ניסיון לעודד ערבים להצביע למפלגות המרכז במקום למפלגות הערביות ייתקל בהתעלמות במקרה הטוב ובבוז במקרה הפחות טוב. חשוב יותר להבטיח שוויון, דמוקרטיה ושלטון חוק, ולזכור: שיעור הצבעה גבוה תלוי בפוליטיקאים היהודים יותר מאשר בציבור הערבי.
- עו"ד שקיב (שכיב) עלי הוא פעיל חברתי העוסק בחברה הערבית והדרוזית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
