בימים אלה האולפנים פתוחים, הרשתות החברתיות גועשות וקבוצות הווטסאפ וערוצי הטלגרם עובדים שעות נוספות. מידע שזורם בהיקף ובקצב גבוה במיוחד עשוי להועיל – אבל גם עלול להזיק. בספרו "מהנדסי המוות" התייחס מחבל חמאס מוחמד ערמאן, מראשי חוליית סילוואן (שהייתה אחראית בין היתר לפיגוע בקפה "מומנט" בירושלים ולניסיונות פיגוע במתקן פי-גלילות ועל פסי הרכבת), לכך ש"האויב מלמד אותנו כיצד לפעול". וכך הוא כתב: "חובתו של כל אדם הפועל בהתנגדות לכיבוש לעקוב אחר התקשורת של האויב... המעקב אחר התקשורת מספק ללוחמי הג'יהאד מידע חינם שלא חשבו עליו כלל. לפיכך חובתם של מתכנני פעולות ההתנגדות לשלוט בשפה העברית ולעקוב אחר כל הידיעות והניתוחים".
לדברי ערמאן, הוא ואנשיו למדו מהתקשורת בישראל על אודות פוטנציאל ההרס שבביצוע פיגוע במתקן פי-גלילות, שאליו לא היו מודעים כלל, וכן כיצד כשל ניסיון הפיגוע הראשון שלהם על פסי רכבת – גודל המטען – מידע שנמסר בשידור מפי קצין משטרה.
המתקפה שביצע חמאס בשבת מצריכה מודיעין מדויק, כזה שנאסף עקב בצד אגודל במשך תקופה ארוכה ומאפשר היכרות טובה עם מרכיבים שונים במערך הישראלי. מה שמאפיין את המודיעין הזה הוא דווקא פשטותו: איסוף של פיסות מידע קטנות, טקטיות, כאלו שלעתים נראות חסרות ערך מודיעיני – עוד סטורי של חייל בבסיס, עוד שיח בקבוצה פתוחה על מיקום או ייעוד של תורן או מצלמה, וכן הלאה. צירוף כל החלקים הקטנים הללו מייצר פאזל שמאפשר לבנות תמונת מודיעין מיטבית. עבור ישויות כמו חמאס, המידע הזה שזורם במדינות דמוקרטיות ופתוחות ונראה מובן מאליו לקיים עליו שיח – הוא בעל ערך רב לצורך ביצוע פעולות טרור.
בעת חירום, שבה גובר הצורך הפסיכולוגי לצרוך מידע ולשתף אותו, צריך לזכור שבצד השני יש מי שצורך אותו ועושה בו שימוש. הוא מתרגם כל שביב מידע שעולה בתקשורת הישראלית, כל דיווח של כל כתב, הוא נמצא בקבוצות ברשתות החברתיות ובפלטפורמות העברת המסרים, פועל להתקנת רוגלות על טלפונים של משרתי צה"ל ועוד. בעידן שבו כולם לא רק צרכנים של מידע אלא גם יצרנים שלו, מוטלת עלינו אחריות להיזהר במה אנו כותבים, מדברים ומשתפים. המודעות לכך שכל פריט מידע עלול לשמש נגדנו צריכה להיות טבועה בנו.
על כן, לפני שהמידע משותף, ישאל את עצמו כל אחד שתי שאלות. הראשונה: האם יש צורך אמיתי בשיתוף המידע הזה? השנייה, במידה שהתשובה לשאלה הראשונה חיובית: האם אין בו משהו, אפילו קטן, שיכול להועיל לאויב? באופן הזה נוכל לצמצם את פוטנציאל דלף המידע ולהגביר את חופש הפעולה של צה"ל וכוחות הביטחון.
ד"ר נתנאל פלמרדוברות אוניברסיטת בר אילןועוד כמה מילים על ההיבט ה"רך" של המידע, שקשור ברוח הלחימה. לקראת מלחמת לבנון השנייה ובמהלכה למד חיזבאללה היטב את השסע החברתי ששיקפו אמצעי התקשורת בארץ (המדיה החברתית הייתה אז בחיתוליה). כל מידע על סדק בחברה הישראלית חיזק את תפיסתו שלפיה הגיעה שעת הכושר לפרום את קורי העכביש. במהלך המלחמה פרסם עמי שרייר את דבריו של בנו, סגן יפתח שרייר ז"ל שנפל בקרב ליד מרון א-ראס: "דממו אלחוט. שתקו. תנו לנו לעשות את המלאכה היטב. סמכו עלינו. התאפקו עד שנחזור הביתה".
יפים דבריו אלה גם להיום. עוד יהיה זמן לוועדות חקירה, להפקת לקחים, להכאה על חטא ולחשבון נפש. כל עיסוק במי אשם במקום בניצחון במלחמה הוא בזבוז משאבים, יצירת מורך לב ומתן מוטיבציה לצד השני. דממו אלחוט.
- ד"ר נתנאל פלמר הוא מרצה בכיר במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן. עוסק בחקר הפעילות המודיעינית של ארגוני טרור
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
