דאגתו הכנה והנרגשת של ח"כ דודי אמסלם ליהדותה של ישראל עומדת בסתירה משוועת להתנהגותו הבריונית (ראו למשל כאן, כאן, כאן וכאן) ומציבה אותו הכי רחוק שאפשר ממהות היהדות. הוא חלילה לא הראשון שחוטא בכך. בהתקפותיו הקשות על אנשי המשפט ואיומיו הבריוניים כלפי מבקריו הוא מזכיר להפליא את המקרה הידוע ביותר בתנ"ך של נשיאת שם הפטריוטיות לשווא. במקום לדרוש מעצמו דין וחשבון מוסרי ולהקהות מעט את סגידתו העיוורת ל"שליח הקדוש ברוך הוא", בנימין נתניהו, הוא מאשים את שומרי הסף של הדמוקרטיה – במשפט, בתקשורת ובמפלגות היריבות – כאויבי ישראל ומבטיח להם עונשים מרים: ממכלאה, דרך פיטורין וקיצוץ בשכר ועד מניעת נגישותם לשלטון. ח"כ אמסלם של היום עושה כמעשה המלך אחאב: עיוור לחלוטין לפגמיו ונלהב להגדיל את שלטונו ורכושו, הוא מאשים את אליהו איש האלוהים כעוכר ישראל.
נכון שלאיש אין מונופול על היהדות, ויש בה מגוון זרמים ושפע פרשנויות, אבל ישנם דברים מסוימים שהם בכתובים ואי אפשר להתעלם ממעמדם בליבת היהדות. אם איש אמת הוא ח"כ אמסלם, מהדברים הבאים הוא צריך להיות מודאג שבעתיים. אלה הדברים שהוא באמת הצליח לדרוס בלהט איומיו ונאצותיו:
הוא רומס את עיקרון היסוד ש"דרך ארץ קדמה לתורה" (בטח שלמפלגה) ושהיהדות "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", קל וחומר על רקע "איזהו מכובד - המכבד את הבריות", ו"איזהו גיבור - הכובש את יצרו". בהשתלחויותיו הפוגעניות והמאיימות הוא לא רק רומס עיקרי יסוד של היהדות אלא גם מבזה את עצמו ברבים: שהרי כיצד נכבד אדם שבז לכל מתנגדיו ויצר העוינות מביאו להתלהמות מגונה?
זו דרכו של פופוליזם - עוצמת ההתלהמות נמצאת ביחס הפוך לאיכות ולמהות. כפי שקנאי האינקוויזיציה נשאו לשווא את מוסר הנצרות כך דורס אמסלם בהתנהגותו את ליבת היהדות עצמה
ח"כ אמסלם מקעקע את "כל התורה כולה" ש"מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך". שהרי גם אם נניח שהוא צודק וראשי הקואליציה מתעמרים בחברי האופוזיציה ושוללים מהם זכויות לגיטימיות של ייצוג בכנסת, הרי מה שיש לצפות ממנו כיהודי טוב זה שיכריז ברבים שכשהוא יהיה בשלטון הוא ינהג כדרך היהדות ויראה לציבור כולו מופת של הגינות, אי-משוא פנים ויושרה. בפועל ממלא ח"כ אמסלם צו הפוך: כל הרע והעוול שעשיתם לנו, כאין וכאפס הם יהיו לעומת הרוע והעוול שנביא עליכם כשאנו נהייה בשלטון.
ח"כ אמסלם: נדרוס את השמאל כשנעלה לשלטון
(צילום: גיל יוחנן, שמוליק דודפור)
הוא מנאץ את תפארת היהדות מאז אברהם אבינו שעם הסגולה יהיה אור לגויים בתחום הצדקה והמשפט, ש"ציון במשפט תיפדה", וש"צדק צדק תרדוף". אם יש סגולה מוסרית מובהקת ליהדות המקראית המשיאה אותה מעל מרבית התרבויות העתיקות, זה העיקרון שהמשפט עליון על המשטר ושאין אדם העומד מעל החוק. אפילו במקרה של גדול מנהיגי ישראל המקראית, דוד המלך, הוא נדרש להשפיל מבטו בפני נתן הנביא אחרי שחטא בחמדנות יתרה כלפי בת שבע ופשע כלפיה וכלפי בעלה כששלח אותו למותו – ואז לקח לעצמו את כבשת הרש.
פרופ' נמרוד אלוניענר גראואילו ח"כ אמסלם מצפה משופטי ישראל שינהגו כשפוטים שלו, מבקש לסלק את ערכאת הצדק, ואינו מבין את היועץ המשפטי לממשלה שעומד על עקרונותיו המשפטיים ובכך מגלה כפיות טובה כלפי אדוניו הפוליטיקאים.
זו דרכו של פופוליזם - עוצמת ההתלהמות נמצאת ביחס הפוך לאיכות ולמהות. כפי שקנאי האינקוויזיציה נשאו לשווא את מוסר הנצרות וקנאי הקומוניזם חירבו את חזון המרקסיזם, כך מסע דורסנותו של ח"כ אמסלם לוקח אותו הכי רחוק מתרבות ישראל. ואם יש משהו שהוא דורס בהתנהגותו המתלהמת, אזי זה את ליבת היהדות עצמה.
- פרופ' נמרוד אלוני הוא מרצה לחינוך במכללת סמינר הקיבוצים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
