לא מעט נשים נטולות ילדים קיבלו אתמול (יום א') בבוקר שיחת טלפון מאמא שלהן. "את רואה?", הן בוודאי זימרו לבנותיהן, "גם היא עשתה ילד בסוף". ימי ראשון באוגוסט של מגפה עולמית הם אתגר אובייקטיבי, אבל עבור נשים שהחליטו למרוד באתוס הישראלי שמקדש ילדים וילודה ולא להפוך לאימהות בעצמן – ייתכן שכעת התווספה לכל אלה מורכבות נוספת.
יו"ר מפלגת העבודה, שרת התחבורה והאייקון הפמיניסטי מרב מיכאלי, הודיעה בשבת בערב בפוסט שהפך ויראלי כי היא ובן זוגה ליאור שליין הפכו להורים באמצעות פונדקאית. השילוב בין התמונה של השניים אוחזים בילוד הטרי לבין הטקסט של מיכאלי, שבו כתבה בפשטות שאהבתה לבן זוגה הכריעה את האג'נדה הקודמת שלה לחיות באושר ובעושר בשתי דירות ללא שידות החתלה, גרם לי לדמוע. כאמא, אני אוחזת בדעה שאין מאפר, סטייליסט או אמן פוטושופ שמסוגלים להפיק תמונה יפה מזו של שני אנשים האוחזים בתינוק שלהם לראשונה, וזה לא משנה אם הם פקידי שומה, נצרי שושלת ווינדזור או סאטיריקן ופוליטיקאית שהצהירה שאין בכוונתה לעשות ילדים, ואז עשתה אחד.
אך לצד הנרגשים והמברכים נשמעו גם קולות אחרים; כאלה שראו בהחלטה האישית של מיכאלי להפוך לאמא בגיל 54 ‑ ובאמצעות פונדקאית - פגיעה אישית. צביעות. יש שהשתמשו במילה "בגידה". ראיונות נשלפו מהארכיון, כמו זה מ-2013 לאתר "מאקו" שבו התבטאה מיכאלי נגד פונדקאות, והאם הטרייה הואשמה בניצול אישה מוחלשת. בפריבילגיה מעוורת. בבגידה בערכי הפמיניזם.
בחייה של מרב מיכאלי יש מורכבות, הפמיניזם שלה נדרש לקונפליקטים שמגיעים עם הדבר הפתלתל הזה שנקרא המציאות, וזה האמ-אמא של להיות אישה
יותר מכולם זעקו קולותיהן של אלה שראו בה אייקון אל-הורי, אישה שבחירתה הרדיקלית ביותר, מעבר לשפה, למלבושים ולזוגיות, הייתה לחיות בחברה פרו-נטליסטית ללא זאטוטים. וכעת היא עברה צד, הצטרפה לכוחות השמרנים שמעודדים ילודה והופכים הורות בכלל ואימהות בפרט לערך עליון. אחרונת המוהיקניות בסדנת עיסוי תינוקות על פופים. אאוץ'.
רתם איזקצילום: גיא כושי ויריב פייןאבל החיים, אלה שמתרחשים מחוץ לכותלי הקבוצות הסגורות בפייסבוק והחוג למגדר והפקולטה לפוליטיקלי קורקט, הם מורכבים. משתנים. ויש להם נטייה לקחת פניות חדות ובלתי צפויות. נכון, הבחירה של מיכאלי מציבה שאלות על תקשורת, על יחסי כוחות, על פונדקאות ועל רומנטיקה. היא אשת ציבור, והציבור מבקרת. אבל יש רגע כזה בחייה של אישה, שבו אולי צריך להניח בצד את המונח הפמיניסטי הידוע (השגור גם בפיה של מיכאלי) "האישי הוא הפוליטי". רגע שבו העולם עוצר מלכת גם עבור אלה שעסוקות בלשנות אותו. גם עבור סמלים או אייקונות. זהו הרגע הזה שבו מניחים עליך את הילד שלך.
מיכאלי, שלא רצתה להיות אמא, שינתה את דעתה כי היא אוהבת את בן הזוג שלה, והוא רצה להיות אבא. זה לא משנה את העובדה שהיא אחת ממובילות המאבק הפמיניסטי בישראל, ואישה עם משקל סגולי בלתי ניתן לערעור בחברה, בפוליטיקה ובתרבות. בחייה יש מורכבות, הפמיניזם שלה נדרש לקונפליקטים שמגיעים עם הדבר הפתלתל הזה שנקרא המציאות, וזה האמ-אמא של להיות אישה.
המאבק האל-הורי בישראל הוא חשוב וקשה מנשוא. מותר לאישה להחליט שלא לעשות ילדים. מותר לה להתחרט. גם זה פמיניזם. מזל טוב, מרב יקרה, אל תשכחי את המוניטור בדירה למעלה.
- רתם איזק היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
