אסון הכטב"ם שהתפוצץ אמש (ראשון) בבא"ח גולני, היה עוד ציון דרך קשה בתולדות חטיבת גולני. 92 מלוחמי החטיבה נפלו מתחילת המלחמה ב-7 באוקטובר, והאחרונים שבהם - סמל יוסף הייב, סמל עומרי תמרי, סמל יואב אגמון וסמל אמיתי אלון, נהרגו אמש בחדר האוכל של בסיס ההדרכה החטיבתי.
מח"ט גולני: נילחם לזכרם, וננצח את האויב
(צילום: דובר צה"ל)
הסיבה העיקרית לפגיעת הכטב"ם מסוג ציאד 107 במרכז חדר האוכל הייתה איבוד קשר איתו - במרחק של כ-48 ק"מ מצפון-מזרח לעכו. לאחר כחצי שעה הוא פגע בבא"ח, והוביל לפציעתם של עשרות חיילים נוספים. בדיעבד, כך הבינו בצה"ל, בחיל האוויר סברו בטעות שהכטב"ם התרסק בים. מלבד מקטע של דקה וחצי, שהתגלה בדיעבד בדרכו לצפון השרון, הוא לא אותר.
"כטב"מים הם קשים לזיהוי מכמה סיבות: הם טסים באיטיות, לרוב כוללים רכיבי פלסטיק, יש להם חתימה תרמית חלשה יותר מאשר טילים ורקטות במערכות הרדאר - וגם המסלול שלהם קשה יותר למעקב", אמר לסוכנות הידיעות AP גורם ביטחוני ישראלי, שניסה להסביר את הקשיים בזיהוי הכטב"מים. "לכטב"מים יכולים להיות מסלולים שונים, הם יכולים להגיע מכל כיוון, לטוס נמוך - ובגלל שהם קטנים מרקטות, אפשר לטעות כאילו שמדובר בציפורים", הוא אמר.
חיל האוויר ניסה פעמיים להפיל את הכטב"ם, לאחר ששני כטב"מים דומים שהגיעו מלבנון הופלו על ידי סטי"ל ועל ידי כיפת ברזל. הכטב"ם טס נמוך ומעל כבישים בדרכו לבסיס גולני. באמצעות מערכת GPS שהותקנה עליו הוא טס לנקודה שהוגדרה לו - ברמת דיוק של חדר ספציפי. ראש הקרב שלו הכיל שלושה עד ארבעה ק"ג של חומר נפץ ורסס רב, אך זווית הפגיעה המדויקת אפשרה את הפגיעה והחדירה הקטלנית.
האבדות הגדולות, ובהן זו מאמש, השפיעו על הלוחמים בחטיבת גולני - אבל לא מנעו מהם להמשיך בלחימה. "החטיבה נלחמת כאן בדרום לבנון במשך שבועות נגד חיזבאללה. אתמול נהרגו לנו ארבעה לוחמים ונפצעו עשרות. חשוב לי להעביר מסר משמעותי: גולני חטיבה חזקה, משמעותית, שזוכרת את נופליה. נצעד לזכרם, נילחם לזכרם וננצח לזכרם את האויב", אמר היום אלוף-משנה עדי גנון, מח"ט גולני, בלחימה בדרום לבנון. "אני רוצה להעביר מכאן למשפחות שאנחנו חזקים, איתנים וחטיבת גולני תכריע כל אויב שעומד בדרכה".
"גולנצ'יק לא נשבר"
ב-1976, כשבחרו לוחמי גולני את הצבע החום כצבע הכומתה שלהם כאות ביטוי לקשר לאדמת הארץ, גם הם לא ידעו כמה הקשר יהיה עמוק. לוחמי גולני עומדים לעיתים קרובות בחזית, מביאים תוצאות - אבל גם סופגים אבדות קשות מנשוא. ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר, יצחק רבין, אמר בעבר כי "עקבות הדם של לוחמי גולני נמצאים בכל פינה בארץ הזאת, ממרומי החרמון ועד שערי אילת ומרחבי סיני. הם מאפיינים את דרכה של החטיבה: להיות בכל מקום כדי להכריע במערכה, כדי להביא ניצחון, כדי לתת חיים למדינת ישראל. לעץ של גולני ענפים רבים ורחבים, והוא מסוכך עלינו כסוכת שלום ומגן".
בקרבות העזים ב-7 באוקטובר נפלו 72 לוחמי גולני. עם תחילת התמרון הקרקעי בעזה, לוחמי החטיבה שאיבדו חברים רבים, שמרו על מוטיבציה גבוה ורשמו הישגים גדולים בקרבות בדרום. הם חיסלו מאות מחבלים, טיהרו שכונות טרור וגם סגרו "חשבונות" עבר מהלחימה בצוק איתן - גם בדמות המפקדים שחיסלו וגם בהשמדת הפסל שפיאר את אסון הנגמ"ש ועליו דיסקית עם שמו של לוחם גולני אורון שאול ז"ל, והשמדת "כיכר פלסטין" כולה.
בקרב קשה במיוחד בשג'אעיה, בדצמבר אשתקד, נהרג סגן-אלוף תומר גרינברג, מפקד גדוד 13, הגדוד שספג את האבידות הרבות ביותר ב-7 באוקטובר. מתחילת התמרון בעזה נפלו 11 לוחמים בחטיבה. בזירה הצפונית נפלו במלחמה הנוכחית חמישה לוחמים.
למרות הכאב, בגולני, לאורך השנים - ובייחוד בעיתות מלחמה - רושמים אחוזי מוטיבציה גבוהים במיוחד בקרב מתגייסים - הישגים גדולים בימים שבהם יחידות הסייבר והטכנולוגיה או המודיעין קורצים יותר לצעירים.
"בגולני, אתה לא יודע את השם של מי שעומד לידך. זה מיד 'אחי'", אומר תת-אלוף במילואים שמואל זכאי, שהיה מפקד חטיבת גולני בין 1999 ל-2001. "הרעות היא יוצאת דופן. זה אחיך בדם, לא כביטוי. כשחיים בתוך החטיבה מבינים שזו החטיבה של כל העם. אנשים שבשום סיטואציה לא היו נפגשים. נוצר קסם שהוא גם דבק - והוא הגורם המרכזי המניע להגיע לחטיבה למרות האבידות הקשות".
לדברי זכאי, "הגורם השני הוא שאנשים רוצים להיות במקומות מצוינים - ושיהיה ערך למה שהם עושים. בכל ההיסטוריה של החטיבה היא תמיד בקו הראשון, ולהיות בקו הראשון זה הערך הכי גדול למה שאתה עושה. לא לעשות כי צריך. גולני זה הישראליות במיטבה". כשסיים את תפקידו כמח"ט גולני, אמר זכאי, "אמרתי שנגמר לי הצבא. איבדתי את התמימות הטהורה שיש בגולני - אין שם זיוף.
"לצערי איבדתי הרבה חיילים. מה שעובר לי תמיד בראש זה היכולת של המפקדים להתמודד עם הסיטואציה", הוא אמר. "זה אתגר מנהיגותי - במצבי קושי זה התפרקות או לכידות. בגולני זה לכידות. דווקא הרגעים של האובדן, באופן אבסורדי, מעצימים את הערך. אנחנו קוראים לזה ראבק: גולנצ'יק לא נשבר, זה לא קיים בלקסיקון. ככל שהקושי גדול יותר, ככה נהיים חזקים יותר".
