כשה-FBI פשטה באוגוסט אשתקד על אחוזתו של דונלד טראמפ בפלורידה וחשפה כי הנשיא לשעבר החזיק שם מאות מסמכים מסווגים מתקופת נשיאותו, יורשו בתפקיד ג'ו ביידן לא היסס לתקוף: "ההתנהלות שלו בעניין המסמכים הייתה לחלוטין חסרת אחריות", האשים אז ביידן, ונתן רוח גבית לחקירה המתנהלת נגד טראמפ בחשד לשיבוש הליכים. הגילוי השבוע שגם במשרד פרטי ששימש את ביידן במכון מחקר בוושינגטון נמצאו מסמכי ממשל מסווגים, מתקופתו כסגן הנשיא של ברק אובמה, מעמיד אותו כעת במבוכה: הייתכן כי הפוסל – במומו פסל?
שעה קלה אחרי שפרשת המסמכים המסווגים של ביידן נחשפה ברשת CBS, בלילה שבין שני לשלישי, כבר מיהר טראמפ לתקוף אותו בחזרה ברשת: "מתי ה-FBI מתכוון לפשוט על הבתים הרבים של ג'ו ביידן, ואולי אפילו על הבית הלבן?", כתב. הרמיזה של טראמפ הייתה ברורה: כמו בפרשות קודמות הוא טוען כי מערכת אכיפת החוק נוקטת מדיניות של איפָה ואיפָה בחקירות שהיא מנהלת נגד רפובליקנים ודמוקרטים, וכי הרקע לכך הוא פוליטי.
הגיבוי מתומכי טראמפ בקונגרס לא איחר להגיע. "אה, באמת? הם פשוט מצאו את המסמכים האלה עכשיו, אחרי כל השנים?", שאל בריאיון ל-CNN יו"ר בית הנבחרים החדש, הרפובליקני קווין מקארתי, שנבחר בעזרת טראמפ. "מה אמר ביידן על הנשיא האחר שהחזיק מסמכים מסווגים?". יו"ר ועדת הפיקוח של הבית, הרפובליקני ג'יימס קומר, הוסיף: "זה מגביר את החשש שבמשרד המשפטים יש מערכת שנוקטת מוסר כפול, מדיניות של יחס אחד לרפובליקנים ויחס אחר לדמוקרטים – במיוחד היחס לנשיא הקודם לעומת הנשיא הנוכחי".
פרשת המסמכים המסווגים של ביידן היא אכן סיבה למבוכה עבורו ועבור הממשל, אך לפי שעה – לפחות עד שיתברר מידע חדש על הניירות הסודיים – מסתמנים הבדלים ניכרים בינה לבין פרשת המסמכים של טראמפ, והיא נראית חמורה פחות, ודאי במישור המשפטי.
ביידן החזיר תוך יום, אצל טראמפ לא הספיקה שבועה
הבדל חשוב בין שתי הפרשות הוא מספר המסמכים המסווגים שהתגלו אצל כל אחד מהנשיאים. בעוד באחוזתו של טראמפ בפלורידה התגלו 325 מסמכים כאלה, ויותר מ-100 מהם נשאו את הסיווג "סודי" או "סודי ביותר", במקרה של ביידן נמצאו נכון לעכשיו רק 10 מסמכים מסווגים. גם ביניהם יש כמה הנושאים את הסיווג "סודי ביותר".
חשובה לא פחות היא השאלה מי יזם את החזרת המסמכים. במקרה של טראמפ הארכיון הלאומי הוא שפנה אל אנשי הנשיא לשעבר ב-2021, מעט אחרי שעזב את הבית הלבן, ודיווח להם כי הוא חושד שכמה מסמכים רשמיים של הממשל שהיו אמורים להיות מועברים אליו בתום כהונת טראמפ חסרים, וביקש לקבלם בחזרה. במקרה של ביידן הארכיון הלאומי כלל לא ידע על קיום המסמכים: אנשי ביידן אומרים כי הם אלה שגילו אותם, וכי הם דיווחו על כך מיד לארכיון ומסרו אותם לידיו ביום המחרת.
הפער ניכר – לפחות לעת עתה – גם במידת שיתוף הפעולה של שני הנשיאים. כשהארכיון הלאומי פנה לטראמפ בבקשה לקבל לידיו את המסמכים שלקח נדרשו חודשים של שיחות בין הצדדים, ורק בסופם, בינואר 2022, החזיר הנשיא לשעבר 15 ארגזים מלאי ניירות, ובהם 184 מסמכים מסווגים, כולל 25 עם הסימון "סודי ביותר". אם לא די בכך, כשנודע לו כי הארכיון מתכוון להעביר את המסמכים למודיעין האמריקני כדי לבדוק אם מהחזקתם שלא על פי הוראות האבטחה נשקפה סכנה לביטחון הלאומי, טראמפ התנגד וניסה לעכב את ההליך בדרכים משפטיות.
נוסף על זה, כשאנשי ה-FBI הגיעו לאחוזת מאר א-לאגו של טראמפ לביקור שהוסדר מראש כחלק מאיסוף המסמכים הם קיבלו רק חלק מהניירות, ואנשי הנשיא לשעבר מנעו מהם להציץ בתאי אחסון נוספים וטענו – בהצהרה בשבועה – כי כל המסמכים נמסרו. בהמשך נודע ל-FBI שלא כך הדבר, ובאוגוסט 2022, אחרי שהצליחה לקבל צו חיפוש, פשטה הבולשת על האחוזה ומצאה שם עוד יותר מ-100 מסמכים המסומנים כמסווגים, בכלל זה עם הסיווג "סודי" ו"סודי ביותר". גם לאחר מכן ניסה טראמפ לעכב את החקירה בכלים משפטיים.
בפרשת מסמכי ביידן אין לפי שעה דיווחים על הערמת קשיים דומה. אנשי הנשיא המכהן אומרים כי מאז מציאת המסמכים ב-2 בנובמבר עורכי דינו משתפים פעולה באופן מלא עם הארכיון הלאומי ועם משרד המשפטים, וגם ביידן עצמו הבטיח הלילה שיתוף פעולה מלא שכזה.
השאלות הקשות: למה חיכה ביידן מאז נובמבר?
לעת עתה נראה כי הסכנה המשפטית הנשקפת לטראמפ גדולה בהרבה. בעוד ביידן מצהיר כי הופתע מגילוי המסמכים, כי לא ידע על קיומם וכי הוא אינו יודע מה תוכנם, במקרה של טראמפ אין ספק כי הנשיא לשעבר ידע לפחות על 15 הארגזים שכן הוחזרו ממעונו הפרטי לארכיון הלאומי. גם הטענה שלו כי הסיר מהמסמכים את הסיווג לפני שעזב את הבית הלבן וכי הם רכושו הפרטי מחזקת את הקביעה כי הוא ידע על קיומם. טראמפ, נזכיר, טען שכנשיא הייתה לו סמכות ויכולת להסיר את סיווגו של מסמך "אפילו מכוח המחשבה", אבל משפטנים חולקים על טענתו, ומדגישים כי להסרת הסיווג נדרש הליך מסודר.
פרשנים בארה"ב מציינים כי הליכים נגד מי שאינו מאחסן כראוי מסמכי ממשל מסווגים נוהג משרד המשפטים לנקוט רק כשיש נסיבות מחמירות כגון שיבוש הליכים, הפרה של החוק מרצון ומדעת או חוסר נאמנות לארה"ב, וכי בעוד במקרה של טראמפ יש חשד משמעותי לשיבוש הליכים – במקרה של ביידן אין כרגע חשד דומה, ובהתנהלותו אף יש אינדיקציה לכך שלא הייתה לו כוונה להסתיר את המסמכים מהרשויות. יש לציין כי גם אם בתרחיש מסוים יימצא היבט פלילי בהתנהלות ביידן אי אפשר יהיה להעמידו לדין כל עוד הוא מכהן כנשיא, ואילו לטראמפ אין עוד הגנה דומה כעת, כשהוא רק נשיא לשעבר.
כך או כך, להצטלבות הפרשות הללו צפויה להיות משמעות פוליטית ומשפטית. אם התובע הכללי מאריק גרלנד יחליט להגיש נגד טראמפ כתב אישום בפרשת המסמכים אבל להימנע מהגשת כתב אישום דומה נגד ביידן, הוא צפוי לקומם עליו מיד את המחנה השמרני, שוודאי ינצל את המצב כדי להציג את מערכת המשפט והממסד בכללו כמוטים לטובת הדמוקרטים.
אין פירוש הדבר שהתהיות שמעלים הרפובליקנים אינן ראויות לתשובות. בין השאר בוערת השאלה מדוע עברו יותר מחודשיים מרגע גילוי המסמכים במכון המחקר של ביידן בוושינגטון ועד לחשיפת הפרשה ב-CBS השבוע, והאם העיכוב קשור לעובדה ששבוע אחרי הגילוי נערכו בחירות האמצע בארה"ב, שבהן חששו הדמוקרטים מהפסד צורב. בסופו של דבר, הם רשמו בהן הישגים טובים מהצפוי.