אריק זמור, יהודי הנחשב לכוח עולה בפוליטיקה הצרפתית, מגדיל את היתרון שלו על מרין לה פן, הפוליטיקאית המפורסמת ביותר במחנה שלו, ומסתמן לעתה עתה כפייבוריט להעפיל לקרב המכריע בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות צרפת באפריל הקרוב. לפי סקר שפרסם אתמול מכון הסקרים Harris Interactive, אילו היו הבחירות נערכות היום היה זמור גורף 19-18%, ואילו לה פן 16-15% בלבד. מדובר בגידול של כ-2% בפער לטובת זמור. הנשיא עמנואל מקרון עדיין צועד במקום הראשון, עם נתון יציב של 24-23%.
הקהילה היהודית מגיבה להתחזקות זמור בסקרים
(צילום: שמוליק דודפור)
רק בקיץ האחרון עוד חזו סקרים ללה פן זכייה ב-28% בסיבוב הראשון, נתון גבוה יותר אפילו משל מקרון, אבל מאז נגס זמור בעוד ועוד מכוחה. זמור, שטרם הכריז רשמית על ריצה בבחירות, משמיע עמדות קיצוניות אף יותר מאלו של לה פן בכל הנוגע להגירה ולאיסלאם בצרפת, ובעבר הורשע בהסתה לגזענות בשל התבטאויותיו. בין השאר קרא להציב בפני הקהילה המוסלמית הענקית של צרפת בחירה – "או האיסלאם או צרפת" – ולאסור לקרוא לילדים בשמות לא צרפתיים, כגון "מוחמד".
בספריו רבי-המכר ובהופעותיו הכמעט יום-יומיות בטלוויזיה וברדיו טוען זמור כי עתידה של צרפת טומן לה מאבק בין המסורת הנוצרית לבין תרבותם של המהגרים המוסלמים, שאותם הוא מכנה "קולוניאליסטים". הוא דוגל בתיאוריה המכונה "ההחלפה הגדולה", שלפיה האירופים הלבנים מוחלפים על-ידי אותם מהגרים.
"אני חושב שהרבה צרפתים מחכים למסר הזה, למישהו שידבר אליהם על צרפת, על איך הם מרגישים: מישהו שיאמר שהמדינה בסכנת מוות בגלל גל הגירה חסר תקדים, שאזורים שלמים במדינה הפכו למעוזים של איסלאמיסטים זרים", אמר זמור בן ה-63, יהודי ממוצא אלג'יראי, בתחילת החודש שעבר.
לא מאמין באלוהים, כן אוכל כשר
בקהילה היהודית בצרפת מעורר זמור רגשות מעורבים. כמה ממבקריו הגדולים ביותר באים ממנה, ובין השאר הם טוענים כי "שנאת המוסלמים" שהוא מקדם לכאורה מקשה עליהם להסביר לפוליטיקאים המקומיים שבצרפת נשקפת ליהודים סכנה מצד אנטישמיות איסלאמיסטית גוברת. לטענתם דבריו של זמור מציירים את היהודים עצמם כגזענים. הסופר ברנר-אנרי לוי אף הצהיר כי זמור "מסוכן ומבזה את המוסר היהודי". מנגד, יש בקהילה מי שסבורים כי עליית זמור תוכל לחזק את ביטחונה, בעזרת פעילות תקיפה יותר נגד חוסר ההשתלבות של מוסלמים בחברה החילונית הצרפתית.
חבר הפרלמנט הצרפתי מאיר חביב אמר לאחרונה בריאיון לאולפן ynet כי זמור, שאותו הגדיר "איש מוכשר באופן יוצא דופן", איננו מפלצת, וכי יש לו גם כמה רעיונות נכונים, אבל הדגיש כי יש לו איתו מחלוקות עמוקות, בכלל זה העובדה שהוא, זמור, איננו ציוני. הוא ציין כי אם "איסור השמות הלא-צרפתיים" שמבקש זמור להחיל אכן ייכנס לתוקף, גם יהודים לא יוכלו לקרוא לשמם בשמות יהודיים כמו זה שלו, "מאיר".
כעס גדול בקהילה היהודית עורר זמור בריאיון שהעניק בספטמבר ושבו טען כי לא המחבל שביצע את הפיגוע בבית הספר היהודי בטולוז ב-2012 ולא שלושת הילדים שנרצחו בו היו צרפתים באמת, משום שכולם נקברו מחוץ לצרפת (המחבל מוחמד מראח נקבר באלג'יריה, הילדים שנרצחו נקברו בישראל). על יהדותו שלו זמור ממעט לדבר, ובצרפת, שבה סיקור חייו האישיים של פוליטיקאי נחשב בדרך כלל לטאבו, העיסוק התקשורתי בה אינו רב. בעבר סיפר בריאיון כי הוא אינו מאמין באלוהים, אבל כן מקפיד על אכילת מזון כשר בביתו ומבקר בחגים בבית הכנסת.
לצד עמדותיו נגד המהגרים משמיע זמור גם עמדות רוויזיוניסטיות בכל הנוגע להיסטוריה הצרפתית: בין השאר טען שמשטר וישי שפעל בדרום צרפת בזמן הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה סייע להציל יהודים, אף שהמשטר הזה שיתף פעולה עם הנאצים בשואה. זמור גם הטיל גם ספק בחפותו של הקצין היהודי אלפרד דרייפוס. "הרבה אנשים ממהרים לטהר את שמו של דרייפוס, אבל הפרשה הזו עמומה", אמר בשנה שעברה. "אנחנו לעולם לא נדע", הוא הוסיף באשר לעמדה המקובלת כיום על ידי ההיסטוריונים שדרייפוס הופלל בשקריהם של קצינים בצבא צרפת – תוך שהוא מדגיש כי חפותו של דרייפוס "אינה ברורה".
דרייפוס, נזכיר, הורשע במשפט צבאי סודי ב-1894 בריגול ובהדלפת סודות מדינה, מבלי שהיו ראיות ממשיות נגדו ובלי שהוא או עורכי דינו קיבלו לידיהם את כל חומרי החקירה. דרגתו נשללה ממנו בטקס משפיל שנערך בכיכר בפריז, לעיני המון זועם שצעק "מוות ליהודים", ושבו גם חרבו נשברה. לאחר הרשעתו נשלח דרייפוס לרצות מאסר עולם באי השדים שמול גיאנה הצרפתית, באוקיינוס האטלנטי. האשם האמיתי בריגול לטובת השגרירות הגרמנית בפריז היה קצין בשם פרדיננד אסטרהאזי, וטיוח האמת בפרשה לא עמד במבחן הזמן.
הפרשה המשיכה להסעיר את צרפת, והיא נחלקה לשני מחנות – אלו שהיו משוכנעים באשמתו של דרייפוס ואלו שהיו משוכנעים בחפותו. עיתונאים, אנשי רוח ואינטלקטואלים רבים מהשמאל התגייסו למאבק למען חפותו של דרייפוס. הלחץ הציבורי הגובר הוביל למשפט חוזר לקצין היהודי ב-1899, אך גם בו הוא נמצא אשם. הנשיא דאז, אמיל לובה, ניסה למנוע מבוכה נוספת לצבא והעניק לדרייפוס חנינה – אך לזיכוי מוחלט הוא זכה רק ב-1906.
התקווה של זמור: הצבעה ליהודי תיחשב "לא-גזענית"
הבחירות לנשיאות צרפת, נזכיר, מתקיימות בדרך כלל בשני שלבים: בתחילה נערך סיבוב ראשון, ובהנחה שאיש מהמועמדים לא משיג רוב מוחלט, שני המועמדים שהגיעו לשני המקומות הראשונים מתמודדים ראש בראש בסיבוב השני. לפי הסקרים, למקרון יש כרגע יתרון ברור בסיבוב השני על כל אחד מהמועמדים. מהסקר שפורסם אתמול עולה כי מול זמור יקבל מקרון 58% מהקולות ומול לה פן 55%. בשנת 2017 ניצח מקרון את לה פן בסיבוב השני עם 66%.
זמור מקווה לגרוף בבחירות קולות לא רק של מצביעי לה פן מסורתיים, אלא גם של מצביעים של הימין המתון יותר. יש המאמינים כי העובדה שהוא עצמו יהודי ממוצא צפון אפריקני תקל על שמרנים מהמרכז להצביע לו, משום שיוכלו לומר לעצמם שהצבעה לאדם בעל רקע כזה הופכת אותם ללא-גזענים.
