צעדת משפחות החטופים הסתיימה הערב (מוצאי שבת), ארבעה ימים אחרי שהחלה בתל אביב, בעצרת גדולה מול משרד ראש הממשלה בירושלים. בני המשפחות ותומכיהם הגיעו לבירה במקטע האחרון שיצא ממוצא, וכאשר הגיעו לגשר המיתרים נתלתה עליו נטלי צנגאוקר, שאחיה מתן חטוף בעזה, ולקול תשואות המפגינים ריססה על הגשר את המילים "די לטרפד!".
בעצרת עצמה בבירה נאמה אמו של מתן, עינב צנגאוקר, והאשימה את ראש הממשלה בנימין נתניהו בניסיון לטרפד עסקה: "יש ראש ממשלה שמהווה את המכשול פעם אחר פעם, והוא מנסה להפריד ביני לבין מתן. אנחנו לא ניתן לו. לא ניתן לאף אחד לטרפד את העסקה", אמרה. במקביל נערכה גם העצרת השבועית בכיכר החטופים בתל אביב, שם נאמו לראשונה החטופים ששוחררו אנדריי קוזלוב ועמית סוסנה וקראו לשחרור כל 120 החטופים שנותרו מאחור. "עכשיו!", צעק קוזלוב יחד עם הרבבות בכיכר, כשאת הנאום עצמו נשא באנגלית.
קוזלוב נחטף ממסיבת הנובה כשנה אחרי שעלה ארצה, וחולץ מהשבי ב"מבצע ארנון" בחודש שעבר (יחד עם החטופים אלמוג מאיר ג'אן, נועה ארגמני ושלומי זיו). "שמי אנדריי קוזלוב ואני בן 27. הוחזקתי בשבי על ידי מחבלי חמאס במשך שמונה חודשים ארוכים - 246 ימים. אני סוף-סוף בבית. אני רוצה לשתף: כל יום בעזה היה גיהינום, כל יום הרגשתי שזה עלול להיות היום האחרון שלי עלי אדמות", אמר אנדריי, שבריאיון מיוחד ל-ynet ו"ידיעות אחרונות" סיפר על התנאים המחרידים שחווה בשבי, כשבין היתר תיאר כיצד היה קשור במשך החודשיים הראשונים לשבי ורק אחרי יומיים הורשה ללכת לשירותים.
אנדריי קוזלוב: "לי היה מזל, גיבורי על הצילו אותי כמו בסרט הוליוודי"
"צפייה בעצרות בכיכר החטופים, כמו זו שאנו נמצאים בה כעת, היא חלק ממה שנתן לי את הכוח לשרוד. עם ישראל, ביחד עם אנשים טובים מרחבי העולם, דורשים להשיב את כל החטופים הביתה עכשיו! אני פונה אליכם הערב כי אין דבר חשוב יותר מעסקה להחזרת כולם הביתה. היה לי את המזל להינצל על ידי חיילי צה"ל האמיצים והכוחות המיוחדים במבצע בלתי נתפס שנקרא 'מבצע ארנון'", הוסיף.
"ברצוני לנצל הזדמנות זו להודות לגיבור שלי, ארנון זמורה. ארנון, יהי זכרו ברוך, הקריב הכול כדי להציל אותנו ולהחזיר אותנו למשפחותינו. למשפחתו של ארנון אני אומר: אני מוצף בהכרת תודה ואין לי מספיק מילים לתאר את הרגשות שלי כלפיו וכלפי משפחתו. הדבר היחיד שאני יכול לומר הוא שזהו אובדן גדול לעם ישראל כולו. ארנון הוא סמל לגדולה שבנתה את מדינת ישראל, ואומץ לבו ומסירותו הם יוצאי דופן. גדולתו תלווה אותי תמיד".
קוזלוב המשיך: "ה-8 ביוני הרגיש כמו סרט הוליוודי, גיבורי-על באו להציל אותנו. חיילים חזקים ואמיצים שמחו לראות אותנו, אומרים לנו 'הצלנו אתכם, היום בערב הביתה'. לא יכולתי לעצור את דמעותיי. מאוחר יותר הבנתי כמה מורכב היה המבצע הזה. הזמן שלי בעזה היה גיהינום. אני אולי נראה בסדר מבחוץ, אך הכאב יושב עליי יותר ממה שכל אחד יכול לראות או לדמיין. ואני אומר שהייתי אחד מברי המזל, כי לא הוחזקתי במנהרה. אז אם אני סבלתי מתנאים קשים והתעללות – מה לגבי 120 החטופים הנותרים? מה איתם?
"בשבוע שעבר קראתי על מבצע אנטבה, שהתרחש לפני 48 שנים, בו איבדנו את יוני נתניהו האמיץ במבצע החילוץ ההירואי. יכולתי לראות את הדמיון בין המבצע ההוא לבין זה שהציל את נועה, שלומי, אלמוג ואותי. אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, תודה שהחזרת אותי הביתה. עכשיו, כמו אחיך, אנא החזר את שאר החטופים הביתה. אנא חתום על עסקה.
"עלינו להילחם למענם. להרים את קולנו ולשחרר אותם! הזמן אוזל - תאמינו לי, כל יום חשוב, כל דקה, אפילו כל שנייה. ה-8 ביוני היה רגע של חגיגה בתשעת החודשים האחרונים. חגיגה של חיים, ישועה וגאווה למדינתנו ולצבאנו. כאשר מדינה קטנה, באומץ ובתעוזה, למרות כל הסיכויים, הולכת ומצילה את אנשיה, זה מה שישראל מייצגת. אך מבצע הירואי זה לא יכול היה להחזיר את כל החטופים הביתה. הדרך היחידה להחזיר את כולם היא באמצעות עסקה. הגיע הזמן להחזיר את כולם הביתה עכשיו!"
גבריאלה ליימברג: "אי אפשר להחזיר את כולם בפעולות חילוץ"
אחרי קוזלוב עלתה לבמה גבריאלה ליימברג, שחזרה מהשבי בעסקה הקודמת, יחד עם אחיה פרננדו מרמן שחולץ מהשבי ועם אחייניתה מעיין סיגל קורן (בתה של שורדת השבי קלרה מרמן). "תודה רבה שהייתם פה כשאני הייתי שם, 53 ימים בגיהינום", אמרה ליימברג. "53 ימים הייתי בתוך מימד זמן שקשה להסביר, שקשה להבין, הדקות והשעות בו נמתחות לתוך נצח וריק. כשחוסר ודאות ואימה מלווים כל נשימה".
"לאחר כמה ימים מהשחרור, הצטרפתי למאבק להחזיר את האהובים שלי ואת כל החטופים. הרגשתי שאין לי ברירה, למרות כל מה שעברתי והכוחות הדלים שלי. הבנתי שאם אני חזרתי בעסקה אני צריכה לעשות הכול כדי שכלל החטופים האחרים יחזרו גם הם בעסקה. 76 ימים לאחר מכן, באמצע הלילה, קיבלתי שיחת טלפון: 'בשורות טובות, פרננדו ולואיס, בידינו!'. חילוץ הירואי של כוחות הביטחון החזיר אותם הביתה אלינו. חשוב לציין - ישנם כעת 7 חטופים שחזרו במבצעי חילוץ. יחד עם זאת, נשארו בעזה 120 חטופים. שאף אחד לא יעז להשלות את עצמו, אי אפשר להחזיר את כולם בפעולות חילוץ".
ליימברג, שנחטפה יחד עם בתה מיה ואחותה קלרה מרמן וחזרה עמן בעסקה הקודמת, הוסיפה: "רק עסקה תחזיר את כולם. זה צו השעה. יש עסקה על השולחן. אני פה כדי לוודא שהעסקה הזו תצא לפועל. אני פונה לראש הממשלה בנימין נתניהו: זה בידיים שלך! אל תיתן לשום שיקול פוליטי לגבור על ערך החיים. תעשה את הדבר המוסרי, תעשה את הדבר הכי חשוב שיש לעשות עכשיו: תחזיר את החטופים שבחיים לשיקום והחללים לקבורה ראויה באדמת מדינת ישראל. עכשיו!".
עמית סוסנה: "השתחררתי לפני 226 ימים, אבל אני לא באמת פה"
על הבמה עלתה בהמשך החטופה ששוחררה עמית סוסנה, וכמו קוזלוב גם היא קראה להשבת החטופים שנותרו בעזה. גם היא סיפרה על חשיבות העצרות עבור החטופים, קרוביהם וגם מי שכבר שוחררו: "זה כל כך משמעותי עבורי, עבורנו, כל כך מרגש לראות אתכם פה כל שבוע, זה מחזק את המשפחות, נותן להן את הכוח להמשיך ולהילחם וזה גם מדגיש כמה העם הזה שלנו מיוחד. אנחנו מסרבים לקבל את המצב הבלתי נסבל הזה שאנשים שלנו נמצאים בשבי של אויב כל כך אכזר ומוכנים לעשות כל מה שצריך כדי להחזיר אותם אלינו הביתה, כמה שיותר מהר ובשלום. אנחנו לא עם שמשאיר אף אחד מאחור.
"כשאני עוד הייתי שם בשבי, האנשים שעומדים כאן בכיכר הזאת, נתנו למשפחה שלי את הכוח להמשיך. את הכוח לא להתפרק. המקום הזה נתן להם תקווה. העניק להם תחושה של בית ועזר להם לנסות לשמור על שפיות. אחרי 55 ימים ארוכים המשפחה שלי זכתה לחבק אותי שוב. חזרתי אליהם. הם לא ידעו אם יזכו לראות אותי שוב. בכל יום מאז הם אומרים לי שהם לא יודעים איך הם היו מחזיקים מעמד אם לא הייתי חוזרת מתי שחזרתי, איך הם היו מצליחים לשמור על השפיות שלהם אם עוד הייתי שם. כמה מזל היה להם. אין לילה שאמא שלי לא כותבת לי כמה היא אוהבת אותי וכמה היא מודה שחזרתי אליה. כמה היא מודה שאני לא שם וכמה כואב לה על האימהות שלא זכו עדיין לחבק את הבנות שלהן, את הבנים שלהן ומתות מפחד שאולי זה לא יקרה לעולם.
סוסנה הוסיפה: "כל כך הרבה זמן עבר מאז אותו יום ארור, 281 ימים שמרגישים כמו יום אחד ארוך ושחור. כמו סיוט שאנחנו לא מצליחים להתעורר ממנו. אני השתחררתי לפני 226 ימים. 226 ימים שאני מרגישה בטוחה ומוגנת, מוקפת במשפחה שלי, בחברים. אפילו הספקתי לעבור לבית חדש והבאתי את החתולים שלי מהקיבוץ. השתחררתי לפני 226 ימים, אבל אני לא באמת פה. שום דבר לא מרגיש שלם ואמיתי כשאני יודעת שהם עדיין שם, בגיהינום הזה. אני יודעת מה הם מרגישים, איך כל יום מרגיש שם כמו נצח. כל יום יכול להיות היום שבו הם יפגעו בך שוב. בכל יום אתה יודע שהכול יכול להיגמר ושלעולם לא תחזור שוב הביתה.
"הרגעים הקטנים בהם יכולתי לראות את ההפגנות בכיכר חיזקו אותי, נתנו לי תקווה. תמיד הזכרתי לעצמי שמדינת ישראל לא מפקירה את האנשים שלה. שזה ערך עליון עבורנו. זה נתן לי את הכוח להמשיך, להישאר חזקה ולא להיכנע למניפולציות של המחבלים שלא הפסיקו לנסות לשכנע אותנו שישראל ויתרה על עלינו, שישראל לא רוצה שנחזור, שאנחנו נישאר שם לנצח. האחדות שלנו זה הדבר שמפחיד את המחבלים יותר מהכול כי הם יודעים שכשאנחנו מתאחדים אין דבר שיכול לגבור עלינו. זה הכוח שלנו ורק ככה אנחנו ננצח אותם.
"אני מקווה שהחברים שלי שם יכולים לראות אותנו עכשיו, להבין שאנחנו לא מוותרים עליהם ושלא נפסיק להילחם עד שהם כולם יחזרו אלינו, אל המשפחות שלהם. לא נפסיק להילחם לרגע עד שהם יהיו בטוחים ומוגנים כמו שמגיע להם. ביום שהשתחררתי נאלצתי להיפרד מאנשים יקרים שנשארו מאחור. היינו משוכנעים שעוד יום, יומיים, כולם יצאו משם, לא האמנו שההפצצות יחזרו. באמת האמנו שזה הסוף.
"לצערי, כבר בבוקר למחרת השחרור שלי חזרה הלחימה ואני לא מפסיקה לחשוב עליכם מאז. אני זוכרת משפט שהיינו אומרים אחד לשני ברגעים של משבר - in life you get what you can handle. שהחיים מעמידים אותך רק במבחנים ובשיעורים שאתה יכול לעמוד בהם. אני מקווה שאתם ממשיכים להזכיר לעצמכם את המשפט הזה ושזה מצליח לחזק אתכם גם ברגעים שאתם מרגישים שנגמרו הכוחות ושקשה כבר להחזיק.
"בשבעה באוקטובר, האמנתי עד לרגע האחרון שיבואו לחלץ אותי, שאין סיכוי שאני נלקחת עכשיו לעזה. גם שכבר ראיתי את השער שמוביל לרצועה האמנתי שבכל שנייה הצבא יגיע לחלץ אותי. זה מה שנתן לי את הכוח להילחם. ונלחמתי. נלחמתי עד שהם כבר קשרו אותי בידיים וברגליים ולא היה לי יותר סיכוי.
"הצבא לא הגיע באותו יום להציל אותי אבל כל הזמן הזה לא הפסקתי להאמין. ידעתי בתוך תוכי שלא יוותרו עלי. אחרי 55 ימים שמעתי סוף סוף את המילים שכל כך ייחלתי לשמוע 'עמית זה צה"ל, אנחנו מחכים לך'. את הרגע הזה אני לא אשכח כל החיים. אין יום שאני לא מודה לחיילים, למדינה, לאנשים שהוציאו אותי מהגיהינום הזה.
"עכשיו, לאחר תקופה כל כך ארוכה שלא הייתה בכלל תקווה, התחדשו סוף סוף המגעים לעסקה לשחרור כל החטופים, החיים והמתים ופעם ראשונה שבאמת מרגיש שזה אפשרי. אסור לנו לפספס את ההזדמנות הזאת שאולי לא תחזור. אנחנו צריכים לעשות כל מה שאפשר, בהסכמה מלאה, על מנת להחזיר אותם, את כולם, הביתה בשלום. רק ככה נוכל להתחיל להחלים, להתחיל להשתקם. רק כשכולם יחזרו נוכל להתחיל לתקן את כל מה שנשבר בתוכנו וזה צריך לקרות עכשיו, כשיש בנו עוד כוח לתקן. חייבים עסקה עכשיו לפני שיהיה מאוחר מדי".
את העצרת בתל אביב פתח צביקה הדר עם דקת דומיה לנופלים ולחללים. העצרות בתל אביב ובירושלים נערכו בסימן "רגע האמת", ובני המשפחות ותומכיהם מקווים שהמגעים שחודשו בקטאר והועברו משם למצרים יבשילו לכדי עסקה שתשחרר את קרוביהם, שנמקים בשבי כבר 281 ימים.
עינב צנגאוקר: "נתניהו, יש לך תמונת ניצחון. עכשיו קבל עסקה"
ברקע למחאות הערב התהיות באשר להשלכות ניסיון החיסול הדרמטי של ראש הזרוע של הצבאית של חמאס מוחמד דף ומח"ט חאן יונס ראפע סלאמה – ניסיון שטרם ברור אם צלח. ההערכות הן שגם אם בטווח הזמן המיידי המגעים יעוכבו או יופסקו, הפעולה צפויה דווקא לחזק את הלחץ הצבאי על חמאס ולגרום לו להתפשר בשיחות.
לסוגיה התייחסה אחת ממובילות הצעדה לירושלים, עינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן צנגאוקר, שמסרה מעט לפני הגעת הצועדים לבירה: "לעולם לא נתייאש ונחזיר את החטופים, ויהי מה. לך, נתניהו, אני אומרת: בתוך שעתיים-שלוש נגיע מול משרדך בירושלים. אני מבקשת ממך להקשיב לקול הציבור הישראלי. אנחנו רוצים את החטופים בבית ורוצים את הפסקת המלחמה. לפי מה שאנחנו יודעים, כנראה היום קיבלת את תמונת הניצחון שלך. כעת נותרה לך החלטה אחת אחרונה לקבל - עסקת החטופים".
צנגאוקר נאמה בהמשך בעצרת בירושלים, ותקפה בחריפות את נתניהו כמי שמהווה לדבריה "מכשול" לעסקה. "לפני כמה ימים החלטתי לצעוד לירושלים. אמא שרק רוצה את הבן שלה בחזרה - ובדרך פגשתי ציבור מדהים. מדהים! כנראה שאני לא המשוגעת היחידה, שמבינה שאלה הרגעים הכי קריטיים שלנו. שזה המאבק הכי חשוב. שמגיע לנו לקבל את המשפחות שלנו בחזרה – עכשיו!".
צנגאוקר הוסיפה: "אתם התקווה שלי עם ישראל, אתם הכוח שלנו, אתם הכוח של המאבק הזה. אמא של חטוף, לא צריכה לעמוד ביום קיץ חם ולצעוד מתל אביב לירושלים. אמא של חטוף לא צריכה לדרוש מרה"מ שלא יעז לטרפד את העסקה. מגיעה לנו הנהגה טובה יותר, שנושאת באחריות, שמתנצלת. מגיע לנו, אזרחי המדינה, שיהיו לנו אבא ואמא שיחבקו אותנו. גם לחטופים מגיע לחבק את אבא ואמא. אנחנו כל כך קרובים. יש ראש ממשלה שמהווה את המכשול, פעם אחר פעם והוא מנסה להפריד ביני לבין מתן. אנחנו לא ניתן לו. לא ניתן לאף אחד לטרפד את העסקה".
בעצרת בירושלים נאמו גם אלוף במילואים נועם תיבון; אייל אשל, אביה של התצפיתנית רוני אשל ז"ל; ויפעת קלדרון, בת דודתו של החטוף עופר קלדרון. "281 ימים מאז האסון, מלחמה ספק מנוהלת ספק מוצלחת, שמצליחה באופן יחסי אך בהכרח משאירה את יקירינו בשבי", אמרה קלדרון. "'מה עם עופר?' שואלים אותי. ואני עונה, 'כולם בסכנת חיים, מתחננים על חייהם'. אני שומעת את כולם, כל הזמן. מי לא שומע? ראש הממשלה מר ההפקרה".
קלדרון הוסיפה: "הוא כן שומע את בן גביר, את סמוטריץ', אבל בוחר לפספס שוב ושוב. הוא מעדיף חיסולים שמחסלים את העסקה ולוקחים חיים של חטופים. לכן אנחנו כאן היום, צועקים 'תוציא אותם מהגיהנום!'. אצלך המפתח לשערי החופש שלהם, אצלך המפתח לסיום המלחמה. ואתה, מר הפקרה, מפחד לדבר איתנו ולהסתכל לנו בעיניים".
הצעדה לירושלים, נזכיר, החלה ביום רביעי במקביל לפסגה שנערכה באותו יום בין ראש המוסד דדי ברנע וראש השב"כ רונן בר למתווכות מול חמאס בדוחא שבקטאר, כשבהמשך נשלח בר לשיחות בקהיר. כשברקע הצהרות ראש הממשלה בנימין נתניהו על הקווים האדומים של ישראל, הצהרות שנתפסות כשהקשחת עמדות, קרובי החטופים מביעים חשש שרה"מ ינסה "לטרפד" עסקה.
לצועדים הצטרף היום גם ראש האופוזיציה יאיר לפיד, שמסר: "אנחנו צועדים פה בדרך לירושלים כדי שיהיה ברור שגם אם חיסלו את מוחמד דף זה לא אומר שמותר לחסל את עסקת החטופים. את העסקה צריך לעשות עכשיו בשביל הילד של עינב ובשביל כל הילדים של האנשים שנמצאים פה מאחורינו. אנחנו צריכים עסקת חטופים עכשיו".