זה היה לילה חורפי במארס 2021, כשצלצול הטלפון טילטל את רב-סרן ג' וסרן ש' משנתם. הם לא היו צריכים יותר מדי כדי להבין שלא מדובר בתרגיל. "זנק", פקד הקול מהעבר השני של הקו.
שני טייסי הקרב מטייסת 116 בבסיס חיל האוויר בנבטים, שהיו באותה עת בכוננות, מיהרו ללבוש את הסרבל, לקחו עימם את קסדות הטיסה ודהרו לכיוון הדת"ק (דיר תת-קרקעי), שם כבר המתינו להם זוג מטוסי אף-35 חמושים בטילי אוויר-אוויר. בעודה נחגרת בקוקפיט הספיקה ש', הטייסת הראשונה והיחידה במערך האף-35 היוקרתי, לקוות שההקפצה הזו לא תסתיים באכזבה. "קרה לנו מלא פעמים שזינקנו למשימת הגנה, ובסוף לא קרה כלום", היא מסבירה. "אבל באותו לילה, כשהתיישרנו על המסלול, דיווחו לנו בקשר שיש מגע. אמרתי לעצמי 'זה אמיתי הפעם'".
עוד כתבות למנויים:
זה היה אמיתי לגמרי. זמן קצר קודם לכן זיהו בחיל האוויר שני כלי טיס קטנים, שעושים דרכם מכיוון איראן לעבר ישראל בגובה נמוך. במערכת הביטחון כבר הכירו היטב את מערך המל"טים (מטוס ללא טייס) האיראני, ונערכו מראש לאפשרות שכלים כאלה ינסו לחדור לשטח האווירי של ישראל, אם למטרת תקיפה או לצורך איסוף מודיעין. במערכת הביטחון גם ידעו שמי שיירט את המל"טים האלה טוב מכולם יהיו אנשי טייסות האף-35, אלו שמתפעלים את מטוס הקרב המתוחכם והמשוכלל ביותר בעולם.
לאחר שהמריאו ברעם מנועים, תפסו רב-סרן ג' וסרן ש' כיוון לעבר המטרה. במקביל, זינקו לאוויר הקר שמעל בסיס נבטים גם זוג מטוסי אף-35 מטייסת 140, הטייסת המקבילה ל-116. כל אחד מהצמדים הללו נשלח ליירט מל"ט איראני אחר, שכן שני הכלים העוינים נעו במסלולים נפרדים והיו מרוחקים זה מזה.
המפגש בין כלי הטיס הישראליים והאיראניים נועד להתרחש הרחק מגבול ישראל, אי שם מעל שטחה של מדינה מזרח תיכונית ששמה אסור בפרסום. "היה ברור לנו שאנחנו צריכים להמריא כמה שיותר מהר ולהגיע לזירה", משחזר רב-סרן ג', שהוביל את המבנה של שני המטוסים מטייסת 116, "קיווינו שנצליח לגלות את הכלי האיראני, לזהות אותו וליירט אותו".
האף־35, או בשמו העברי "אדיר", הוא מטוס קרב חמקן מהדור החמישי, תוצרת חברת לוקהיד מרטין האמריקאית. מדובר במכונת מלחמה מעופפת עמוסה במערכות מתקדמות ומצוידת ברכיבים של בינה מלאכותית, שמצמצמים באופן ניכר את עומס העבודה המוטלת על מי שמטיס אותו. "צוחקים עלינו שיש לנו כפתור באדיר, שפשוט לוחצים עליו והוא מבצע את המשימה", אומרת ש', "כמובן שזה לא נכון".
ג': "נכון שטייס אף-16, למשל, צריך לתפעל בעצמו את המכ"מ שלו, ולהביא אותו למקום הנכון כדי לזהות את המטרה, ושאצלנו המטוס עושה את זה לבד. אבל בגלל שבאף-35 יש הרבה סנסורים ומערכות, אתה צריך להצליח לנהל את כל הדבר הזה ולגרום לדברים לקרות".
אי שם מעל אותה מדינה מזרח תיכונית עלומה, הצליחו ג' ו-ש' לסנן את ים המידע, לאתר את המל"ט האיראני במעופו, ולהינעל. "יש לי זיהוי וודאי", דיווח ג' לאחור, בעודו דולק אחרי הכלי בעל הכנפיים המשולשות שטס מתחתיו. מתא השליטה בבור חיל האוויר בקריה, קיבל ג' אישור ירי. מרגע זה, למל"ט האיראני האומלל לא היה סיכוי.
"טיל באוויר", הודיע ג', וכמה שניות אחר כך עידכן בקור רוח: "קבל, יש הפלה". לא היה צורך בטיל נוסף. דקות ספורות קודם לכן, הצליח גם המבנה מטייסת 140 להפיל את המל"ט האיראני השני, גם הפעם בשיגור ראשון. בבור של חיל האוויר החלו מחיאות כפיים סוערות, אבל המשימה הייתה רחוקה מסיום. "שמרתי על פוקר פייס", משחזרת ש' את הרגעים שלאחר ההפלה, בעודה מסובבת את אף המטוס שלה חזרה לכיוון ישראל. "אם תתני להתרגשות לצאת כבר בשלב הזה, תגיע בעקבותיה ירידת מתח. רציתי להישאר דרוכה עד שהגלגלים שלי יהיו על הקרקע".
"אתה לא עסוק בלהתרגש ולשמוח, אלא בלהשלים את המשימה", מצטרף ג'. "ירידת המתח העיקרית היא בדת"ק, עם מנוע כבוי, כשהחופה נפתחת".
בכנות אופיינית לטייסי חיל האוויר, שמורגלים בתחקור עצמי אחרי כל משימה, מודה ג' שהנחיתה שלו חזרה בבסיס נבטים הייתה "לא משהו". "אתה עדיין מפוצץ אדרנלין, והנחיתה הלא משהו היא ביטוי לזה שבכל זאת חזרת מטיסה קצת שונה", הוא מרשה לעצמו לחייך. "זו זכות ענקית לקחת חלק בפעילות כזו. במשך שנים אתה מתכונן ועושה כל מה שאפשר כדי שביום שתוזנק להגנת שמי המדינה, תעמוד במשימה. הכל התנקז לרגע הזה".
סא"ל ד', מפקד טייסת 140: "האמת שאנחנו עדיין דנים בשאלה אם לקרוא לזה 'הפלה'. אבל אני אומר לך שיש לא מעט הפלות של מטוסי קרב בתולדות חיל האוויר שהיו יותר פשוטות מההפלה הזו"
מי שאחראים יותר מכל ל"רגע הזה" הם סא"ל נ' וסא"ל ד', שני מפקדי טייסות האף-35 המבצעיות של חיל האוויר הישראלי (116 ו-140, בהתאמה. בנוסף פועלת מבסיס נבטים גם טייסת ההדרכה 117, שמכשירה את הטייסים שעוברים הסבה לאף-35). מדובר בשני קצינים ותיקים שמובילים את חוד החנית של חיל האוויר הישראלי, ושל צה"ל בכלל, בתקופה ביטחונית סוערת שבה מערכת הביטחון נשענת יותר ויותר על היכולות של מטוסי הקרב.
כשמשווים את האף-35 לאותם מל"טים איראניים, די ברור שלא מדובר בכוחות שווים. על פי פרסומים בתקשורת, אותם כלי טיס איראניים זעירים נשאו כל אחד שני אקדחים, שייועדו להגיע למקום כלשהו ביהודה ושומרון. האקדחים הללו, כמעט מיותר לציין, הם לא איום קיומי על עתידה של מדינת ישראל. אלא שבשנים האחרונות משקיעים האיראנים משאבים רבים בפיתוח מערך המל"טים שלהם, שכולל גם כלים מתאבדים בעלי יכולות תקיפה מרשימות. בארבע השנים האחרונות ביצעו האיראנים, לעיתים באמצעות כוחות פרוקסי כמו החות'ים בתימן, לפחות 15 תקיפות כאלה. "יכול להיות שתקיפה כזו תתרחש גם בישראל, ויכול להיות שלא, אבל אנחנו צריכים להתאמן לקראת אפשרות כזו", אומר נ', "אין מישהו חוץ מחיל האוויר שידע למנוע את זה".
ואכן, בעקבות ההתעצמות האיראנית בתחום המל"טים ועל רקע שיפור היחסים בין ישראל למדינות המפרץ, התגבשה באזור קואליציה ביטחונית, שנועדה לאפשר גילוי מוקדם של כלי טיס איראניים ולצמצם את יכולות התקיפה שלהם. סא"ל נ' וסא"ל ד' הם האגרוף שבקצה הקואליציה הזו. "האיום של מל"טים וכלים לא מאוישים הוא איום שנערכנו אליו", אומר ד', "תירגלנו את זה לא מעט בחיל האוויר בכלל, ובמערך האדיר בפרט".
לדבריו היכולות הייחודיות של האדיר, המשלבות מכ"מים חזקים ומערכות ויזואליות מתקדמות, מאפשרות למטוס הזה להתמודד, טוב יותר מכל מטוס ישראלי אחר, עם איום המל"טים. "האויב הולך ומקטין את עצמו ומקשה עלינו את ההתמודדות", הוא אומר, "אבל האדיר יודע לזהות ולפגוע גם בכלים קטנים שטסים נמוך ולאט".
סא"ל נ': "ראינו מה קרה במפרץ, בסעודיה, במקומות אחרים בעולם, ואנחנו מבינים כבר כמה שנים שהדבר הזה יגיע מתישהו לישראל. במשך הרבה זמן שתי הטייסות היו מעורבות בכוננויות, תרגולים של הזנקות וביצוע כשירויות לטייסים. זה לא במקרה שהוזנקנו, והצלחנו".
נ', שקיבל את הפיקוד על טייסת 116 ביולי האחרון, החמיץ לצערו את אירוע הפלת המל"טים. אבל מקבילו ד', שיסיים בקרוב שנתיים אינטנסיביות של פיקוד על טייסת 140, היה שם בזמן אמת. הוא זוכר את הסירנה שהקפיצה את הטייסים שלו לכלים, את הדריכות בחמ"ל הטייסת לאחר ההמראה, ואת המתח הגובר עם זרימת הנתונים מהשטח. מה ש־ד' לא זוכר, זה את התגובה שלו ברגע שהגיעה הבשורה שהטייסים שלו הצליחו להפיל את המל"ט. "החבר'ה מספרים שצעקתי 'יש!'", הוא אומר, מעט נבוך. "בכל זאת, זה משהו שאתה מתכונן אליו הרבה זמן, ואתה סוחב בפנים הרבה רגשות".
אין ספק שמדובר בעניין מרגש. אבל בסוף, מדינת ישראל לא השקיעה מיליארדי דולרים והצטיידה באף-35, כדי להפיל מל"טים.
ד': "חלק מאוד מרכזי בהפלות, ובפרסום שלהן, זה יצירת הרתעה. זה להגיד לאיראנים 'חבר'ה, תדעו שאף אחד לא יחדור לתוך השטח הריבוני של מדינת ישראל, לפחות כל עוד זה תלוי בנו'. אז אנחנו עושים את כל מה שאנחנו עושים, כי יכול להיות שבפעם הבאה יגיע לכאן משהו יותר משמעותי. חשוב לי גם לציין שבסוף זוכרים שהאף-35 הוא זה שהפיל, אבל יש פה מערכים שלמים שעבדו כדי שהמשימה הזו תצליח. אפשר להפעיל את הדמיון כדי לחשוב באילו מערכים מדובר".
צריך להפעיל את הדמיון גם כדי לנחש מעל איזו מדינה התרחשה ההפלה.
ד': "נכון, אבל אנחנו לא יכולים לפרט על זה".
אגב, אנחנו כל הזמן משתמשים במונח הפלה. אבל בהיסטוריה של חיל האוויר, המונח הזה מתייחס לפגיעה במטוס קרב במהלך קרב אוויר, לא בפגיעה בכלי טיס קטן, בלתי מאויש ולא חמוש.
ד': "האמת שאנחנו עדיין דנים בשאלה אם לקרוא לזה 'הפלה'. אבל אני אומר לך שיש לא מעט הפלות של מטוסי קרב בתולדות חיל האוויר, שהיו הרבה יותר פשוטות מההפלה הזו".
נ': "נכון, מל"ט זה לא מטוס מתמרן. אבל בגלל שמדובר במטרות קטנות, שטסות בגובה נמוך ויש להן חתימה נמוכה, זה אתגר מאוד גדול. אנחנו מדברים על טייס במטוס חד-מושבי, שמזנק באמצע הלילה למשימה, לפעמים במקומות מאוד רחוקים וחשוכים, והוא צריך לחפש מחט בערמת שחת".
הדגמה ליכולת המבצעית של F-35
(לוקהיד מרטין)
כמו שאמרה ש': זה לא שיש כפתור באדיר שלוחצים עליו, והוא מבצע את המשימה.
ד': "אני אמחיש לך את זה בצורה הזאת: תחשוב שאתה נוסע ברכב, אין פנסים והכביש חשוך, ואתה תוך כדי מסמס. אבל על עשרה טלפונים בו זמנית".
נ': "אם כי מומלץ לא לסמס בזמן נהיגה".
אנחנו נפגשים במשרדו של נ' בטייסת 116, שממוקמת במבנה חד-קומתי מצוחצח וצנוע. מדי פעם פורצת למשרד בתו בת הארבע של נ', בידיה צרור בלונים. "אני מתנצל", הוא אומר, "אין היום גנים".
הוא בן 38, נשוי פלוס אחת, גדל ברעננה ומתגורר היום בשיכון המשפחות בבסיס. הוא התגייס ב-2001 לקורס טיס, גדל במערך האף-15, בהמשך שירת במערך האף-16 והספיק להשלים תואר ראשון ושני במדעי המחשב. אחרי שנה במטה המבצעי של חיל האוויר כראש מדור עליונות אווירית, מונה למפקד טייסת אף-16, וביולי האחרון קיבל לידיו טייסת אף-35.
מפקד טייסת 140, ד', בן 41, חובש כיפה שגדל בפתח-תקווה, התגייס גם הוא ב-2001 לקורס טיס וסיים אותו כמצטיין. הוא התקדם במערך הקרב, מונה למפקד טייסת אף-15, ולפני כשש שנים הצטרף לצוות ההקמה של מערך האדיר. את ההסבה למטוס החדש ביצע בארצות-הברית, והיה הטייס שהמריא עם זוג המטוסים הראשון שהגיע לארץ בסוף 2016. הוא נשוי ואב לארבעה, ורק לאחרונה, אחרי 17 שנים רצופות של מגורים בשיכוני הבסיסים של חיל האוויר, עבר לבית שבנה ביישוב כרמית, לא רחוק מבסיס נבטים.
מפקדי טייסות האף־35, ד' ו־נ', מצטיירים במפגש איתם כבחורים רציניים, נחושים ומדודים, מלאי גאווה אך גם יודעים לשמור סוד. מסוג האנשים שהיית רוצה שישמרו על שמי המדינה. בין שתי הטייסות שלהם, הם מודים, קיימת תחרות, אבל תחרות בריאה. "למזלנו, כל טייסת הפילה מל"ט איראני אחד", אומר נ'. "הכל הסתדר בול", מחייך ד'.
במשך כשנה, נמנעו בצה"ל מלחשוף את דבר הפלת המל"טים האיראניים. בתקופה הזו, היו אפילו חיילים בטייסות האף-35 עצמן, שלא ידעו שהאירוע אי פעם התרחש. "היו טכנאים בטייסת שחימשו את המטוס וקיבלו אותו חזרה בנחיתה. הם ידעו שהוא חזר לבסיס בלי טיל אחד, אבל לא היה להם מושג למה", אומר נ', "רק אחרי שזה התפרסם, לפני כחודשיים, אספנו את כל הטייסת, ובפעם הראשונה יכולנו לספר לכולם". כעת, עם פרסום התקרית ולקראת יום העצמאות, יש למפקדי טייסות האף-35 של חיל האוויר, ולפקודים שלהם, הזדמנות לקצור מעט תהילה. אין ספק שמגיע להם.
שתי הטייסות ש-נ' ו-ד' מנהלים, כוללות ביחד כ-300 אנשי צוות אוויר, טכנאים ואנשי מינהלה, ומעל 30 מטוסי אדיר. מדובר בכאב ראש לא קטן. ובכל זאת, רגע לפני שחיל האוויר יוצא לחופשת פסח, או "הדממה", כפי שהם קוראים לזה, שני מפקדי הטייסות מתיישבים לראיון מיוחד וחגיגי ומדברים על כל מה שמותר להם לדבר עליו.
עם כל הכבוד למל"טים, האיום הגדול על מדינת ישראל הוא הגרעין האיראני. בקרוב צפוי להיחתם הסכם הגרעין, מה שישחרר את הרסן לקראת תקיפה ישראלית באיראן. אתם נערכים לזה?
ד': "הייתה החלטת ממשלה שצה"ל מגביר היערכות ומוכנות לתקיפה אפשרית באיראן. כמובן שזה משליך עלינו, על תוכנית העבודה שלנו, האימונים שלנו והמוכנות שלנו. להגיד לך שאנחנו כבר עכשיו יודעים שאנחנו מוכנים מחר לאירוע כזה? לא. בעשור האחרון צה"ל הוריד מדרגה ברמת המוכנות, ועכשיו אנחנו מגבירים".
בינתיים, המאבק מול האיראנים נערך בסוריה ובלבנון. אתם נוטלים חלק במב"מ (המערכה בין המלחמות), שנועדה לסכל הברחת נשק איראני לאזור הגבול עם ישראל?
ד': "כן. יש החלטה אסטרטגית שאנחנו לא יכולים לאפשר לצד השני לבסס את היכולות שלו קרוב למדינת ישראל. לכן אנחנו צריכים לדאוג להרחיק אותו, אם פיזית, ואם בכך שאנחנו לא מאפשרים לנשק, מכל סוג שהוא, להגיע לידיים הלא נכונות".
זה יעיל? יש תקופות שבמהלכן במשך כמה שבועות, אפילו חודשים, אנחנו לא שומעים על תקיפות בסוריה. אפשר לעצור זרם כזה של נשק בטפטופים של תקיפות?
ד': "יש שיקולים למתי תוקפים, איך וכמה. אבל האם זה יעיל? כן. גם במובן ההרתעתי וגם במובן המעשי".
נ': "המב"מ היא מערכה רחבה, גם מבחינה מודיעינית וגם מבחינת המעורבות של כל גופי הביטחון. לפעמים זה נגמר בפיצוץ בקצה, ואז בדרך כלל מטוסי קרב יהיו מעורבים. מערך האדיר נוטל בזה חלק, יחד עם כל חיל האוויר. אבל למערך האדיר יש עוד משימות רבות אחרות, שבהסתכלות מבצעית הן יותר חשובות".
למשל?
נ': "כדי שחיל האוויר ינצח במלחמה הבאה, מטוסי חיל האוויר חייבים שתהיה להם אפשרות לפעול בחופשיות, בלי שיהיו מאוימים, לא על ידי טילי קרקע-אוויר ולא על ידי מטוסים שיכולים להפריע להם ולשבש את המשימה. עליונות אווירית זו המשימה העיקרית שלנו וזה נכון להתמודדות עתידית אפשרית מול חיזבאללה בלבנון, למב"מ או למעגל שלישי. על זה אנחנו מתאמנים".
"מעגל שלישי", כלומר איראן.
"כן. איראן או פרוקסי של איראן במקומות אחרים במזרח התיכון".
בראיון הפרישה של האלוף עמיקם נורקין, מפקד חיל האוויר היוצא, הוא אמר שחופש הפעולה של חיל האוויר בשמי לבנון נפגע. אתם יכולים לטוס היום בחופשיות בשמי לבנון?
ד': "זו שאלה שהתשובה עליה טקטית מדי, ולכן לא נוכל להתייחס".
נ': "חשוב להבין שהצד השני לא עומד במקום. אנחנו מדברים הרבה על ההשתפרות של הצד השני שרואה את הפעילות שלנו ולומד. אנחנו לא מזלזלים באויב".
הרגשתם פעם סכנת חיים בזמן טיסה?
נ': "יש סכנת חיים בכל טיסה. מה זה מטוס קרב? מיכל דלק עם מנוע ושתי כנפיים קטנות. אבל המקומות שבהם אנחנו לוקחים את הסיכונים, הם מאוד קצרים ותחומים בזמן. זה אירוע סופר מקצועי שאין לך זמן לחשוב במהלכו על סכנת חיים או לחוש פחד".
ד': "אם תסתכל על המקומות שבהם חיל האוויר איבד כלי טיס וצוותי אוויר בעשורים האחרונים, זה באימונים. אני אישית הייתי בסכנת חיים בטיסת אימונים, אם כי לא במטוס הזה. האדיר, בגלל איכויות החמקנות שלו, קצת יותר מוגן ממטוסים אחרים, אבל בלחימה אנחנו ניקח סיכונים כי זה תפקידנו".
האף־35 הוא לא רק מטוס בעל איכויות חמקנות, אלא מתגלה מקרוב גם כמטוס יפהפה, סופר אלגנטי, בעל מראה עתידני. אם תרצו, ה"טסלה" של המטוסים. הוא מעט גדול יותר מהאף-16 וקטן בהרבה מהאף-15, אפו קצר, זנבו האחורי כפול ומוטת הכנפיים שלו קצרה במיוחד. גם התחמושת שנושא המטוס מסתתרת בתא גדול בתוך בטנו, והוא כולו מעוצב ללא בליטות מיותרות, כדי שלא יהיה ניתן לזהות אותו על מכ"מ האויב. זה גם מטוס קל לתחזוק, בעל יכולת תחקור עצמית, שמדווח לטכנאים אם יש לו בעיה והיכן, כולל המלצה להוסיף לו קצת שמן מנוע.
"דבר נוסף שמאפיין את המטוס הזה זה הרב-משימתיות שלו", אומר ד', אחרי שאנחנו יוצאים לסיור בדת"ק. "המגוון של הסנסורים נותן לטייס הרבה מאוד מידע על תמונת הקרב ומציג לך אותה בצורה מאוד ברורה". חלק מתצוגת המידע מתבצעת באמצעות קסדת הטיסה הסופר-משוכללת של הטייסים, שנראית כמו פריט אספנים מהסרט "מסע בין כוכבים".
סא"ל נ', מפקד טייסת 116: "הבום העל-קולי בגוש דן קרה בטייסת שלי. אני חושב שאסור שזה יקרה. לא יכול להיות שמאות אלפי אזרחים צריכים להיבהל בגלל טעות של טייס"
הוורסטיליות של האף־35 מאפשרת לו להשתתף בתקיפות בסוריה, להיות הראשון שמוזנק לעבר מל"טים, ולהוות נדבך מרכזי בתוכניות התקיפה של מתקני הגרעין באיראן. במאי 2021, נקרא המטוס הזה להשתתף גם במשימות "פשוטות" יותר, במסגרת ההפצצות ברצועת עזה במבצע "שומר החומות". "'שומר החומות' היה בעצם המערכה הראשונה למערך האדיר", אומר ד', "לכאורה יש פה אויב פשוט למטוס קרב, אבל ניהול לחימה למשך זמן ארוך זה אתגר מורכב".
איך התחושה להפציץ במקום צפוף כמו עזה?
ד': "אתגר המטרות בעזה, שלצערנו לא חדש לנו, נמצא ברמה שמעל לטייסת. המנגנון של צה"ל ושל חיל האוויר בכל הנוגע להפצצות בעזה מאוד משופשף, גם מבחינת דיוק ומודיעין וגם בצורה שאינה מתפשרת בסוגיות של פגיעה באזרחים. גם אנחנו, הטייסים והטייסת, משתדלים ככל שניתן להתחבר למטרה ולבדוק שלא יהיו טעויות לפנינו".
נ': "אנחנו בקצה צריכים לוודא שהצוותים שלנו לא עושים אף טעות. יש אצלנו מונח שנקרא 'קדושת הנ"צ (נקודת ציון - א"א)'. אנחנו צריכים לראות איך בוודאות של מאה אחוז מוטלת פצצה שפוגעת בדיוק איפה שצריך, כי כל טעות יכולה להיות קריטית".
בין הפצצה להפצצה ב"שומר החומות", נאלצו טייסי האף-35, ביחד עם כל הגורמים הפועלים מבסיס נבטים, להתמודד עם אתגר מסוג חדש: הבסיס, ששוכן בין ערד לבאר-שבע, בשכנות צמודה ליישובים בדואים ולא רחוק מכביש 31 שספג מטחי אבנים במהלך המבצע - היה במידה מסוימת נצור במהלך ימי הלחימה. "זה העסיק אותנו לא מעט", מודה ד', "השאלה איך לתת לאנשים פה תחושת ביטחון".
איך?
"בעיקר דרך זה שאתה משדר לאנשים שיש מי ששומר עליהם. ליווינו את האנשים, נתנו להם אמצעי הגנה, ונעזרנו גם בכוחות הביטחון האחרים. חשוב לומר, שבשום שלב זה לא עצר את חיל האוויר מלעבוד".
טייסי האף־35 מנבטים מהווים לא רק את חוד החנית של חיל האוויר הישראלי, אלא של כל עולם מטוסי הקרב. כך למשל, הפגיעה במל"טים האיראניים לא הייתה רק הפעם הראשונה שבה מטוס אף-35 ישראלי רושם לזכותו הפלה, אלא הפעם הראשונה אי פעם שמטוס אף-35, מכל מדינה שהיא, מפיל כלי טיס של האויב. גם המעורבות של טייסינו בלחימה בסוריה ובעזה, הופכת אותם למודל לחיקוי: האף-35 אמנם התקבל בצבא האמריקאי ב-2012, אבל רק ב-2018 ביצע את הגיחה המבצעית הראשונה שלו, במסגרת תקיפה של חיל האוויר הישראלי בסוריה.
כחלוצים בתחומם, טייסי האף־35 מישראל משתפים פעולה ומחליפים מידע עם מקביליהם בארצות־הברית ובחלק ממדינות אירופה. לפני כשנה, למשל, הגיעו שמונה מפקדי חילות אוויר ממדינות אירופה שמטיסים את האף־35 לביקור בטייסת 116, שם שמעו הרצאה מפי המפקד נ' על יכולות המטוס בשדה הקרב הממשי.
במהלך תפקידו למד נ' דבר או שניים על גבולות המעטפת של האף־35, ועל הלחימה באיראנים, בסורים ובעזתים. אבל דבר לא הכין אותו לקראת ההתמודדות עם כוח ההרתעה של תושבי תל-אביב: ב־8 במארס נשמע ברחבי גוש דן פיצוץ עז, שהחריד את תושבי המרכז. רק כעבור כמה שעות התברר כי המקור לפיצוץ היה בום על־קולי של מטוס אף-35, שעבר את מהירות הקול. "זה קרה בטייסת שלי", מרים נ' את ידו.
4 צפייה בגלריה
''יש מגבלות טיסה שאנחנו שמים לעצמנו כדי שלא נגיע גם קרוב לבום על-קולי''
(צילום: דני ברובקין)
"זו הייתה טעות של טייס צעיר, שלא קרתה בכוונה", ממשיך נ'. "יש מגבלות טיסה שאנחנו שמים לעצמנו, עם שולי בטיחות מספיק רחבים, כדי שלא נגיע גם קרוב לבום על-קולי. ועדיין המטוס הזה, יש לו מאפיינים מיוחדים - הוא מאיץ מאוד מהר, יש לו מנוע מאוד חזק, ואין בו התראה קולית מספיק ברורה לטייס, שמזהירה אותו שהוא עומד לעבור את המהירות המותרת".
כן. מתברר שעם כל הטכנולוגיה של האף־35, שכחו לשים בתא הטייס פיצ'ר שמודיע לטייס רגע לפני שהוא עובר את מהירות הקול. "אנחנו עובדים על להוסיף את הפיצ'ר הזה, עוד לפני האירוע בגוש דן", מבהיר ד'.
איפה היה המטוס כשהוא עבר את מהירות הקול?
נ': "מעל חברון בערך".
ושמעו את זה בגוש דן?!
נ': "כן, בגלל שהבום התפשט לכיוון התנועה של המטוס".
ואיך אתה מגיב כשאתה שומע על הבום העל-קולי הזה?
"אני חושב שאסור שזה יקרה. לא יכול להיות שעכשיו מאות אלפי אזרחים צריכים להיות מוטרדים או להיבהל כתוצאה מטעות של טייס".
חשוב להבהיר שלמרות מאמצים של חיל האוויר לצמצם את התופעה, מעת לעת אכן נשמעים בומים על קוליים בשטח ישראל. אבל הבום הספציפי הזה, שהכה את תושבי גוש דן בהפתעה, היה שונה. הוא עורר מחאת אזרחים קולנית, הצית גל שמועות ברשתות החברתיות והפעיל לא מעט לחץ ציבורי על צה"ל, שנתפס נבוך מכל העניין. המחאה האזרחית רק התעצמה לאחר שהתברר שהטייס שאחראי לבום העל-קולי אכן הפר את הוראות הבטיחות, ונקנס בשל כך בחמש מאות שקלים בלבד. מי שקבע את גובה הקנס הוא סא"ל נ'.
"זה לא שהוא טעה בכוונה", מנסה נ' להסביר. "הטייס הרגיש רע מאוד, הוא ידע שהוא עבר את המגבלה. לא חשבתי שנכון לתת לו ריתוק, מעצר או כלא. זו הדרך שבה בחרתי לטפל בזה. חיל האוויר משקיע מאמץ כדי שדברים כאלה לא יקרו שוב".
