אני דרוזית גאה, אני אוהבת את המדינה, והישראליות הוטמעה בי מאז שנולדתי. לא היו ספקות או שאלות לגבי היותי ישראלית. כך חונכתי וכך רבים מבני ובנות העדה. רבים יגידו שהדרוזים הם עדה לוחמת. היא אכן כזאת, ויש משמעויות רבות ללחימה, לאומץ הלב וליציאה לחזיתות הקרב. יעידו על כך 451 חללים דרוזים שלחמו מאז קום המדינה בעוז ובגבורה. מבחינתי הם גיבורי ישראל, לא רק גיבורים דרוזים, ולפעמים לא צריך להבליט את זהותם הדתית. הם נלחמו בראש ובראשונה כי הם ישראלים - כמו כל יהודי או יהודייה אחר ואחרת.
סא"ל מחמוד ח'יר אל-דין היה אחד מאלה: מנהיג חברתי וגיבור. הוא היה האדם הכי ישראלי שיש - פרט לשמו ולדתו, אי אפשר היה לקטלג אותו בקטגוריה אחרת. לא הכרתי אותו באופן אישי, אבל אני חושבת שהוא היה נעלב נוכח השיח הפוליטי הזול לתיקון חוק הלאום אחרי חשיפת שמו.
חוק הלאום חוקק ב-2018, בשנה שבה נהרג, שנחשבת לשנה שחורה עבור דרוזים רבים. החוק נתן סטירת לחי מצלצלת לכל מי שמרגיש שהוא חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית וממדינת ישראל, שלפי חוק הלאום "היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית".
"מימוש הזכות להגדרה עצמית", ויותר מזה סעיף 7 של חוק הלאום, שלפיו "המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה" - זה ניסוח שבמהותו מפריד בין אזרחים על רקע דתי.
מה זה אומר? זה אומר שאני וילדיי אזרחים לא שווים. חוק הלאום הוא ביטוי של גזענות מרה שזועקת לשמיים, שבעיניי היא בלתי נתפסת. מצד אחד - אני נחשבת לחלק מישראל היפה, המכילה והמגוונת שיש בה פסיפס חברתי ותרבותי עשיר. מצד שני, החוק הזה מציב בפניי תמרור עצור, אדום ובוהק שמזכיר לי: "את 'כמעט' ישראלית - את לא שייכת". החוק הזה והיחס הזה מייצרים תחושת תסכול נוראית.
עינב חלביהדרוזים אף פעם לא נלחמו נגד קיומה של ישראל כמדינה יהודית, ואין על כך עוררין. להפך - לחמנו, ואנו ממשיכים להילחם, כתף אל כתף עם יהודים, על מנת להשיג יציבות ביטחונית ושגשוג לאומי. חוק גיוס חובה הוחל על בני העדה הדרוזית כבר ב-1956. שיעור גיוס הצעירים הדרוזים לצה"ל הוא מהגבוהים במדינה, והוא עומד לאורך השנים על 83%. רובם מגויסים ליחידות חי"ר ולתפקידי תומכי לחימה.
בעקבות הפרסום של פעולתו של גיבור ישראל מחמוד ח'יר אל-דין פוליטיקאים רבים בכנסת נזכרו כמה החוק הזה גרוע. אבל עבור הדרוזים, שאותם החוק מגדיר כנספח ולא כחלק מהמדינה, מדובר בספין עלוב, ניצול הסיטואציה ועלבון קשה עוד יותר. הרי אתם, אותם פוליטיקאים, הובלתם ברובכם את החברה הישראלית לדעות קיצוניות, שפוסלות את האחר ולא מחבקות פלגים שונים או דתות אחרות. אז שאתם תובילו שינוי למען העדה שהקריבה את טובי בניה? על המדינה, ללא קשר לחוק הלאום, להתעורר בהקדם - לפני שתהיה כאן "מדינה אוכלת יושביה".
- עינב חלבי היא עיתונאית ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
