השומר העיד במשפט הרצח
(צילום: ליאור אל-חי)
בבית המשפט המחוזי בחיפה נמשך הבוקר (שני) שלב ההוכחות במשפטו של אדוארד קצ'ורה (50), המואשם ברצח הנערה ליטל יעל מלניק (17) באמצעות קבורתה בחיים באתר בנייה בקריית מוצקין. "ראיתי זוג יוצא מתוך אתר בנייה של בית ספר עם תיק שקית ושני אתי חפירה, אחד קצר ואחד ארוך", סיפר על דוכן העדים מי ששימש כשומר באתר בנייה הסמוך למקום הרצח.
העד תיאר בפני השופטים יחיאל ליפשיץ, גלית ציגלר ושמואל מנדלבאום את ההתרחשויות בשבת 2 באוקטובר 2021. "הם הלכו 300-200 מטר, דיברו ביניהם ושוב חזרו לבית הספר. אחרי בערך שעה הם יצאו שוב לאותו כיוון, וקפצו מעל גדר מפלסטיק. זו הייתה בחורה לבושה חולצה לבנה ובחור שלבש בגדים אפורים וכובע. היא נראתה לי צעירה מהמקום. מהמקום שבו עמדתי הערכתי שהיא בת 25 והוא 50-40".
לדברי השומר, בשלב זה הוא איבד קשר עין עם השניים שכן הם ירדו לסוג של ואדי. "ראיתי פתאום חול ואבק עפים בלי לראות את האנשים. ירדתי מהבוטקה שלי ועליתי לקומה רביעית בבניין ליד. עניין אותי מה קורה שם. הם עזבו את המקום שהיו ועלו על גבעות חול. הם התחילו לחפור שניהם חפירה שנייה שנמשכה כ-20 דקות. הם חפרו, התיישבו, נחו והמשיכו לחפור".
עוד סיפר השומר שהועלה לעדות על ידי פרקליטות מחוז חיפה: "לאחר מכן הם עברו לנקודה שלישית יותר ימינה על הגבעה, ושם החלו שוב לחפור. שניהם חפרו. ראיתי אותם עובדים והחול עף. בשלב מסוים הוא עזב אותה שם, הלך למזבלה בסמוך, לקח קרטון וקלקר וחזר. הוא הניח את הדברים איפה שהם חפרו. בכלל לא חשבתי שהולכים לכסות אותה בחול. חשבתי שהם הולכים לעשות סקס בכלל".
העד סיפר כי הנערה יצאה מאזור החפירה, הלכה אל התיק, הוציאה כמה חפצים וחזרה אל הנאשם. "הם התיישבו ודיברו ביניהם. בשלב מסוים הם ירדו בגובה, נעלמו ולא ראיתי אותם יותר. חשבתי שהם רוצים לעשות סקס. ירדתי מהבניין וחזרתי לבוטקה שלי, אז ראיתי את הנאשם יוצא מהמתחם והולך ברגל לכיוון הכביש הראשי. חזרתי לבניין אבל לא ראיתי אותו כבר וגם לא אותה.
"חזרתי לבוטקה, לקחתי את המפתחות והלכתי לכיוון הזירה, זה לקח לי 20-15 דקות. על המדרכה פגשתי מישהו שדיבר בטלפון. ביקשתי ממנו שיתלווה אליי כי אני מרגיש שמשהו לא בסדר. הוא אמר לי שהוא עסוק ולא רצה לבוא. נכנסתי למזבלה. לא ראיתי כלום. המשכתי. ראיתי את אתי החפירה שם, אחד מימין אחד משמאל, המשכתי ואז ראיתי רק את הידיים מהמרפק מכווצות לכיוון הפנים. אני זוכר אפילו את הלק שהיה לה על הציפורניים, כל הגוף שלה היה מתחת לאדמה".
בשלב זה פרצה לודמילה, סבתה של המנוחה, בבכי מר. העד המשיך לתאר: "נבהלתי ממה שראיתי, היא לא זזה. כפות הידיים היו מכווצות. הבנתי שהיא לא בחיים. חזרתי לבוטקה שלי כי הטלפון היה בתוך החדר שלי. בשעה 09:07 התקשרתי למשטרה, תיארתי לעצמי מה ראיתי וכשהשוטרים הגיעו לקחתי אותם למקום. הייתי מאוד נסער. לא ידעתי מה קורה איתי כי המראה הזה היה קשה מאוד".
התובעת הקרינה בבית המשפט סרטון ממצלמת גוף של השוטרים שהגיעו ראשונים לזירה ופגשו את השומר. בעת הקרנת הסרטון פרצו בני משפחתה של מלניק בבכי. הסבתא אף קיללה את הנאשם. בסרטון נראה השומר מוביל שוטרת ושוטר אל המקום, וכאשר הם הבחינו בידיים המבצבצות מן האדמה - נשמעה השוטרת אומרת: "אוי ואבוי".
בנוסף הקרינה התובעת סרטון שבו נראה קצ'ורה עוזב את הזירה כפי שנקלט במצלמת אבטחה. קצ'ורה תועד צועד רגלית, נושא בידו שקית ואת חפירה שנמצאה מאוחר יותר בביתו על ידי השוטרים.
"הנאשם קיווה שהגופה לא תימצא לעולם"
עורכות הדין שרון זגגי-פנחס ואפרת נחמני-בר, שמייצגות את משפחת מלניק, אמרו: "היום שוב הופרכו בדיותיו של הנאשם, בעדותו של השומר, אשר סיפר כיצד לאחר שראה את הנאשם והמנוחה חופרים בזירה, ראה את הנאשם כשהוא עוזב את הזירה ללא המנוחה, והבין כי משהו חריג אירע. כשירד לזירה, מצא שם את המנוחה קבורה לחלוטין כשרק ידיה בחוץ והיא ללא רוח חיים.
"מעדותו עלה כי לולא חשד שמשהו רע קרה וירד לזירה, גופתה של ליטל יעל ז"ל לא הייתה נמצאת משך ימים ארוכים. אין ספק שהנאשם קיווה כי שהגופה לא תימצא לעולם וכך מעשיו המחרידים לא יתגלו. לאורך כל הדרך אמרנו: אם זה נראה כמו רצח, מתנהג כמו רצח - זה רצח. ואת זה הבין כבר השומר במקום".
