הבחירות לרשויות המקומיות יתקיימו ברוב היישובים בישראל בסוף אוקטובר, ובכלל זה ברוב הערים והכפרים הערביים. שיעור ההצבעה ברשויות המקומיות הערביות עולה על 80% ומגיע ביישובים מסוימים ל-95%. האם הדבר מעיד על להיטות לפעילות פוליטית ולבחירת נציגים ההולמים את נחישותנו למימוש אינטרסים ציבוריים? כלל וכלל לא. שיעור ההצבעה בבחירות לכנסת אינו מגיע ל-60%, אף שמדובר בבחירות חשובות וקריטיות יותר למדיניות הציבורית.
בקרב הציבור היהודי המצב הפוך – שיעור ההצבעה לכנסת מתקרב ל-70%. בחלק מהיישובים הקטנים שיעור ההצבעה אף גבוה מ-90%. לעומת זאת, שיעור ההצבעה לרשויות המקומיות לא עולה ברובו על 50%. הדבר תקף במיוחד כשמדובר בערים גדולות. הסיבה לכך היא שאין הבדלים גדולים בין השירותים של העיריות השונות, בין אם הן בשליטה של מפלגה שזכתה בבחירות, בשליטה של מפלגת אופוזיציה או של ראש עירייה עצמאי. סיבה נוספת לכך היא שיום הבחירות אינו יום חופשה בתשלום.
השוני בשיעורי ההצבעה בקרב הערבים בין הבחירות הכלליות למוניציפליות מעיד על כך שהאינטרס האישי הישיר ביישוביהם הוא זה שמניע את התושבים להגיע לקלפיות יותר מאשר האינטרס הכללי או ארוך הטווח. בעוד אחוז מסוים מבעלי זכות הבחירה משוכנעים שאין טעם בכניסה לכנסת, רובם נוהגים אחרת כשמדובר בבחירות המקומיות, אף שהם יודעים שהמועצות המקומיות כפופות למשרד הפנים, ושראש המועצה הוא פקיד של אותו משרד.
רוב המועצות המקומיות הערביות הוקמו בשנות ה-60 של המאה הקודמת, וחבריהן בוחרים את ראש המועצה. באופן כללי, ניתן לצפות את תוצאות הבחירות, ורק לעיתים נדירות מתחוללות הפתעות כמו ניצחון של רשימה ומפלה של אחרת בהפרש קולות שיכול להיות זעום.
עד סוף שנות ה-70 מפלגות "ארציות" לא היו מיוצגות ברוב העיריות והמועצות המקומיות הערביות, וכל הרשימות היו משפחתיות. היו חריגים מעטים מכלל זה, כמו נצרת ואולי כפר יאסיף. היו רשימות משפחתיות שנשאו את שם מפלגות השלטון ואת צירופי האותיות שלהן, למשל מפלגת העבודה. היו גם רשימות משפחתיות שאימצו צירוף אותיות משלהן, והוא ליווה את המשפחה שנים רבות, כל עוד היה ביכולתה לקיים את החברות במפלגה.
הרשויות הערביות גדלו ומספר התושבים בכפרים עלה מסדר גודל של 1,500 נפש ל-20 אלף. כך הפך תפקידן של המפלגות בבחירות המקומיות למוחשי. היה זה במיוחד לאחר השינוי שחל בנצרת, ואחריו יום האדמה ב-1976, אז תפסה החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש) את השלטון ברוב הרשויות המקומיות.
אלא שלאחר עליית קרנם של החיים המפלגתיים החל בשנות ה-70 ועד סוף המילניום חלה נסיגה עולמית במעמדן של המפלגות. ברשויות הערביות בישראל נסוגו המפלגות לטובת החמולות, ובמקומות רבים שוב הפגינה המשפחה עליונות מובהקת על פני המפלגה. המשפחות אף החלו לקיים פריימריז כדי שהמועמדויות יתנהלו באופן דמוקרטי.
המפלגות הן אלה שנושאות באחריות לנסיגה בחיים המפלגתיים בבחירות המקומיות. כדי לוודא שייכנסו למועצה ואף יתמודדו על תפקיד ראש המועצה, הן כרתו בריתות עם מועמדים משפחתיים. בן לילה החלה משפחתו של המועמד לתמוך במפלגה זו או באחרת במחיר אובדן הלגיטימציה של המפלגה בקרב הסיעה החמולתית המתחרה. בריתות אלה אינן יציבות משום שהן אינן מבוססות על עקרונות קבועים אלא על אינטרס משותף. קרה שבריתות התהפכו מיום אחד למשנהו – אדום הפך לירוק או לכתום ולהיפך.
סוהיל כיוואןהבריתות של המפלגות עם המשפחות טשטשו את ההבדל המהותי בין מועמד המפלגה לבין מועמד המשפחה. עובדה זאת שיחקה לטובתם של מועמדי החמולות משום שאלה מן הסתם קרובים לבני משפחתם ומשתתפים באירועים החברתיים שלהם. על כן רוב התושבים תומכים במועמד המשפחה. המפלגות הערביות ניצבות בפני אתגר גדול בבחירות המקומיות. הן אמנם זוכות באלפי קולות בבחירות לכנסת, וכעת מנסות לקושש כמה מאות קולות כדי להבטיח את ייצוגן במועצות המקומיות ובעיריות.
כעת הופיע בזירת שחקן חדש שאינו נראה בגלוי: כנופיות הפשע נכנסו לבחירות המקומיות והשפעתן הפכה רחבה ועמוקה, במיוחד במכרזים המקומיים. עד כדי כך הגיעו הדברים, שחלק מראשי המועצות וועדות המכרזים אינם מעיזים לבחור את המכרז הטוב ביותר, אלא מאולצים להעניק אותו למי שהכנופיות קובעות. כך איבדו הרשויות המקומיות את היראה שרחשו להן ואת אמינותן. תפקידן עוות, הושחת ונגזל מהן. רבים מהאנשים, בהם חברי מועצות, חשים תסכול וחוסר אונים בנוגע לאפשרות להשפיע, לשנות ולבחור בטובים יותר. חלקם אף צופים מהצד באדישות במתרחש בעריהם.
- סוהיל כיוואן הוא סופר ועיתונאי פלסטיני אזרח ישראל. המאמר המלא פורסם בחודש שעבר באתר "ערב 48". גרסה עברית זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם בנצרת. תרגם מערבית: עמיר טאובר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
