ל-900 העובדים שקיבלו לאחרונה את הבשורה המרה לפיה יפוטרו ממפעל להבים לייצור להבי מנועי סילון בנהריה, עקב סגירת מקום עבודתם, הצטרפו אתמול 120 עובדי מפעל סודהסטרים בעין הנגב, שצפויים גם הם לאבד בקרוב את פרנסתם. מדובר ביותר מ-1,000 איש שייפלטו לשוק העבודה הצפוף בפריפריה. יותר מ-1,000 משפחות שנמצאות כרגע בחוסר ודאות.
גל הפיטורים של החודשים האחרונים בחברות רבות בעולם, ובהתאם גם בארץ, הוא טלטלה מורכבת לכל בית, אבל למשפחות שמתגוררות בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית זו יכולה להיות מכה כלכלית אנושה. התמהיל המטריד של מחסור בהיצע מקומות עבודה, לצד היעדר נגישות למקומות עבודה רחוקים יותר, עקב העומס בכבישים והיעדר תחבורה ציבורית נוחה, גורם לכך שלאנשים שגרים בפריפריה יש פחות הזדמנויות לתעסוקה טובה. אם מוסיפים פרמטרים של גיל מבוגר, כמו רבים מעובדי המפעלים הוותיקים, לצד פערים בהשכלה, שגם הם מאפיין של אי-השוויון שאיתו מתמודדים תושבי הפריפריה – מתעצם הקושי להשתלב בשוק התעסוקה ולהתפרנס בצורה מכובדת.
על מנת לצמצם את הפערים, ב-2018 פרסם משרד הכלכלה תוכנית בשם "שמים את הפריפריה במרכז". מטרתה הייתה לפתח את ענף ההייטק בפריפריה ולהגדיל בה את מספר מקומות העבודה הרווחיים. התוכנית כללה תקצוב לתמרוץ חברות חדשניות לפתוח מרכזי מחקר ופיתוח בפריפריה מרשות החדשנות, תקצוב להעסקת עובדים בשכר גבוה מרשות ההשקעות ותקציב להקמת מבני הייטק להשכרה בפריפריה. אולם לפי דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הרשות לא פעלה מתוקף תוכנית זו ולא קיבלה תקצוב לכך ממשרד האוצר או ממשרד הכלכלה. הנתונים מלמדים כי מרבית חברות הסטארט-אפ עדיין נמצאות במרכז.
הנתונים מדברים בעד עצמם: למרות התקציבים, ההצהרות הממשלתיות וההבטחות להביא את תעשיית ההייטק לפריפריה, לא נרשם שינוי משמעותי בשנים האחרונות, והמחיר החברתי גדל. על פי הרשות לחדשנות, בשנת 2021 עמד מספר חברות ההייטק שהוקמו בפריפריה על 20 בלבד, לעומת 163 שהוקמו לא בפריפריה. מדובר במגמה שנמשכת שנים – 59 לעומת 504 ב-2020, וכן 57 לעומת 634 ב-2019, ו-95 לעומת 711 ב-2018. מספר חברות ההייטק שנמצאות בפריפריה עומד כיום על 829, לעומת 6,469 שנמצאות לא בפריפריה.
המשמעויות מטרידות. הן מצביעות על כך שבמקום מגמה של צמצום פערים בין הפריפריה למרכז, הם דווקא מתרחבים. איך לא, בעצם? לאנשים שעובדים בפריפריה יש עדיין פחות הזדמנויות לתעסוקה טובה. כשבמרכז ישנם אזורים שלמים של תעשיות יוקרתיות ורווחיות, בפריפריה גם כיום יש יותר מקומות עבודה מסורתיים, שמרוויחים פחות ומשלמים פחות. המחסור בהיצע במקומות עבודה מאפשר למעסיקים לנהוג בעובדיהם כקהל שבוי, ולפגוע בשכר ובתנאים שלהם מתוך הבנה שאין להם לאן ללכת.
הדר גיל-עדצילום: עוז מועלםהתמונות קורעות הלב של מפוטרי הימים האחרונים, אלה שלא יודעים אם יצליחו למצוא עבודה חדשה, אלה שלא יודעים אם יצליחו בעוד כמה חודשים לפרנס את המשפחות שלהם, אמורות להיות קריאת השכמה לחברי הממשלה הנרקמת בימים אלה. הפערים העצומים בין מצב מקומות העבודה בפריפריה לבין זה שבמרכז משמרים פערים חברתיים שבחלוף הזמן יותר ויותר קשה לצמצם.
שוויון הזדמנויות בתעסוקה הוא חלק בלתי נפרד מהבסיס לחברה שוויונית, ואת המחיר של המשך הזנחת התחום הזה משלמות משפחות רבות נטולות אופק כלכלי. חינוך הדור הצעיר לכוון גבוה הוא חלק חשוב במהלך הזה, אבל ללא עידוד הקמת עסקים באזורים אלה, אין לו היתכנות.
הדר גיל-עד היא כתבת הרווחה של ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
