ברשות הפלסטינית שנת הלימודים התחילה כבר ב-20 באוגוסט, אך יש תלמידים שעדיין לא מצאו את מקומם במערכת החינוך, כתוצאה מהריסת מבנים בעקבות צווים. עשרות בתי ספר ברשות נמצאים בסיכון גבוה להריסה בטווח הזמן הקרוב-בינוני ומאות תלמידים עלולים להישאר ללא מסגרת.
עומר כעאבנה, פעיל חברתי מהקהילה הבדואית ראס א-תין שבאזור רמאללה, סיפר כי בקהילה שלו אין בתי ספר, ויותר מ-50 תלמידים עדיין יושבים בבית. "היה לנו בית ספר יסודי לקהילה שישבה סמוך לבית הספר, וגורשנו משם כי מתנחלים החלו לגור לידנו", אמר. הוא הוסיף כי "בית הספר שהיה לנו הוקם ב-2020, ובאותה שנה קיבלנו צו הריסה. עתירה מנהלית נגד הריסת המבנה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, וכעת ילדי הקהילות האלה נשארו ללא מסגרת". כעאבנה סיפר כי הם גרים בשטחי B, ומשרד החינוך הפלסטיני טרם מצא פתרון עבור הילדים.
בשטחי C ישנם 32 בתי ספר שנמצאים בסיכון גבוה להריסה בטווח הקרוב-בינוני. לבתי הספר האלה הוצאו צווי הריסה או הפסקת עבודה, אך כרגע הם מוגנים בשל הליכים משפטיים ותכנוניים שונים שמתנהלים להסדרתם. עם זאת, רוב ניסיונות ההסדרה נדחו עד כה, וברגע שימוצו ההליכים בתי הספר יהיו חשופים לסכנת הריסה מידית.
בנוסף, ישנם 30 בתי ספר שנמצאים בסיכון להריסה בטווח הארוך, שלרובם כבר הוצאו צווים, אך הסיכוי להריסתם בטווח הקרוב הוא נמוך. דבר זה יכול לנבוע ממספר סיבות, כמו הימצאותם בתחומי תוכניות מתאר בתהליכים מתקדמים, או מיקומם הגיאוגרפי (כחצי מהם בשטחי B או בתחומי תוכנית מאושרת). בנוסף, ייתכן כי בתי הספר הללו נמצאים באזור שאין בו אינטרסים משמעותיים עבור המתנחלים, וסיבה נוספת יכולה להיות העובדה שהם נבנו לפני זמן רב.
יש לציין כי מרבית בתי הספר המאוימים שייכים לקהילות רועים, שהמתנחלים פועלים לגרשם, או לכל הפחות לצמצם את תחומי המחיה שלהם. מתוכם, 16 נמצאים במחוז חברון, שישה באזור הבקעה, חמישה במחוז ירושלים, שניים במחוז בית לחם, ובית ספר אחד במחוזות רמאללה, ג'נין ושכם.
הבולטות של מחוזות חברון, הבקעה וירושלים, נובעת מקיומם של אינטרסים משמעותיים של מפעל ההתנחלות בהם. רבים מבתי הספר הפכו למאוימים יותר בשנה האחרונה, בשל החלטת בגץ ממאי 2022, ששוללת את מעמדם של 918 תושבי מסאפר יטא (קבוצת כפרים הממוקמת בתחומי שטח אש) כתושבי קבע במקום, ובכך מכשירה את גירושם.
לפי גורם ביטחוני, מדובר בבתי ספר לא בטיחותיים, שנבנים באופן מרושל ולא מבוקר, ומעמידים בסכנה את התלמידים המועטים שלומדים בהם. לפי אותו גורם, מספר התלמידים בכל בית ספר שהוצא בעניינו צו מגיע לכ-10 תלמידים. לטענתו, בתי הספר נבנים מכספי תרומות שמגיעים מחו"ל, למרות שבאותם כפרים ישנם בתי ספר, ולכן הבנייה נתפסת כהתרסה.
בית הספר האחרון שהריסתו לפני כשבועיים עוררה סערה בינלאומית, היה בית ספר "עין סאמיה" שממזרח לכפר מאלק במחוז רמאללה, שם גרות 28 משפחות המונות יחד כ-200 תושבים. בית הספר, הממוקם בשטחי C, נהנה מכספי האיחוד האירופי, לאחר שתלמידי המקום נהגו לצעוד אליו מחוץ לכפר. בעקבות הריסתו, משלחת של האיחוד הגיעה לבקר במקום ואף לבקש מממשלת ישראל את כספי ההשקעה שלה.
האדריכל אלון כהן ליפשיץ, מעמותת "במקום - מתכננים למען זכויות תכנון", שמסייעת לקהילות הפלסטיניות בשטחי C למנוע מהצבא להרוס את מבניהן, מסר: "מניעת השכלה וחינוך היא אחת הדרכים הנבזיות למנוע פיתוח והתפתחות של אוכלוסייה. חיי הקהילות הפלסטיניות בגדה המערבית הינם שבריריים ביותר ורובן בקושי שורדות. למרות זאת, החשיבות של שליחת ילדים וילדות לבתי ספר הינה ראשונה במעלה, והן מצליחות לעשות זאת כנגד כל הסיכויים. האתגרים המרובים של שליחת ילדים ובמיוחד ילדות לבתי ספר מרוחקים, כמעט ואינם מאפשרים רכישת השכלה.
"תנאי החיים הקשים שבהם יש איום יומיומי על הקהילות דרשו הקמה של בתי ספר קטנים בסמיכות גבוהה לאזורי המגורים, כך שאין צורך לתלמידים ללכת רחוק תוך חשיפה לאיומים, ואין צורך לדאוג להסעה, שגם היא על פי רוב בלתי אפשרית והינה מטלה כלכלית לא מבוטלת. לצד קשיים חברתיים ותרבותיים, ההקמה של בתי ספר יסודיים לקהילות הינה הכרחית. בין אם ישראל מבינה את המשמעות של מניעת חינוך מילדים פלסטיניים ובין אם לא, הריסת בתי הספר באופן סיטונאי חושפת מציאות קשה של התעמרות והדרה של הקהילות".
