נפילתו משטרו של בשאר אסד אתמול בלילה (בין שבת לראשון) הציתה תקווה חדשה בקרב משפחות הנעדרים הישראלים בסוריה, שמצפות שהחלפת השלטון שם תוביל להחזרת יקיריהן הביתה - חיים או לקבורה.
נדיה כהן, אלמנתו של המרגל הישראלי אלי כהן; פרחיה היימן, אחותו של יהודה כץ; וענת פלדמן, אחותו של צבי פלדמן סיפרו ל-ynet כי למרות עשרות שנים של כאב ותסכול, הן מאמינות שמדובר בהזדמנות נדירה שישראל חייבת לנצל.
נדיה כהן הביעה תקווה כי נפילתו של משטר אסד עשויה להוביל להחזרת גופתו של בעלה אלי, שנקבר בדמשק לאחר שהוצא להורג. "מאז שהמצב התחיל להתערער בסוריה, פניתי למוסד בתקווה שינסה לפתור את הבעיה ולהביא את אלי לקבורה בישראל", סיפרה. "ביום שישי, ביום שבו מלאו 100 שנה להולדתו של אלי, דיברתי עם דדי ברנע, ראש המוסד, וביקשתי ממנו לכתוב על אליי. הוא כתב לי מילים שריגשו אותי מאוד והזכירו לי את החשיבות שבהבאת הגופה לישראל. עכשיו, עם האירועים בסוריה, אני מקווה שהמדינה תבין שזה הזמן הנכון".
"פניתי בעבר לבשאר אסד עצמו, שדחה את בקשתי ואמר שבבוא הזמן אלי יחזור. אולי היום הזה הגיע", אמרה נדיה בתקווה. "אני לא רוצה שיעזבו את הגופה של אלי בסוריה. התהפוכות שמתרחשות שם יכולות להיות לטובתנו. אני מאחלת גם לעם הסורי וגם לנו שקט, ורוצה שהזדמנות זו תוביל להחזרת גופתו של אלי לישראל כדי שינוח בשלום. גם אני אנוח אחרי כל השנים האלה. לא שכחתי אותו אפילו לרגע ועברו כמעט 60 שנה מאז תלייתו".
בקרב סולטן יעקוב שאירע ב-11 ביוני 1982, נטש צה"ל שישה לוחמים בשטח - בהם יהודה כץ וצבי פלדמן שעדיין נעדרים. פרחיה, אחותו של כץ, סיפרה על התקווה שהיא חשה בעקבות המהפכה בסוריה: ״יש לנו הרבה תקווה, במיוחד כשרואים אסירים לבנונים שמשוחררים מהכלא. אני בודקת את הסרטונים שוב ושוב, לראות אם יהודה שם. היו סימנים שהוא נתפס חי, ואנחנו יודעים שמפקד הטנק שלו הוחזר על ידי הסורים. זו יכולה להיות נקודת מפנה רצינית, אבל אני לא יודעת מה יוליד יום".
עם זאת, פרחיה אמרה שהיא מתסוכלת מהמדינה. "אין לי אמון באף אחד במדינה, כי יש לי ניסיון מר עם מה שהיא יכולה לעשות", אמרה. "אנחנו חווים את זה כבר 43 שנים, והפכנו לאויבים של המדינה. אבל זה לא מחזה דמיוני כי אנחנו רואים אסירים לבנונים משתחררים".
למרות שעברו 43 שנה, התקווה של משפחתו של כץ לא נעלמה: "אני מדמיינת את הרגע שהוא חוזר, אני אחייך אליו ואחבק אותו. הגישה של המשפחה שלנו תמיד הייתה אופטימית. עבר מלא זמן אבל הוא תמיד יישאר אחי הקטן. ההורים שלנו נפטרו ולא יזכו לראות את זה, אבל אני מקווה שהם יראו מלמעלה".
גם ענת, אחותו של צבי פלדמן שנעדר אף הוא מאז אותו קרב, מאמינה שהאירועים האחרונים פותחים אפשרות לשינוי. "מה שקורה עכשיו בסוריה הוא חלון הזדמנויות נדיר שאנחנו מאוד מקווים שיביא את צביקה הביתה. אין לנו מושג מה עלה בגורלו, אבל המשטר של אסד ואביו היה אכזרי מאוד, וייתכן שהוא הוחזק במרתפים אפלים", אמרה.
לדבריה, "אתמול בלילה, כששמענו ששחררו אסירים שהוחזקו מעל 50 שנה, זה עורר בנו הרבה מחשבות. תמיד אמרנו שאולי צביקה מוחזק איפשהו. אנחנו מדברים עם גורמים מהמדינה, אבל אי אפשר להרחיב מעבר לכך. המדינה חייבת להחזיר אותו. זה לא עניין פרטי, אלא אחריות לאומית".
ענת סיפרה על התחושות במשפחה: "מאז 7 באוקטובר הורדנו פרופיל בגלל מה שקורה בעזה עם החטופים והנעדרים, אבל זה הזמן הנכון לפעול. זה לא רק מקרה פרטי של משפחת פלדמן, זה מקרה של קרב קשה מאוד עם טעות חמורה של צה"ל. צה"ל נטש שישה לוחמים. זו הייתה החלטה חמורה, ואנחנו ממשיכים להיאבק למען החזרתם הביתה. אסור לשכוח שב-2019 החזירו את גופתו של זכריה באומל שהיה בטנק של אחי. אנחנו רוצים גם אותו בבית".
ישראלי נוסף שנעדר כבר 27 שנה הוא גיא חבר, ולפי הערכות ייתכן כי נחטף לסוריה. חבר, חייל סדיר בין 20 בתותחנים, נעלם ב-17 באוגוסט 1997, אחרי שנראה לאחרונה בבסיס שבו שירת ברמת הגולן. מאז, חרף מאמצי החיפוש, אין לכוחות הביטחון קצה חוט שיענה על השאלה מה עלה בגורלו. הוא יצא מהבסיס כשהוא נושא את נשקו האישי מסוג גליל, ומאז נעלמו עקבותיו ולא נמצא שום רמז שיוביל לפענוח התעלומה.
פורסם לראשונה: 21:48, 08.12.24
