עם העיניים מעבר לגבול: בשטח הכינוס בגבול רצועת עזה עומדת קבוצה של מדריכות חי"ר. לכל אחת מהן, על גב השכפ"ץ, ציור צבעוני של טיגר, הטיגריס החביב מסרטי פו הדוב. כתם צבע בתוך האפור-פלדה של כלי המלחמה והחום הבהיר של האבק. הן הגיעו לכאן לפני כמה ימים כדי לרענן את כישורי הנהיגה של נהגי הנמ"ר (נגמ"ש מרכבה) מחטיבת גבעתי, שממתינים לפקודה להיכנס פנימה.
אחת המדריכות היא רוני מקיבוץ גבים הסמוך לשדרות. כשהחלה מתקפת חמאס, היא הייתה בבית עם הוריה ואחיותיה הגדולות. "בשש בבוקר התחילו מטחים ונכנסנו לממ"ד", היא משחזרת. "אני גרה כל החיים בעוטף עזה ורגילה לבומים של הרקטות, אבל פתאום אנחנו שומעים צרורות ירי, ואז מתחילים מבזקים על מחבלים שחדרו לישראל ומגיעים ליישובים, כך שהיה ברור לנו שזה לא צה"ל".
30 שעות היו רוני ומשפחתה נצורים בממ"ד. "כל הזמן הזה אבא שלי החזיק את הידית של הדלת". בסופו של דבר נהדפו כוחות הקומנדו של חמאס על ידי כיתת הכוננות של גבים בפיקודו של הרבש"צ זיו אביב, שנפצע מהירי. כשהכל נגמר נסעה רוני עם משפחתה לחברים במרכז. היא קיבלה מהמפקדות שלה חופשה כדי להתאושש מהטראומה, אבל אחרי כמה ימים החליטה לחזור ליחידה, והתייצבה בשטחי הכינוס. "החיילים שנמצאים פה הגיעו מכל הארץ כדי להגן על הבית שלי. אז מי אני שלא אגן על הבית שלי?", אמרה.
סגן ענבר, מפקדת המחלקה, דווקא לא רואה בהחלטה של רוני דבר מובן מאליו. "היא ממש תותחית. לחזור דווקא לפה, המקום הכי לא מוגן, אחרי שעברת כזו טראומה מטורפת. אין לי מילים".
מוכנים להסתער
גם הנוכחות של איתן, טען טנק בגדוד 46 של חטיבה 401, אינה מובנת מאליה. שלא כמו רוני, שגדלה כאן בעוטף, הוא הגיע לבדו מאוסטרליה בגיל 18, למד שנה וחצי בישיבה והתגייס לצה"ל. כשאנחנו יושבים על בטונדה בשטח הכינוס שאת מקומו אסור לחשוף, איתן מגלה שהוא עדיין אינו אזרח ישראלי. "אני על תקן של מתנדב, כי עוד לא עשיתי עלייה באופן רשמי", מסביר איתן בעברית רהוטה עם מבטא אנגלו-סקסי קל. "אין לי תעודת זהות ישראלית".
למה?
"זו הייתה החלטה שלי. רציתי קודם לראות אם אני רוצה להישאר פה".
ואתה רוצה?
"בטח! בעוד חודשיים אני מתחפש"ש (יוצא לחופשת שחרור) ואז אני רוצה ללמוד פה רפואה, בעזרת השם".
אזרח או לא אזרח, ייתכן שבקרוב ימצא עצמו איתן האוסטרלי שועט לתוך עזה, שם יחכו לו לוחמים מיומנים, נחושים, אכזריים ומצוידים היטב של ארגון הטרור שהנחית על ישראל את המכה הקשה בתולדותיה. למרות זאת, מפקד פלוגת "ברקן", סרן יצהר, משוכנע שצה"ל ינצח. "בשיחות עם הלוחמים אני אומר להם שהופתענו: כעם, כמדינה וכצבא, ובאותה נשימה אני אומר שמי שעשה את זה ישלם בגדול. נכה בחמאס מכה קשה, כואבת, שהוא לא חווה כמותה".
שמעתי בעבר לא מעט אמירות כאלה ממפקדים ומחיילים. אחרי מה שעברנו, אפשר לראות בזה דברי רהב תלושים מהמציאות. אבל יצהר, בן 27 מקרני שומרון, נשוי פלוס שניים, מדבר מתוך שכנוע עמוק, וכיוון שאין לנו צבא אחר, אין ברירה אלא לסמוך עליו. הוא, בכל אופן, סומך על חייליו בעיניים עצומות. "אני יודע שכשאגיד 'קדימה להסתער', אני לא צריך להסתכל אחורה ולצדדים. כולם יסתערו איתי ואפילו יעקפו אותי".
גם אם ננצח, לא בטוח שכל החיילים שלך יחזרו בשלום. אתם מדברים על זה?
"בהחלט. אני אומר להם: מלחמה זה דבר מורכב, ואנחנו מבינים שלא נישאר באותו הרכב שנמצא כאן עכשיו, ולא כולם יישארו".
בשבת בבוקר הייתה הפלוגה שלו ברגילה אחרי אימון. "הקפיצו אותנו מהבתים וכל הציוד שלנו היה ברמת הגולן. עלינו צפונה להתארגן, וכבר בערב ירדנו דרומה, המג"ד והמ"פיים, ושאר הגדוד נשאר להכין את הטנקים. הגענו לשדרות בזמן הלחימה בתחנת המשטרה. המח"ט שלי, אל"מ בני אהרון, היה בטנק שירה על הבניין שבו התבצרו המחבלים".
משם דילגו ליישובים נווה ויתד כדי להגן עליהם – לא בטנקים, אלא רק עם ג'יפים ונשק אישי, ובדרך לשטח הכינוס עברו בזירת הטבח בפסטיבל נובה. "ראיתי שם מאות גופות, עשרות רכבים שרופים, המון אמצעי לחימה, ומאז יום ראשון בלילה אנחנו בנוהל קרב ותכנון להמשך".
"וי" מהמפקדים
על התוכניות להמשך אסור לו לדבר, אבל אפשר להניח שהן כוללות כניסה של כמה אוגדות לרצועה, ובמהלך כזה, בשטח זרוע מטענים ומכשולים, יש חשיבות גדולה לכוחות ההנדסה.
בין שדרות לנתיבות נתקלנו בגדוד הנדסה במילואים שחצה את הכביש על נגמ"שי פומ"ה, מעלה ענני אבק. על חלק מהנגמ"שים דגלי ישראל, וכשהבחינו המפקדים בצלם עשו לו תנועת "וי". גם הם מאמינים כנראה בניצחון.
אם ייכנס צה"ל לעזה, ענבר והמדריכות שלה יישארו בשטח ישראל. אבל עד אז, הן חלק מההיערכות לשלב הבא. "אתמול החבר'ה של גבעתי הודיעו לנו שחלק מהנמ"רים צריכים לעבור לשטח כינוס אחר, וביקשו שנצטרף כדי לחנוך את הנהגים. שש שעות על הכביש בשיירה, תחת איום נ"ט. אחד הנהגים נלחץ, ומדריכה שלי החליפה אותו ונהגה בכלי".
אם לקראת כניסה לעזה היו אומרים לך: תצטרפי אלינו בתור נהגת נמ"ר. היית עושה את זה?
"ברור. איזו שאלה?"
