המחלוקת העיקרית בין ישראל לחמאס במשא ומתן המתנהל על החזרת החטופים היא רצונו של חמאס שהפסקת האש תוביל לסיום המלחמה, מול העמדה הישראלית שעל המלחמה להימשך לאחר העסקה. ההיגיון שבעמדה הישראלית לכאורה ברור: כיוון שיעדי המלחמה לא הושגו, אנו רוצים לראות את המשא ומתן כזמני וחלקי, וכך נוכל להמשיך לממש את יעדי המלחמה לאחר מכן. אך כדאי להתעכב רגע על עמדה זו, ולשאול: האם זה אכן הרצון הישראלי? האם אנו רוצים בהמשכה של המלחמה? האם האינטרס שלנו בבואנו למשא־ומתן אינו לסיים את המלחמה בתנאים שאנו מבקשים, אלא לדרוש את המשכה?
אנו מניחים שברור מאליו כי המלחמה נכפתה עלינו, שלא רצינו בה, ושבהעדר השגת היעדים עד כה אנו נאלצים להמשיך בה. לכן האמירה על כך שאנו שואפים לסיום המלחמה אולי מיותרת. אך ההליך המשפטי בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג היה צריך ללמדנו שלמילים יש משמעות, ולכן אותו מעשה יכול להיות מובן באופן אחר לגמרי בהתאם להתבטאות המנהיגים. יש הבדל גדול בין פתיחת משא ומתן תחת הכותרת "רוצים בהמשך הלחימה" לעומת "רוצים בסיום הלחימה, אבל...". קשה יהיה לטעון נגד הקהילה הבינלאומית כאשר תבקש מאתנו לסיים את הלחימה בעודנו אומרים מפורשות שאנחנו רוצים את המשכה ולא מסבירים מה אנחנו דורשים כדי לסיימה.
הטעות הזו בניהול המשא ומתן אינה טקטית־הסברתית בלבד - היא נובעת מחוסר מוכנותה של ישראל לעסוק ב"יום שאחרי" ולשרטט את האופן שבו היא שואפת לראות את עזה בסיום המלחמה. אולי היא אף נובעת מחוסר יכולתה של ישראל להחליט מה המדיניות שלה מאז 1967 לגבי השטחים. בהעדר מדיניות, אופק או תוכנית - לא קצרות טווח ולא ארוכות טווח - אין יכולת לומר כיצד תסתיים המלחמה. וכמו מהלכים חברתיים־פוליטיים־מדיניים אחרים שהביאו לכדי קיצון את המציאות בחודשים האחרונים, העמדה הישראלית במשא ומתן הנוכחי מביאה את הדברים לידי אבסורד: ישראל מבקשת לנהל משא ומתן להפסקת אש שבבסיסו דרישה לכך שהאש תמשך.
קשה יהיה לטעון נגד הקהילה הבינלאומית כאשר תבקש מאתנו לסיים את הלחימה בעודנו אומרים מפורשות שאנחנו רוצים את המשכה ולא מסבירים מה אנחנו דורשים כדי לסיימה
יכול להיות, כמובן, שהפסקת אש ארוכה תגרום לכך שהמלחמה בפועל תיפסק, ושעמדת הממשלה לגבי "המשך הלחימה" היא אחיזת עיניים בלבד. אך גם אם זה המצב, האם לא נכון לישראל לנהל את המשא ומתן כאשר במקום להעמיד פנים של הפסקת אש זמנית שבפועל תהפוך לקבועה, היא כבר עכשיו שואפת למשא ומתן על הפסקת אש קבועה? הרי אם התנאי המרכזי של חמאס הוא הפסקת אש קבועה, ישראל יכולה לנצל זאת להישגים משמעותיים יותר, במקום להתפשר על הישגים פחותים רק כיוון שהיא טוענת להסכם חלקי וזמני.
יובל בנזימןצילום: עצמיכך או כך, גם מבחינת אופן ניהול המשא ומתן עצמו, גם מבחינת הנראות בעולם וגם מבחינת רצון החברה הישראלית - קשה להבין את העמדה הישראלית. מדוע להיכנס למשא ומתן מעמדת "המשך לחימה" ולא מעמדת "סיום הלחימה בתנאים מסוימים"?
ד"ר יובל בנזימן הוא מרצה בתוכנית לחקר סכסוכים באוניברסיטה העברית בירושלים
פורסם לראשונה: 11:26, 15.02.24
