שלטון החוק בישראל נמצא בהליך של התפוררות מואצת. הדוגמה היומית היא הודעת רה"מ על מינוי אדם שאינו כשיר לתפקיד ממלא מקום נציב שירות המדינה - בניגוד גמור לחוות דעת היועצת המשפטית לממשלה. הלשון בה השתמש רה"מ מלמדת על כוונות אגרסיביות ואולי קרובות באשר לעתיד היועצת.
הסימנים להתפוררות נמצאים בכל מקום. דרמטית במיוחד היא ההתנהלות סביב החשדות החמורים העולים מתחקיר "עובדה" שהביא ספי עובדיה, ובו ראיות לכאורה לניסיון לשיבוש הליכי משפט, הטרדה ואיומים על עדה, הדס קליין. היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה הורו על חקירה בעניין - אך המשטרה, אומרים גורמים המעורים בהליכים עד כה, מתנהלת בצורה "משונה, ואולי לא משונה בכלל - בדיוק ההתנהלות הרגילה תחת המפכ"ל הנוכחי".
בימים האחרונים נשאלת שוב ושוב שאלה ברורה מאליה: מדוע לא נתפס המכשיר הסלולרי של חני בליוויס המנוחה, שממנו בוצעו ההתכתבויות עם שרה נתניהו, החשודה. ברור שהמכשיר הזה יכול להאיר את הפרשייה כולה. אך עוד לפני שמדברים עליו, יש מכשיר טלפון הרבה יותר מעניין שיש לתפוס אם מתרחשת חקירה - המכשיר של שרה נתניהו עצמה, שנגדה החשדות בפרשה.
באופן מעניין נתניהו נסעה למיאמי, ארה"ב. אך גם אם היא שם - המשטרה יכולה להוציא צו ללכידת המכשיר. הרי בליוויס ז"ל איננה חשודה בדבר. יורשיה, המחזיקים במכשיר ומתעתדים להגיש תביעה אזרחית נגד הליכוד, גם הם אינם חשודים ולא יכולים להיות חשודים. גורמים המעורים במצב החקירתי אומרים כי הסיבה שהמשטרה מתעכבת "היא קודרת, וברורה לכולם: זהו מצב אכיפת החוק בישראל כרגע".
ובמילים אחרות: הם סבורים כי מתבצע ניסיון לקבור את הפרשה כולה. לזמן יש מרכיב קריטי. מכשירי טלפון יכולים להיעלם; הודעות מסוג זה - להימחק. למרות היכולת לשחזר הודעות, תיתכן בהחלט פגיעה באיכות של הראיות כתוצאה מצעדי שיבוש.
הדברים מונחים על השולחן
במשטרה מתדרכים עיתונאים נגד החלטת הפרקליטות לפתוח בחקירה בעניין שרה נתניהו - עניין יוצא דופן כשלעצמו - אומרים שההליכים "ייקחו זמן" ומציירים מתאר ארוך שבו החוקרים "יבחנו את התחקיר" ויבדקו את אפשרות ההתיישנות, ולאחר מכן את "השאלות המשפטיות" לגבי תפיסת מכשירי הטלפון. אחד הטיעונים הוא שיורשיה של בליויס אינם חשודים בדבר, ולכן תפיסת הטלפון שלה מהם אינה מובנת מאליה. האמירות האלה מוגדרות בידי גורמים מעורבים כ"תירוצים שקופים". אחרים מזכירים שבעבר, הפרקליטות הייתה צריכה לרסן את החוקרים הדוהרים במשטרה, שראו בעבירות שחיתות ציבורית איום ענק על החברה. היום - המצב הפוך בדיוק.
כזכור, המשטרה עצמה והמפכ"ל הוזכרו בתחקיר "עובדה", בהקשר ליחסיה של בליוויס עם המפכ"ל החדש; המשטרה נאלצה לשנות את גרסתה הראשונית מ"זהו ניסיון בזוי להציג לציבור תמונה מעוותת ושקרית" ו"אין ולא היה קשר כלשהו בין השניים" ל"היה קשר ארוך שנים, נטול שיקולים פוליטיים".
ההתנהלות הזו היא רק דוגמה זעירה למגמה גורפת. פרשיית שינוי הפרוטוקולים בלשכת ראש הממשלה שנחשפה ב-ynet נחקרה בעצלתיים, למרות אקט תקדימי של מכתב תלונה רשמי מטעם המזכיר הצבאי לראש הממשלה. בניגוד למה שפורסם, המכתב לא הונע רק בגלל שינוי תזמון של שיחה בכמה דקות. חקירת ראש סגל ראש הממשלה הגיעה אחרי חודשים רבים, ולא בוצעו מהלכי חקירה בעיתוי מתאים.
זו לא הפעם הראשונה שהמשטרה איננה רוצה לחקור. המשטרה לא חקרה את הפורצים למחנות צה"ל בעת המלחמה, באקט מסוכן ומופקר - למרות שתמונותיהם שודרו בשידור חי (שלא לדבר על חברי הכנסת שהוציאו הודעות).
בעצם, מה שמתפתח בישראל הוא סטנדרט שונה לנבחרי ציבור ומקורבי המשטר - ולכל שאר הציבור. קחו לדוגמה את חוק הרוגלות המוצע: עמדת השרים הרלבנטיים היא שאין להשתמש ברוגלות לחקירת שחיתות ציבורית. הנבחרים ועוזריהם יהיו פטורים מאמצעי חקירה חריפים; להם יהיה קל יותר לרמות, לגנוב מאזרח רגיל - וכמובן לקחת שוחד.
מלחמת התשה
עילת הסבירות ממשיכה לחול, ורק בג"ץ מנע את החוק שיפטור ממנה נבחרי ציבור. שוב - עקרון שלפיו הפוליטיקאים מורמים מעם. חוק מח"ש המוצע שנחשף ב-ynet הוא דוגמה נוספת: המחלקה לחקירות שוטרים תהיה תחת כוח שר המשפטים ומנכ"ל משרדו. מכאן, אפשר לפתוח במסעות ציד נגד פרקליטים ושוטרים שיאיימו על השלטון, וכמובן לקבור תיקים נגד אלימות משטרתית וחקירות פוליטיות. החוק צף ועולה בדיוק כאשר מתנהלת חקירה משמעותית הקשורה לקצינים במשטרה הנאמנים לבן גביר, לכאורה.
אפשר להמשיך בלי סוף. חוק גוטליב שמנסה להרחיב את החסינות לחברי כנסת. חוק פלדשטיין שנולד פרסונלית, כתוצאה מחקירה שיכולה לסכן את נתניהו. ועדת החקירה הממשלתית בראשות דרורי שניסתה לעסוק בתיקים תלויים ועומדים
אפשר להמשיך בלי סוף. חוק גוטליב שמנסה להרחיב את החסינות לחברי כנסת. חוק פלדשטיין שנולד פרסונלית, כתוצאה מחקירה שיכולה לסכן את נתניהו. ועדת החקירה הממשלתית בראשות דרורי שניסתה לעסוק בתיקים תלויים ועומדים (תיקי נתניהו).
זו מלחמת התשה. ספוילר: אם זה ימשיך כך, בסוף הממשלה תנצח. גם אם לא כל המהלכים יצלחו, מה שחשוב הוא המסר שעובר לכל פקיד כאשר ממנים נציב מדינה לא ראוי, והמסר לכל שוטר כאשר נקברות חקירות. ההשלכות קשות.
מחוזות הטירוף
ברצועת עזה, נאלצים בצה"ל לבצע פעולות שיטור כדי לרדוף אחרי קבוצות יהודיות קיצוניות שמנסות תוך כדי המלחמה לחדור לרצועה כדי להקים התנחלויות; המשטרה איננה מטפלת בכך, בהשראת בן גביר כנראה - ולכן מח"ט צפונית בעזה, במקום לעסוק במחבלי חמאס 100% מזמנו, מפנה את תשומת לבו לשיטור של ישראלים. זהו המשך ישיר לדרך בה המשטרה איננה פועלת בתיאום עם שב"כ לבלימת הטרור היהודי ועבריינות אידיאולוגית ביהודה ושומרון. גורמי ביטחון מזהים עלייה במספר ניסיונות הפיגוע מצד יהודים באיו"ש. האם מישהו באמת יופתע מפיגוע יהודי רחב, בסגנון תרחישי שב"כ מראשית שנות ה-2000, נניח בהר הבית? כנראה שלא.
סיפור רקע עמוק הוא ההתנהלות פורעת החוק של בן גביר, כשר הממונה על המשטרה. מרישיונות נשק ועד לניסיונות התערבות קבועים ברקמות הכי עמוקות במשטרת ישראל, והתבטאויות פומביות, בן גביר נטול כל רסן - והצליח לשבור או לצרף אליו את רוב הדרג הפיקודי הבכיר במשטרת ישראל. העתירות שדורשות את פיטוריו הן המחולל הגדול של ההשתוללות הפוליטית שבן גביר נוקט בה. כל משימתו כרגע היא פיטורי היועצת המשפטית, כדי לנסות ולהציל את עורו.
היועצת המשפטית ביקשה ארכה עד שתגיש את עמדתה הסופית בעניין. אפשר להעריך כי אם לא תתמוך לגמרי בעתירה לכפות על נתניהו לפטרו (נתניהו מאיים שלא יציית, למעשה), היועצת יכולה לדוגמה להציע תגובה מידתית ומדויקת לדרישות הללו: שראש הממשלה ייטול חלק מסמכויות בן גביר ויסרס למעשה את יכולתו לגרום נזק בתוך המשטרה. אך גם כאן יש בעיה קשה: ראש הממשלה עצמו נאשם בפלילים.
בהתפתחות משטרים בלתי דמוקרטיים, יש שתי תופעות. הראשונה היא אכיפה בלתי שוויונית של החוק, ומתן פטור מקיומו למקורבי השלטון. עוד דוגמה: איפה החקירה לדוגמה בעניין מירי רגב בעקבות תחקיר "המקור"? באותו מקום שנמצאת החקירה בעקבות חשיפת ידיעות אחרונות על שינוי הפרוטוקולים, ומבחינת המשטרה כנראה - המקום שאליו הולכת החקירה בעקבות גילויי "עובדה".
התופעה הזו כבר משבשת לגמרי את המנגנונים הדמוקרטיים ואמון הציבור. אם על עדויות ממוסמכות ומוקלטות לא מתנהלת חקירה מהירה ואגרסיבית נגד אנשי ציבור - שום דבר לא ייחקר
התופעה הזו כבר משבשת לגמרי את המנגנונים הדמוקרטיים ואמון הציבור. אם על עדויות ממוסמכות ומוקלטות לא מתנהלת חקירה מהירה ואגרסיבית נגד אנשי ציבור - שום דבר לא ייחקר.
אך ההתפתחות הממאירה והגרורתית היא כאשר המשטרה ורשויות האכיפה מתחילות להתנכל למתנגדי השלטון. לחקור אותם ללא עילה אמיתית, לזייף נגדם תיקים ולהעמיד לדין; אם לא לכלוא מתנגדי משטר, אז למרר את חייהם ממש. שיטת הפעולה היא בדרך כלל המצאת עבירות כלכליות או בטחוניות, והצמדתן למי שמותח ביקורת על השלטון. כך עשה פוטין ברוסיה, לדוגמה. זהו השלב הסופי שבו הדמוקרטיה פוקעת, כי משתרר פחד המשבית את חופש הביטוי ויכולת עצמאית כלשהי של עובדי ציבור.
יש לישראל ערובה שכך לא יהיה, כרגע: היועצת המשפטית לממשלה. היא הילד ההולנדי עם האצבע בסכר. חזית אחרי חזית, היא מוציאה חוות דעת ומנחה משפטית: נגד מינוי בלתי ראוי בנציבות המדינה, נגד חוק שהוא בלוף בלתי חוקי להשתמטות, נגד חוק שיהפוך את נשיא העליון למשרה פוליטית.
היועצת לא מנהלת את המשטרה ולא יכולה לחקור בעצמה; אבל היא יכולה לחשוף את הכזבים המסוכנים שמסכנים את שלטון החוק ולנסות לשים גבול להשתוללות. במשטרת ישראל יש עדיין אנשים טובים וקצינים נאמנים לחוק. המפכ"ל יכול לשנות כיוון; "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן", לימד אותנו הרב ישראל מסלנט. זה עדיף בהרבה מציות לעבריין סדרתי.
נדב אילצילום: אביגיל עוזימשום שהיא מנסה לתקן, גלי בהרב מיארה היא המטרה הראשונה והקריטית ביותר של נתניהו, בן גביר ושות'; מתיקי ראש הממשלה, דרך פרשיות בן גביר ועד חקירת שרה נתניהו, חוסר המורא שלה מאיים על השררה בדרך ייחודית. אם המבצר שהוא היא ייפול, ישראל תתתקדם במשעול האנטי דמוקרטי לתחנה הבאה.
