ועדות החקירה הממלכתיות שהוקמו לאורך השנים המליצו לא פעם על הדחת שרים ובכירים בשירות הציבורי והפרטי בעקבות הכשלים שנחקרו. נכון, לא כל ועדה פרסמה המלצות אישיות, ולפעמים נמנעה מהאשמת נבחרי ציבור שפרשו מהחיים הפוליטיים, אבל לא פעם הודחו בכירים בצבא ובמשטרה בעקבות המלצות ועדות החקירה.
אחרי שוועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון מירון שלחה מכתבי אזהרה לבכירים במשטרה ובמערכת הפוליטית, בדקנו מה קרה למי שהוזהרו בכמה מוועדות החקירה הקודמות, ומי שילם את המחיר למרות שלא הואשם על ידי הוועדה?
הוועדה הראשונה והשריפה בהר הבית
מקום המדינה ועד היום הוקמו 20 ועדות חקירה ממלכתיות, לא כולל ועדות בדיקה במעמד של ועדת חקירה כמו ועדת וינוגרד שחקרה את מלחמת לבנון השנייה. בתחילת הדרך הוועדות רק הצביעו על הכשלים, אך לא הפנו אצבע מאשימה לאנשים ספציפיים.
ועדת החקירה הממלכתית הראשונה הוקמה ב-1969 לאחר שצעיר אוסטרלי נוצרי בשם מייקל רוהאן נכנס למסגד אל-אקצא, הדליק צעיף שחובר למכלי נפט ובנזין וברח מהמקום. האש התפשטה במהירות וחלק ניכר מהריהוט במסגד נפגע.
כבר באותו היום מינתה ראש הממשלה גולדה מאיר ועדת חקירה ממלכתית לחקירת נסיבות ההצתה, שבראשה עמד שופט בית המשפט העליון יואל זוסמן. חודש לאחר מכן הגישה הוועדה את מסקנותיה והצביעה על כשלים בסדרי השמירה על הר הבית, תפקוד הווקף והמשטרה במקום – אך לא הוציאה מכתבי אזהרה ולא הפנתה אצבע מאשימה לאף אדם באופן אישי.
הוועדה המפורסמת שיבחה, הלחץ הציבורי השפיע
ועדת החקירה הממלכתית המפורסמת ביותר שהוקמה הייתה זו שחקרה את נסיבות פריצת מלחמת יום הכיפורים, או בשמה המוכר יותר "ועדת אגרנט", על שמו של נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט שעמד בראשה.
כבר בדו"ח הביניים שפרסמה הוועדה באפריל 1974 היו המלצות אישיות נגד בכירים בצבא. שני הדוחות הנוספים שהוציאה הוועדה בעיקר אישרו את ההמלצות שהופיעו בדו"ח הביניים.
הוועדה המליצה להעביר מתפקידו את ראש אמ"ן, אלוף אלי זעירא, ולא להעסיק עוד בתפקידי מודיעין את ראש מחלקת מחקר באמ"ן – תא"ל אריה שלו, קצין המודיעין בפיקוד הדרום – סא"ל דוד גדליה, ואת ראש ענף מצרים במחלקת מחקר – סא"ל יונה בנדמן.
הוועדה טענה שמפקד פיקוד הדרום, אלוף שמואל גונן (גורודיש), לא פרס כהלכה את הכוחות שעמדו לרשותו בחזית תעלת סואץ לאחר קבלת ההתרעה בבוקר יום הכיפור. בנוסף, היא האשימה את הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו) באחריות לכשלים המבצעיים והמודיעיניים שאירעו עד לפריצת המלחמה. מנגד, הוועדה שיבחה את התנהלותה של ראש הממשלה גולדה מאיר.
10 צפייה בגלריה
האלופים שהודחו בעקבות הוועדה
(צילום: דוד רובינגר , דובר צה"ל באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
בעקבות דו"ח הביניים התפטר הרמטכ"ל מתפקידו, ואילו האלופים זעירא וגורודיש הודחו משירות פעיל בצה"ל. למרות שמסקנות הוועדה מצאו שגולדה מאיר לא הייתה אחראית לכשלים, ואף שיבחו את תפקודה, ראש הממשלה התפטרה מתפקידה כשבוע לאחר מכן.
הסירוב של השר וההתחשבות של הוועדה
ועדת חקירה מפורסמת נוספת הוקמה בנובמבר 1982 בעקבות הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה במהלך מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי "ועדת החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות".
הוועדה, בראשות נשיא בית המשפט העליון יצחק כהן, פרסמה את ממצאיה בפברואר 1983 וקבעה שלא נמצאו הוכחות למעורבות ישירה של צה"ל בטבח, הטילה את האחריות הישירה על הפלנגות הנוצריות בלבנון, אך טענה שמספר קציני צה"ל ידעו על קיומו של הטבח ולא פעלו בנחרצות מספקת להפסקתו.
בפרק המסקנות האישיות, הוועדה הטילה אחריות עקיפה לבכירי המדינה, כמו גם לקציני הצבא. בין היתר נקבע ששר הביטחון אריאל שרון אחראי להתעלמות מהסכנה שהפלנגות יערכו פעולות נקם במחנות על רצח בשיר ג'ומייל. הוועדה המליצה ששרון יתפטר והוסיפה שהממשלה לא יכולה להסתתר מאחריותה לאירועים. שרון סירב להתפטר, אך הועבר לבסוף מתפקידו ומונה לשר בלי תיק.
ביקורת נמתחה גם על בכירים נוספים בממשלה, אך לא הייתה כל המלצה אישית כלפיהם. על ראש הממשלה מנחם בגין נטען שלא שקל נכון את התוצאות הצפויות של מתן הרשאה לפלנגות להיכנס למחנות הפליטים. את שר החוץ יצחק שמיר האשימו בהתעלמות ממידע על הטבח שנמסר לו וכי לא פעל להפסקת הטבח. בגין התפטר לבסוף בעקבות הלחימה בלבנון, ומי שהחליף אותו היה שמיר.
כלפי הדרג הצבאי הוועדה הייתה סלחנית יותר. היא מתחה ביקורת על תפקוד הרמטכ"ל רפאל איתן, אך החליטה שלא להדיח אותו בשל העובדה שהיה לקראת סיום תפקידו. ביקורת נמתחה גם כלפי מפקד פיקוד הצפון, אלוף אמיר דרורי, אך לא הומלץ לנקוט כלפיו בשום צעד.
ראש אמ"ן, אלוף יהושע שגיא, התפטר מתפקידו לאחר שהוועדה קבעה שהתרשל בתפקידו ולא הזהיר באופן מספיק בולט, היא גם ביקרה אותו בחריפות על כך שלא העביר בזמן את המידע לקברניטים. הוועדה המליצה עוד שלא למנות לתפקיד פיקודי במשך שלוש שנים את מפקד גזרת ביירות, תא"ל עמוס ירון.
הוועדה קבעה שראש המוסד נחום אדמוני לא סיפק לממשלה התרעה חד משמעית על הסכנה בכניסת הפלנגות למחנות, אך ציינה ש"אין לייחס חומרה להימנעותו זו של ראש המוסד", והוא המשיך בתפקידו.
הוועדה לחקר המשבר הכלכלי
המשבר הכלכלי הגדול בשנת 1983, שנולד בעקבות ויסות מניות שביצעו הבנקים הגדולים במדינה, הוביל להקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט העליון משה בייסקי.
הוועדה קבעה שהמשבר נבע באופן ישיר וברור מוויסות המניות שביצעו הבנקים, במטרה לשמור על עלייה מתמדת ורצופה של מניותיהם, ומצאה כי ראשי הבנקים הגדולים ביצעו שורה של עבירות פליליות.
בעקבות מסקנות הוועדה הודחו ארבעה מראשי הבנקים המסחריים, ונקבע כי הם לא ימלאו יותר כל תפקיד בכיר במערכת הבנקאות הישראלית. גם נגיד בנק ישראל משה מנדלבאום התפטר מתפקידו, אך בכירים אחרים במערכת הכלכלית והבנקאית נשארו בתפקידם, למרות הקביעה שהייתה רשלנות וחוסר אחריות.
הוועדה המליצה עוד שהפרקליטות והמשטרה יחקרו את ההיבטים הפליליים של מעורבות ראשי הבנקים בפרשה, אך שר המשטרה חיים בר-לב הודיע שהמשטרה כבר בדקה את הנושא ולא נעברו עבירות פליליות. בעקבות עתירה לבג"ץ נפתחה חקירה, אך היא נסגרה על ידי היועמ"ש אחרי כשנתיים בטענה שדי בהדחת ראשי הבנקים, ואין לציבור עניין בהמשך התביעה במישור הפלילי.
עתירה נוספת לבג"ץ המשיכה את הטיפול המשפטי בפרשה, ולאחר ערעורים שונים הורשעו ארבעת ראשי הבנקים וחמישה רואי חשבון בעבירות שונות.
הבכירים שלא חיכו להמלצת הוועדה - והתפטרו
זמן קצר לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל הוקמה ועדת חקירה ממלכתית שתפקידה היה לחקור את השתלשלות העניינים ותפקוד הגופים שאחראים על ביטחונו ושלומו של ראש הממשלה. בראשות הוועדה עמד נשיא בית המשפט בדימוס מאיר שמגר.
בפני הוועדה הופיעו ראשי שירות הביטחון הכללי וראשי היחידה לאבטחת אישים, נציגי המשטרה, רופאים שטיפלו בראש הממשלה וחומרים רבים מאותם הימים, כולל הסרט שבו תועד הרצח על ידי רוני קמפלר, ופורסם ב"ידיעות אחרונות".
הוועדה קבעה כי רצח רבין התאפשר כתוצאה של כשל אבטחתי במקום האירוע ובעקבות חוסר תיאום בין הגופים השונים שהיו ממונים על האבטחה. בנוסף נמצאו ליקויים בביצוע ההוראות והנהלים, מה שהביא להתרופפות טבעת האבטחה הצמודה והפקרת גבו של רבין.
במסקנותיה האישיות מתחה הוועדה ביקורת על ראש השב"כ כרמי גילון, שהתפטר בעקבות הרצח, וציינה כי ההתפטרות בזמן עבודת הוועדה "משקפת את דעתנו ואיננו רואים צורך בהמלצה נוספת". ביקורת נמתחה גם על ראש אגף האבטחה בשב"כ, דרור יצחקי, שהתפטר מיד לאחר הרצח.
הוועדה המליצה שראש היחידה לאבטחת אישים, בני להב, לא ימשיך בתפקידו בשב"כ והוא פוטר. ביקורת נמתחה גם כלפי מפקד מרחב ירקון במשטרה, יעקב שובל, שהיה אחראי לכוח המשטרתי בעצרת. למרות הערות הוועדה, להב קודם במהלך השנים ופרש מהמשטרה בתפקיד תת-ניצב כסגן ראש אגף התנועה.
הבכירים שניצלו בגלל הבחירות
ועדת חקירה נוספת הוקמה בנובמבר 2000 בעקבות גל המחאות וההפגנות של ערביי ישראל עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, אירועים שהובילו למותם של 12 אזרחים ערבים ואזרח יהודי.
בתחילת החקירה הזהירה הוועדה, בראשות נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, 14 אישים במערכת הממשלתית והציבורית כי הם עלולים להיות אחראים לכשלים שהיו באותם אירועים. בחלק מהמקרים ההאשמות גבו מחיר ציבורי ואישי מאותם בכירים, ובחלק מהמקרים לא הייתה לכך השפעה.
ראש הממשלה אהוד ברק הואשם על ידי הוועדה באי התייחסות מספקת לתהליכים שהתרחשו אצל ערביי ישראל לפני האירועים, ובכך שלא קיים דיון בעניין זה למרות דרישות חוזרות ונשנות של מערכת הביטחון. הוא הואשם גם בכך שלא הורה למתן את תגובת המשטרה בימים הראשונים של אירועי אוקטובר 2000. למרות ההאשמות לא הייתה המלצה אישית נגד ברק.
השר לביטחון פנים שלמה בן עמי הואשם בכך שלא דאג לסגירת הפערים במוכנות המשטרה לטיפול בהפרות סדר נרחבות ובכך שלא עשה דיון ממשי בנוגע למצב במגזר הערבי בתקופה שקדמה לאירועים וכי התעלם מהתחזיות לקראת האירועים האלימים. הוועדה המליצה למנוע ממנו לשמש שנית בתפקיד השר לביטחון פנים, אך בן עמי טען שהוא כבר נענש פוליטית על מעשיו. הוא לא התפטר מתפקידו, אלא עזב את הפוליטיקה לאחר שהממשלה התחלפה.
ח"כ עזמי בשארה הואשם על ידי הוועדה בעידוד חיזבאללה, בעידוד האלימות באירועי אוקטובר ולפניהם, בהבעת תמיכה באסירים ביטחוניים ובשימוש בביטוי "אינתיפאדה עממית". כל זאת בסיוע מפלגתו בל"ד. בשל העובדה שמועמדותו בבחירות לכנסת אושרה זמן קצר לפני הגשת הדוח הוועדה לא המליצה על נקיטת צעדים כלשהם נגדו.
מפכ"ל המשטרה, רב ניצב יהודה וילק, הואשם על ידי הוועדה בין היתר בכך שלא דאג לציוד מתאים לטיפול בהפרות סדר ועודד את השימוש בכדורי גומי מסיבות תקציביות ולמרות שהיה מודע לבעייתיות שלהם. הוועדה מצאה כי המפכ"ל לא העלה את רמת הכוננות ולא תגבר את הכוחות למרות המידע אודות האירועים הצפויים ב-1 באוקטובר.
הוועדה ציינה כי וילק נכשל כישלון מקצועי מהותי והפר חובת אמון כלפי הדרג המדיני. היא המליצה למנוע ממנו למלא תפקידים בתחום ביטחון הפנים. הוא פרש מהמשטרה בינואר 2001 ועבר לשוק הפרטי.
