(צילום: יואב זיתון, דו"צ | עריכה: קורל קוט)
שלטי פרסום בעברית קלוקלת למרפאת שיניים וחנות אביזרי רכב מקבלים את פני העוברים בצומת הכניסה לכפר הקטן חארס. מי שימשיך בכביש הצר יגיע לבסוף ליישובים רבבה, יקיר ועמנואל. השלט עם שם הכפר מעט עקום ומלוכלך, ובין עצי הזית ניתן להבחין בלא מעט פסולת מצחינה.
קשה להבחין בשלט האדום המוכר שמזהיר כניסה של ישראלים לשטח פלסטיני, אך מגג אחד הבתים בלב הקסבה העתיקה של הכפר יש נוף מרהיב למורד ההר, בעיקר לכביש 5 ולאזור התעשייה הסמוך. מגג הבית בן ארבע הקומות ניתן להבחין היטב, גם בשעת לילה חשוכה, בזירה הראשונה של מסע ההרג באזור בנובמבר שעבר.
14 צפייה בגלריה
הכניסה לכפר. מגג הבית בלב הקסבה אפשר לראות בקלות את הזירה הראשונה של מסע ההרג מנובמבר
(צילום: יואב זיתון)
בבית הזה גר המחבל מוחמד צוף, שעבד באזור התעשייה שנצפה היטב מביתו. קילומטר אווירי אחד בלבד הפריד בין הבית לזירת הטבח. שלושה ישראלים נרצחו בפיגוע משולב של דקירה ודריסה, עד שחוסל על ידי לוחמים בחופשה שעברו במקרה בכביש. דיוקן גדול שלו מחייך עם משקפי שמש, בין תמונותיהם הקטנות של אבו מאזן וערפאת, בולט מפוסטרים שהודבקו על הבתים הסמוכים.
הבית של משפחתו כבר לא קיים יותר. בסופו של הלילה שבין שלישי לרביעי, מאות קילוגרמים של חומר נפץ, ארוזים בטבעות קטנות בצורת נקניק שהוטמנו בקירות המבנה, התפוצצות בתוך פחות מדקה, בתיאום מושלם ובהפרדה של מאיות שנייה בין פיצוץ לפיצוץ. המבנה קרס לתוך עצמו.
פחות ממטר הפריד בינו לבין הבתים הסמוכים, שפונו על ידי המנהל האזרחי בשעות שקדמו להריסה, ליתר ביטחון. חצי שנה אחרי הפיגוע הטראומתי לאור יום, צה"ל השלים בשבוע שעבר את סגירת המעגל, בשיאו של סבב ההסלמה הקצר בעזה.
שלוש שעות קודם לכן, לא רחוק משם, כוחות חטיבת אפרים הרסו את ביתו של המחבל יונאס הילאן, שרצח את שלום סופר ז"ל בכפר אל-פונדוק הסמוך, בחודש אוקטובר. שני המחבלים הצעירים באותו הגיל, ללא עבר ביטחוני. שניהם רצחו ישראלים ושבו לשגרת חייהם בבית הסמוך לזירת הפיגוע, כאילו דבר לא קרה.
קבלת הפנים ללוחמים
צואה מרוחה, שתן על הרצפה, לכלוך וטינופת בכל פינה. זאת התמונה הראשונה שקיבלה את פניהם של לוחמי סיירת יעל מיחידת יהל"ם, שפעלו בשבוע שעבר להריסת בית המחבל בכפר חארס. הבית פונה מרהיטים על ידי בני המשפחה, שעזבו אותו כמה ימים קודם לכן. הרשות הפלסטינית העניקה להם, כמו במקרים דומים, בית חלופי באזור מגוריהם.
סמוך לשעה 22:00 פשטו בהפתעה מאות לוחמי צה"ל ומשמר הגבול על הכפר הקטן, שמוכר לישראלים רבים מהאזור. חלק מהם קונים בו מוצרים ושירותים במחירים זולים, נהנים מהשקט היחסי של תושביו. ההלם שיצרה כניסת הכוחות בשעת ערב מאוחרת עשה את שלו, וההתנגדות הייתה מועטה. כמה אבנים ומעט בקבוקי תבערה הושלכו על כוחות המעטפת.
בתי אבן ישנים, חלקם מהמאה ה-19, מקיפים את לב הכפר. יחס הלוחמים שמאבטחים את המבצע לתושבי הכפר הוא כמעט ארבעה לוחמים על כל תושב. רוב הלוחמים בסיירת יעל, כשישים לוחמים, משתתפים בפעולה המורכבת, תחת אבטחה כבדה.
יש להם שמונה שעות להרוס כליל את המבנה בן ארבע הקומות, שנישא על גבעה מיושבת וצפופה. הרווח בסמטאות המובילות לבית הוא של 3-2 מטרים בלבד. שלוש משאיות עברו בדרכים הצרות, נושאות מספר טונות של מקדחים, כלים הידראוליים, אמצעי נפץ וגנרטור גדול. השקט של לב הכפר הופר באחת.
740 קדיחות ופיצוץ אדיר
המבנה נותק ממים וחשמל – וההסתערות החלה. בתוך זמן קצר הפך המבנה למפעל רועש של בנייה. חיילים התרוצצו בין הקומות במרוץ נגד הזמן. מפקד יהל"ם בעצמו, קצין בדרגת אלוף-משנה, מסתובב ומפקח על המהנדסים של יחידתו, שמוודאים שהכל מתבצע בדיוק הכירורגי הנדרש.
חוליות הלוחמים עובדות במקביל על כל החדרים. לא פחות מ-740 קדיחות ליצירת חורים גליליים בקוטר של סנטימטר, אף קדיחה לא במיקום מקרי – אלא בתוך עמודי התמך שבקירות. לוחם אחד קודח, שני אוחז בגבו ודוחף אותו קדימה. מבעד לקיר עומדים לוחמים אחרים, דואגים שהמקדחים שלפתע מגיחים בתוך הקיר לא יפגעו בחיילים שחוצים כל העת את המסדרונות בהמולה המאובקת.
המשימה פשוטה, אך קשה לביצוע – מיטוט המבנה לתוך עצמו, מבלי שייגרם כל נזק או שריטה לבתים הצמודים במרכז הצפוף של הכפר. יש להם עד 6:00 בבוקר, אור ראשון, למלא את חורי הקדיחה באצבעות החבלה.
מפקד חטיבת אפרים, אל"מ מורדי וייס, וקציניו, עוברים ביניהם, מדרבנים ומזרזים. הם עולים לגג הבית, נזהרים לא למעוד במדרגות שנותרו שבורות על ידי משפחת המחבל. מפקחי עבודה של יחידת ההנדסה המובחרת מוודאים באמצעות תדפיסי מבנה גדולים שכל פעולה מתבצעת לפי החישובים ההנדסיים, שהחלו עוד בשלב המיפוי, בימים שלאחר הפיגוע.
מדובר בנוהל קרב של ימים ארוכים, הכנות מוקדמות, וחלוקת זמנים מדויקת בזמן הביצוע. "זה אחד המבצעים המורכבים שביצענו להריסת בית מחבל", אמר אחד הקצינים הבכירים. סגן ט', סגן מפקד סיירת יעל, הוסיף: "כל לוחמי הסיירת כאן, אחרי שבוע של הכנות. גם אנשי מילואים של היחידה הגיעו".
"אנחנו לא רוצים לפגוע בבתים סמוכים או בחפים מפשע ולכן אנחנו משקיעים בפרטים הקטנים, מחשבים כל לבנת חבלה", הסביר סגן ט'. עם אור ראשון מתחילה הספירה לאחור. פיצוץ אדיר נשמע בכפר, ואולי אפילו באריאל, ומבית משפחת צוף נותר מערום גדול של הריסות.
דקר וחזר הביתה לראות טלוויזיה
מדי יום יונאס הילאן עשה את דרכו מהכפר חג'ה ללימודים באוניברסיטת א-נג'אח שבשכם דרך הכפר אל-פונדוק. במרכז הכפר עובר כביש משותף לפלסטינים ולישראלים, ובהתאם, לא מעט עסקים פלסטיניים מציעים בו את מרכולתם בעברית עבור הלקוחות הישראלים.
באחד הבקרים של אוקטובר נקלע הסטודנט הצעיר להלוויית מחבל מארגון "גוב האריות" שבשכם, בדרך ליום לימודים שיגרתי. קריאות ההסתה וצעקות הנקם ששמע חלחלו עמוק לנפשו, והוא החליט לעשות מעשה.
למחרת הוא יצא מהבית עם סכין והחליט לארוב לישראלי שיעבור דרך הכפר אל-פונדוק. שלום סופר מפתח תקווה, שעבד באזור, היה הקורבן שבחר. הוא דקר אותו מספר פעמים בבטן ובגב, ונמלט בחזרה לביתו בחג'ה. אחרי חמישה ימים בבית החולים, הקורבן שוחרר לביתו, אבל הידרדרות מהירה במצבו הובילה לפתע למותו.
סגירת המעגל על המחבל הייתה מהירה. עוד בערב הפיגוע פשטו כוחות צה"ל על בית המחבל, ונדהמו לראות אות ויושב עם הוריו וצופה בטלוויזיה, כאילו לא ניסה לרצוח אדם כמה שעות קודם לכן. בארון הבגדים שבחדרו התגלו בתוך שקית הבגדים המגואלים בדם.
המטבח המשותף מנצח
בית משפחתו של יונאס, בפאתי הכפר חג'ה, נפרס על פני שלוש קומות ומתנשא לגובה שבעה מטרים. המשפחה ניסתה להתנגד להריסה בטענה שהופתעה ממעשיו ולא ידעה לאחר הרצח שיונאס אחראי לכך.
הטענות שהשמיעה המשפחה לא שכנעו גם את שופטי בג"ץ, שאישרו את הריסת כל המבנה. מבחן השירותים, המטבח והמקלחת המשותפים עשה את שלו – וכל הבית נחרב עד היסוד. גם החצר המטופחת, מכוסה בחופת גפני ענבים, נרמסה על ידי דחפורי חיל ההנדסה.
בבית המידות שממול נותרו אורות צבעוניים מהבהבים, אך יושבי הבית פונו זמנית מיושביהם. צוותי טלוויזיה פלסטינית המתינו בקרבת מקום לדווח על האירוע. גם כאן, כמו בחארס, הפעולה עברה בשקט יחסי וללא הפרות סדר משמעותיות.
העובדה שבית המחבל נמצא באזור פתוח יותר הובילה את מפקדי כוחות ההנדסה של אוגדת איו"ש להרוס אותו עם כלי צמ"ה הנדסיים ולא בפיצוץ בחבלי. בין החיילים שהשתתפו בהריסה גם מספר מפעילים צעירים יחסית, שצברו ניסיון מבצעי.
כף הדחפור לא התקשתה להחריב לוח בטון אחר לוח בטון מקירות הבית. סמוך ל-4:00 לפנות בוקר, עמוק באשמורת השלישית, לא נותר זכר מבית משפחה הילאן. ההריסות נותרו במקומן עם צאת הכוחות מהכפר.
"ההריסה יעילה גם עם עיכוב של חצי שנה"
מתחילת השנה נהרסו שלושה בתים של משפחות מחבלים ביהודה ושומרון, שניים מהם בשבוע שעבר. בשנה הקודמת, 2022, נהרסו עשרים ושניים בתים. לא מעט ויכוחים ציבוריים נסובו סביב השימוש באמצעי החריג.
המצדדים טוענים שהוא מתבצע באיחור גדול שמקהה את אפקט ההרתעה שאמורה לבצע ההריסה. המתנגדים סבורים שמדובר בעונש קולקטיבי ובלתי מידתי על בני משפחה חפים מפשע, שלרוב לא ידעו על כוונת בנם או סייעו לו.
"ההרתעה מהרס בתי מחבלים היא תמיד במבט קדימה, ולא על הפיגוע שכבר היה", אמר ל-ynet קצין בכיר בפיקוד המרכז. "יש לנו מגוון עדויות מודיעיניות לכך שיש פעילים פלסטינים שמסתובבים בכפרים, תופסים צעירים מקומיים שמעוניינים לצאת ולפגע, ומניאים אותם מלעשות זאת – כדי שבית משפחתם לא ייהרס".
"פעילים פלסטינים תופסים צעירים שמעוניינים לצאת ולפגע ומניאים אותם מלעשות זאת כדי שבית משפחתם לא ייהרס"
בשנים האחרונות קבעה הממשלה שרק בתי מחבלים שהרגו ייהרסו, ולא בתי מחבלים שפצעו ישראלים. אבל למרות ההחלטה, בכל המקרים חולפים חודשים רבים מהפיגוע ועד להריסה עצמה. זאת בזמן שבתקופת האינתיפאדה השנייה עברו ימים ספורים עד שבית המחבל נהרס.
גם היכולת להרוס את הבית בכללותו נפגמה עם השנים. לעתים, בהוראת בית המשפט, נהרס רק החדר או קומת מגוריו. לפעמים גם רק סותמים את הכניסות לחדר עם בטון, ואין הריסה משמעותית.
התהליך המשפטי-הנדסי כולל סריקה מהירה של בית המחבל, לרוב כבר בליל הפיגוע, לצורך מיפויו ההנדסי. למשפחה נמסרת הודעה על הכוונה של צה"ל להרוס את הבית, והיא יכולה להגיש השגה לצבא ההשגות יכולות לכלול מגוון טענות: המחבל גר כאן בשכירות בלבד, הוא היה לוקה בנפשו, בבית אמנם גרה משפחת המחבל אך הוא היה ביחידת דיור נפרדת, יש מספר משפחות שגרות במבנה, ועוד.
"מדובר באמצעי יעיל, גם אם ההריסה מתבצעת אחרי חצי שנה"
אחרי מספר שבועות, שבהם החלק הזה מגיע לכדי מיצוי, מפקד פיקוד המרכז מוציא צו אלוף להריסת הבית. גם על הצו הזה המשפחה יכולה לערער לבג"ץ, וכך ההליך מתארך בעוד מספר שבועות. גם לאחר אישור בית המשפט יש אילוצים מבצעיים לגבי המועד המדויק של ביצוע ההריסה שעלולים לעכב עוד את המבצע.
לפי הקצין הבכיר, "מדובר באמצעי שמוכיח את יעילותו, גם אם ההריסה מתבצעת חצי שנה אחרי הפיגוע. זה בדיוק סוג פעולות המנע שאנחנו מבצעים לסיכול טרור, גם אם אנחנו לא נדע לעולם כמה מחבלים התחרטו כי חששו שמשפחתם תיפגע ממעשיהם".
