נאום אבו מאזן בעצרת האו"ם
(צילום: רויטרס)
"למיליון פלסטינים", אמר אבו מאזן שלשום (יום ו') בעצרת האו"ם, "יש מסמכים המעידים על בעלות על רכוש שנמצא במדינת ישראל". יש לי חדשות בשבילו: יש עשרות מיליונים בעולם שגורשו, או שנאלצו לעזוב את מחוזות מולדתם, כתוצאה מהקמת מדינות לאום וחילופי אוכלוסייה. יש גם קרוב למיליון יהודים שגורשו או שנאלצו לעזוב את רכושם במדינות ערב.
הצד הערבי לא הצליח לבצע את זממו. היהודים לא נזרקו לים ולא הושמדו. סליחה שניצלנו. אז כן, התוצאה הייתה נכבה, גם פלסטינית וגם יהודית. זה בדיוק מה שקרה באינספור עימותים. לא רק פלסטינים, גם עשרות מיליונים שהפכו לפליטים לא קיבלו "זכות שיבה". וככל שהם היו בצד התוקפן, גם הרכוש שלהם לא הוחזר.
לא כל מה שאמר אבו מאזן מופרך, אבל התעקשות על שיבה ושכתוב ההיסטוריה, הקרובה כמו הרחוקה, מעידה על כך שהפלסטינים רחוקים מחשבון נפש, מאחריות עצמית ומחיבור למציאות
אנחנו כבר יודעים שהפלסטינים ותומכיהם, בעיתונות ובאקדמיה, התמקצעו בכל מה שקשור לעיוות ההיסטוריה הרחוקה. אבל בנאום שלשום עשה אבו מאזן צעד נוסף: הוא סילף גם את ההיסטוריה הקרובה, זו של עשרות השנים האחרונות. "לכל אלו שטוענים כי מעולם לא פספסנו הזדמנות לפספס הזדמנות", הכריז המנהיג הפלסטיני, "אני מאתגר אותם להדגים היכן דחינו אפילו יוזמה אמיתית ורצינית אחת להשיג שלום".
יורשה לי לקחת על עצמי את האתגר, שהוא ככל הנראה אחד הקלים שהיו לי בחיי. ובכן, מי דחה על הסף את מתווה קלינטון, שהוגש לשני הצדדים בדצמבר 2000? הרשות הפלסטינית, במסמך רשמי, ויאסר ערפאת, בפגישה שקיים עם קלינטון בתחילת ינואר 2001.
מי השיב בשלילה להצעה הנדיבה של אהוד אולמרט ב-2008? אבו מאזן. נכון שאולמרט טען שהפלסטינים אף פעם לא אמרו לו לא, אבל גם הוא, לפני ששינה גרסה, כתב ואמר במו פיו שהפלסטינים דחו את התוכנית שלו, והפלסטינים עצמם, שוב ושוב, הודו שהם דחו את התוכנית.
הסיבוב הרציני הבא היה במסגרת המאמצים של מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי. הפגישה המכרעת התקיימה ב-17 במארס 2014 בבית הלבן. לפלסטינים הוצגה הצעה נדיבה, שכללה את חלוקת ירושלים. אבו מאזן שוב שבר את הכלים ואמר לא.
בן-דרור ימיניהסרבנות הפלסטינית לא התחילה בעשורים האחרונים. הרי נציגי הצד הערבי בוועדת פיל, ב-1937, סירבו להצעת חלוקה שהייתה מעניקה ליהודים 4% בלבד מפלסטינה המקורית (לפני החלוקה שהעניקה את רוב השטח לעבר הירדן). ושוב הם אמרו לא להצעת החלוקה של 1947. ובעצם, לאחר 1948 היו להם כמעט שני עשורים ללא שליטה ישראלית. לא היו תירוצים של "כיבוש". והפלא ופלא – לא קמה מדינה פלסטינית.
לא כל מה שאמר אבו מאזן מופרך. הביקורת שלו על המשך מפעל ההתנחלויות – צודקת. אבל התעקשות על שיבה ושכתוב ההיסטוריה, הקרובה כמו הרחוקה, מעידה על כך שהפלסטינים רחוקים מחשבון נפש, מאחריות עצמית, מחיבור למציאות ולעובדות. אלה בשורות נפלאות לחסידי המדינה הגדולה, משמאל ומימין. אלה חדשות רעות לחסידי המדינה היהודית-דמוקרטית.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
