אתמול, בליל שבת 13 באוקטובר, זיכה ראש הממשלה בנימין נתניהו את הציבור בנאום קצר וריק מתוכן. הוא אמר שאנו הולמים באויב, שזו רק ההתחלה, ושנביא ניצחון. היו אלה דברים ללא חזון וללא השראה. נאום של לא כלום, המבייש את הנואם ואת קהל השומעים. העיקר במה שלא נאמר בו.
ראש הממשלה לא אמר שהוא האחראי העיקרי לאסון הנורא, משום שהדבר אירע במשמרת שלו. הוא גם לא אמר שהוא האחראי לקונספציה שהביאה לאסון, שלפיה שלטון חמאס בעזה הוא הרצוי לישראל ושעלינו לתמוך בו ולעודד אותו, כפי שאכן עשה במשך שנות כהונתו הממושכת. הוא נמנע מלספר שכפי שראש ממשלה בריטניה נוויל צ'מברלין האמין בשעתו שצריך לרצות את היטלר ולאפשר לו להתחזק, כך הוא, נתניהו, האמין שחשוב לתמוך בחמאס הנאצי ולאפשר לו לצבור כוח. הוא לא סיפר שהוא אחראי לקטסטרופה של עסקת שליט, שבמסגרתה שוחררו יותר מ-1,000 מחבלים תמורת חייל ישראלי אחד, וכי אלה ששוחררו הפכו בין השאר לחוט השדרה של חמאס ותכננו את הטבח הזוועתי בתושבי ישראל.
היו כאלה שהתריעו, כבר בממשלת אהוד אולמרט, שחמאס מהווה סכנה אסטרטגית למדינת ישראל, שיש להפיל את שלטונו ובכל מקרה בשום פנים לא לאפשר לו לצבור כוח של מדינה (חיים רמון התריע מפני סכנה זו וגם אני עשיתי זאת בתוקף רב, והמשכנו להזהיר מפני הסכנה גם לאחר שממשלת אולמרט סיימה את תפקידה). אבל נתניהו חשב שהוא חכם וששלטון חמאס טוב לישראל.
והיה משהו נוסף, מסוכן, בדברים שהשתמעו מ"נאום" נתניהו: טענתו שאנחנו ננצח. כולנו אכן מקווים שכך יקרה, ושהמחיר הנורא שכבר שילמנו לא יהיה נורא עוד יותר. אבל מתגנב החשש שכאשר הוא אמר דברים אלה, כוונתו הייתה שהוא לא אחראי לכישלון, אבל כשיבוא הניצחון, הוא ייזקף לזכותו, כפי שניצח בעבר, ועל כן ימשיך לכהן בראשות הממשלה על אפם וחמתם של כל המתנגדים לו.
אם אכן זו משמעות הדברים, יש להשיב לכך בקול צלול וברור ולומר: לא. על נתניהו להתפטר בהקדם האפשרי. הוא אינו האדם המתאים והכשיר לנהל את המלחמה הזו, כשחלק נכבד ממעייניו מוקדש למחשבה על מי לגלגל את האחריות לאסון ואיך ימשיך לכהן בתפקיד.
אסור גם לחשוב שיש לנו את כל הזמן שבעולם. גלי התעמולה נגד ישראל בארה"ב ובאירופה גואים. האנגלית של נתניהו משובחת וקולחת, אבל הוא אינו האישיות האהודה במערב. הוא גם לא הקים משרד הסברה ראוי לשמו (השבוע התפטרה שרת ההסברה והיו לה סיבות טובות לעשות זאת). הוא גם אינו האיש המתאים לאחד את העם, לאחר שעשה ככול יכולתו לפלג – תחום שדווקא בו הוכיח יכולת מפליאה.
נתניהו חייב לעזוב עכשיו ולהפקיד את ניהול המלחמה ואת ניהול העורף בידי מי שעליו לא רובץ הכישלון הנורא. אולי גדי איזנקוט, שלזכותו ייאמר שהבין את הסכנה הנוראה שבשלטון החמאס בעזה. כך או אחרת, ככול שנתניהו יעזוב מוקדם יותר, כן ייטב.
- פרופ' דניאל פרידמן היה שר המשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il