"במקום שאין אנשים – השתדל להיות איש", אמר הלל הזקן במסכת אבות. במשכן הנשיא בירושלים היה ביום ראשון איש. היה נשיא מדינה, שהבין את גודל השעה. ואף שזה לא ממש חלק מתפקידו הרשמי, משהתברר שאין אנשים ואין מבוגר אחראי רלוונטי אחר, הכניס ידיו – בזהירות המתבקשת – למדמנה הפוליטית, והציע מתווה שעשוי להוות דרך מוצא מהמסלול הישיר לתהום שלקראתו מדינת ישראל דוהרת בימים טרופים אלה.
כשהוזמנתי להופיע לפני כשבועיים בוועדת החוקה בכנסת שדנה ברפורמה המשפטית, אמרתי לחברי הכנסת כי קשה להשתחרר מהתחושה לפיה משני צידי הבית מושמעות עמדות "אוטומטיות", ללא ראיית המורכבות, תוך התמקדות בשחור ובלבן והתעלמות מהגוונים הרבים של האפור שקיימים בנושא. לא צריך להיות בימין כדי להכיר בקול ברור וצלול בכך שמערכת המשפט זקוקה לשינויים, תיקונים ואיזונים לא מעטים, ושלהתנגדות משפטנים לכל שינוי לאורך השנים יש חלק במצב שאליו הגענו ובירידה באמון הציבור במערכת. לא צריך להיות בשמאל כדי להכיר בקול ברור וצלול בכך ששמירה על עצמאותה וחוסנה של המערכת המשפטית חיונית לדמוקרטיה הישראלית, ושלהתקפות פרועות עליה של חלק מהפוליטיקאים לאורך השנים יש חלק במצב שאליו הגענו ובירידה באמון הציבור במערכת. הוספתי ואמרתי בוועדה שהכרה מתבקשת בשתי אמירות אלו, מובילה בעיניי למסקנה לפיה המערכת זקוקה לרפורמה חיונית, אך ככל שהתוכנית כפי שהיא כעת תעבור במלואה, זה עלול להיות קרוב הרבה יותר למהפכה הרסנית.
לאחר קריאתו של הנשיא, האחריות למניעת הסכנה המיידית שבפתחה אנו עומדים, מוטלת אפוא, לפתחם של שני הצדדים, אך יש לומר בבירור שהאחריות הישירה היא מטבע הדברים בידי השלטון, בידי הקואליציה שמקדמת את הצעות החוק. ככל שהדהירה הנוכחית תימשך, והתוכנית תעבור כפי שהיא על ידי הרוב המובנה שיש בכנסת, התוצאה למדינה תהיה הרת אסון. אופיה הדמוקרטי ייפגע משמעותית, וציבורים גדולים מאוד יחושו, בצדק, שהם נדרסים בידי הרוב הפוליטי. הם יאמרו, בצדק, שאין דמוקרטיה בעולם שיש בה שילוב של כל הפרמטרים המוצעים כעת במתן סמכויות למערכת הפוליטית – גם התגברות על בג"ץ ברוב קואליציוני מינימלי, גם יועמ"שים נעדרי סמכות במינוי פוליטי, גם ביטול עילת הסבירות וגם שליטה מוחלטת של הממשלה במינוי שופטים.
נאום הנשיא הרצוג ביום ראשון
(צילום: לע"מ)
מאידך, גם האופוזיציה ומתנגדי הרפורמה צריכים להבין שככל שתוצאת המאבק הנוכחי תהיה שהם "ינצחו" ברחובות או באמצעות החלטות משפטיות, התוצאה תהיה אף היא הרת אסון. ציבורים גדולים אחרים ייצאו לרחובות, וירגישו, בצדק, שבחירתם הדמוקרטית נרמסת בידי מונופול משפטי. הם יאמרו, בצדק, שאין גם שום דמוקרטיה בעולם שבה יש שילוב של כל הסמכויות שיש היום למערכת המשפטית- גם סמכות לביטול חוקים ללא חוקה כתובה ואף ניצני התערבות בחוקי יסוד, גם יועמ"שים שעמדתם מחייבת דרג פוליטי, גם עילת סבירות רחבה ולא מוגבלת וגם סמכות וטו לשופטים במינויים לערכאה העליונה.
החתירה של כל צד פוליטי לניצחון במאבק הנוכחי עיוורת למציאות וחסרת אחריות כלפי גורל המדינה. כל צד צריך לשאול את עצמו מה ה־"End Game" שהוא רואה בעיני רוחו? הכרעה פוליטית מהירה וחדה בכנסת במצב הנוכחי תוביל לכאוס; מחשבות על התערבות שיפוטית או הכרזות נבצרות רק יאיצו את הכאוס החוקתי. כל ניצחון חד־צדדי יהיה, אפוא, ניצחון פירוס; המנהיגים ואישי הציבור משני הצדדים, המשלהבים את תומכיהם להיאבק עד הניצחון, עלולים להיות אחראים לפיצוץ ולאסון שאליו ניגרר כולנו, אם חלילה הרכבות ימשיכו לדהור זו אל זו. אמירות מסוכנות ומופרכות על נשיאת עליון ש"אחראית לפיגוע" ויועמ"ש לשעבר ש"יש לכלוא" מכאן, ועל "ממשלה בלתי חוקית" או "סירוב פקודה" מכאן, מלהיטות עוד יותר את האווירה הרותחת והנפיצה ברחובות ממילא, בה גפרור אחד עלול להדליק בערה גדולה.
אז מה עושים כשכולם משוכנעים שהם צודקים? בעיניי, כל אדם אחראי שאכפת לו מגורל המדינה - בין שלשיטתו הרפורמה היא הדבר הנכון והצודק ובין שלשיטתו המצב הנוכחי ראוי להישמר - חייב לצאת מהמקום החמים והנעים ב"בייס" המשוכנע שהוא צודק, ולהיות, סליחה על הקלישאה, גם חכם.
כדרכן של פשרות חכמות, אף צד לא אמור לצאת מהן כשמלוא תאוותו בידו. כזה הוא מתווה הפשרה שהציע הנשיא. הקואליציה חייבת לקבל קריאתו לעכב את הבאת החוק לקריאה ראשונה ולהגיע להידברות מתוך נכונות לוויתורים. האופוזיציה חייבת לקבל קריאתו להידברות על בסיס עקרונותיו לשינויים ותיקונים במערכת. אם יהיה רצון הדדי, אם תהיה הידברות אמיתית על בסיס עקרונות המתווה, הדבר בהישג יד.
ההפגנה נגד המהפכה המשפטית בירושלים
(צילום: יאיר פלטי)
רבים, ואני ביניהם, פרסמו הצעות שונות. אני יודע על התארגנויות מקצועיות במטרה לייצר הסכמות, לחלקן אני שותף. אך לשם הגעה אליהן מחויבת התגייסות של הדרג הפוליטי משני הצדדים, והבנה שבאחריותם - ובידיהם - למנוע את הכאוס. מיד לאחר נאום הנשיא פניתי לשרים מכהנים ולשרים לשעבר, מהקואליציה ומהאופוזיציה, שעימם יש לי היכרות מקצועית על רקע תפקידיי בעבר, בבקשה - יותר נכון תחינה - כאזרח מודאג, שיפעלו כמיטב יכולתם להתכנסות סביב העקרונות שהתווה הנשיא, או לפחות להסכים להידברות על בסיסם. על סמך התשובות של חלקם, אני רוצה להאמין ולקוות שיש אכן סיכוי לכך.
פתחנו ב"מקום שבו אין אנשים" של הלל הזקן, ונסיים ב"מקום שבו אנו צודקים" של יהודה עמיחי. במקום כזה, כמאמר השיר הנוקב, "לא יצמחו לעולם פרחים באביב". באביב הקרוב, אשר נמצא כבר ממש מעבר לפינה, אמורה לכאורה להיות מושלמת החקיקה; לקראת מלאות 75 שנה לעצמאותנו, אנו עלולים להיות בעיצומו של כאוס חוקתי כמותו לא ידעה המדינה, בעיצומה של מלחמת אחים, שאחריתה מי ישורנה. זה מה שעלול לקרות אם כולם יישארו ב"מקום בו הם צודקים".
עו"ד רז נזריצילום: אלי אטיאסמאידך, אם יתעשתו מנהיגי הציבור, וייענו לקריאת הנשיא, אם תהיה הידברות אמיתית, יש סיכוי שאחרי שנים ארוכות של מחלוקות קשות על כללי המשחק והיחסים בין הרשויות, נזכה לאביב של הסכמות רחבות יחסית, ולעיגונם של שינויים ותיקונים שיאזנו ויסדירו את היחסים בין הרשויות. או שנתרסק או שנתחזק. האחריות עליכם מנהיגי הציבור; "היו אנשים", אל תשאירו את הנשיא לבד.
רז נזרי הוא ראש מחלקת משפט ציבורי, רגולציה וניהול משברים במשרד פירון, לשעבר המשנה הבכיר ליועץ המשפטי לממשלה.
