אמת לא נעימה לאוזנינו: למלחמות ישראל בעזה ובלבנון לא הייתה השפעה על תוצאות הבחירות לנשיאות ארה״ב ולשני בתי הקונגרס, בחירות שבהן ניצחו דונלד טראמפ ומפלגתו הרפובליקנית "ניצחון מוחלט". זו התמונה העולה מסקרים לאחר ההצבעה, מניתוחים סטטיסטיים וממהלך קמפיין הבחירות עצמו. בעצרות העם הרבות - הלכתי ונסעתי אל כמה וכמה מהן - שהפכו לאמצעי קשר מוביל של המתמודדים עם הבוחרים, הנושא הישראלי לא הוזכר כלל. פסחו עליו. ואם כבר קרתה התפרצות נגד ישראל מצד קומץ זעיר של פעילים, הנואמים הגיבו עליה במיאוס, והמשיכו הלאה. אנחנו חיפשנו בכל צמדי מילים שנזרקו באקראי משמעות מדינית וביטחונית עמוקה; היא לא הייתה שם. נאמרו כדי לצאת ידי חובה.
ממדגמים שנערכו לאחר ההצבעה הסתבר שרק 1% עד 1.5% מהבוחרים נתן משקל חשוב בשיקולי ההצבעה שלו לעמדות כלפי המלחמה בעזה ובלבנון. לכל היתר פשוט לא היה איכפת. אי האיכפתיות השתקפה בדפוסי הצבעה של יהודים ומוסלמים: שתי הקהיליות הצביעו באחוזים כמעט זהים להאריס (כשני שלישים) ולטראמפ (כשליש), להוציא כמה שכונות ועיירות זניחות של חרדים ואיסלאמיסטים.
את העובדות הללו קשה לעכל לשמאל האמריקאי הקיצוני, שאימץ את המחאה נגד מעשי ישראל ובעד מעשי ארגונים פלסטיניים כקריאת הקרב העליונה שלו, כמסר רעיוני מהותי. לפי הפרשנות של דובריו, סגנית הנשיא האריס הייתה מנצחת בבחירות לו רק "גינתה בחריפות את פשעי המלחמה של ישראל והבטיחה לאסור מכירת נשק אמריקאי לישראל". אין לפרשנות זו שום הוכחה. לטענה ההפוכה, שלפיה עמדה פרו-ישראלית נחרצת יותר הייתה מובילה את האריס לניצחון, יש לפחות תקדים: טיהור מפלגת הלייבור הבריטית מיסודות אנטי-ישראלים ואנטישמיים סייעה לה לנצח השנה את השמרנים בבחירות לפרלמנט.
מה שכן השפיע על ציבורי בוחרים רחבים בארה״ב היה סוגיית ההגירה הלא-חוקית
מה שכן השפיע על ציבורי בוחרים רחבים בארה״ב היה סוגיית ההגירה הלא-חוקית. 11 מיליון מהגרי עבודה מפירי חוק התגוררו בארה"ב בתחילת 2021. לפי אומדנים לא מדויקים, כ-5 עד 6 מיליון נוספים התגנבו דרך הגבולות הפרוצים בשנות הכהונה של הנשיא ביידן והממשל הדמוקרטי. הדמגוגיה של טראמפ תיארה את המצב כ"כיבוש אמריקה על-ידי זרים אלימים", ולכן כאיום הכי גדול והכי מהותי על אורח החיים והערכים האמריקאיים. יריבתו במירוץ לנשיאות, האריס, שבתפקידה כסגנית נשיא נשאה באחריות לפתרון בעיית ההגירה, התחמקה במהלך הקמפיין מאמירות ברורות בנושא. היא ברחה בחוסר אלגנטיות ממה שהצטייר (לצד שכר הדירה ומחירי המזון) כתופעה הכי מטרידה ומעיקה בקרב קבוצות בוחרים רבות ומגוונות.
בהקשר זה מתבקש להזכיר שהדמוקרטים לא הצליחו למנף לנכס אלקטוראלי את השגשוג של כלכלת ארה"ב בשנות שלטונם, בשעה שטראמפ מכר לבוחריו סיפור הפוך ושקרי שלפיו מצבם הכלכלי האישי הורע בשנים אלו "בגלל מהגרי העבודה הבלתי-חוקיים שגונבים משרות, אוכל ותמיכות ממשלתיות". הבוחרים והבוחרות שלו, כ-74 מיליון אמריקאים, 50.7% מהקולות הכשרים, העריצו את הכוחנות המחוספסת שלו, את האמצעים הקיצוניים שהבטיח להפעיל נגד המהגרים (צבא, מחנות הסגר, גירושים המוניים) ואת איומיו להעמיד לדין באשמת בגידה את "האויבים מבפנים", הלא הם הדמוקרטים הפרוגרסיבים במנגנוני המדינה ובתקשורת.
לא אתיימר לנבא את דרכו של טראמפ כנשיא בכהונה שנייה. האיש בלתי צפוי, בלתי-יציב, אימפולסיבי ויצירתי, במובן הטוב והרע של המילה
לא אתיימר לנבא את דרכו של טראמפ כנשיא בכהונה שנייה. האיש בלתי צפוי, בלתי-יציב, אימפולסיבי ויצירתי, במובן הטוב והרע של המילה. בהתחשב בגילו ובריאותו, המון תלוי במי שיתמנו לתפקידי מפתח בממשלו. אך כהערה אחרונה לניצחונו בבחירות אצטט משירה של המשוררת כלת פרס נובל ויסלבה שימבורסקה, בתרגום רפי ויכרט: "ראו כמו רבת פעלים עודנה / כמה טוב שורדת / במאתנו השנאה. / באיזו קלות היא מדלגת מעל משוכות גבוהות. / כמה קל לה – לזנק, ללכוד".
כמה קל, באמת.
