קרבות הבלימה ברמת הגולן
(קרדיט: עמוס יודן, ארכיון המדינה)
שעות ספורות לפני שנכנס צום יום הכיפורים התכנס דיון ביטחוני בלשכת ראש הממשלה גולדה מאיר. על הפרק – פינוי משפחות הסובייטים מסוריה ומצרים, והתרגיל שערכו יחד שתי המדינות. בין הנוכחים שררה כמעט תמימות דעים על כך שלא צפויה לפרוץ מלחמה.
פרוטוקולים וחומרים שפרסם היום (ה') ארכיון המדינה מלמדים שהסקפטיות ליוותה את ראשי המדינה עד לכניסת הצום, וגם לאחריה. הם גם מתארים את הרגע שבו השתנתה התפיסה, ואת ההודאה של שר הביטחון שההערכה הייתה מבוססת על מלחמת ששת הימים ו"הייתה לא נכונה". כלל המסכמים והתמונות שפורסמו כעת נמצאים בעמוד מיוחד באתר ארכיון המדינה.
(רון בן ישי מדווח מחזית הדרום במלחמה)
ראש אמ"ן, אלוף אלי זעירא, שנתן את הסקירה על מצרים וסוריה סיכם את דבריו בכך ש"הערכה שהכוננות נובעת בעיקר מפחד מפנינו, כך שהערכה זו נשארה. אך אי אפשר להתעלם מהתרגיל הרוסי, ולא ברור לנו מדוע הם עושים זאת". גם הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו) היה בדעה דומה. "עדיין חושב שהם לא עומדים לתקוף, אין לנו הוכחה. טכנית, הם מסוגלים לפעול. מניח שאם הולכים לתקוף נקבל אינדיקציות יותר טובות".
מי שלא היה באותו דיון היה ראש המוסד צבי זמיר, שלפי זעירא, יצא ללונדון להיפגש בדחיפות עם "חברו". ככל הנראה מדובר באשרף מרואן, שהיה מקורב לנשיא מצרים אנואר סאדאת.
שר הביטחון משה דיין סיפר לנוכחים בדיון כי תצלומי האוויר זיהו ציוד צליחה אצל הכוחות המצרים. "השלמת טנקים כאילו לקראת צליחה", אמר וסייג. "לא 100%, אך קרוב לזה". דיין הציע להעביר מסר לאמריקנים שהסורים הולכים לתקוף את ישראל. "שיאמר לרוסים שלישראלים אין כל מגמה תוקפנית, ויבדוק בצד השני".
30 צפייה בגלריה
תותח ישראלי בפעולה בחזית הסורית. "עדיין רואים בסבירות גבוהה שהכוננות נובעת מחשש מפנינו"
(צילום: ארכיון המדינה)
כמה שעות מאוחר יותר התקיימה התייעצות נוספת בלשכתה של גולדה. האלוף זעירא נתן סקירה נוספת, אך נשאר איתן בדעה שלא תפרוץ מלחמה. "אנו עדיין רואים בסבירות גבוהה שהכוננות הסורית והמצרית נובעת מחשש מפנינו, ובסבירות גבוהה שהכוונה האמיתית של המצרים והסורים לבצע פעולות תוקפניות במגמות מוגבלות".
הרמטכ"ל דדו חיזק את דבריו: "ההערכה הבסיסית של אמ"ן שאיננו עומדים בפני מלחמה היא ההערכה היותר סבירה בעיני. מאוד יכול להיות כי המערך וההכנות שאנו רואים, יש להם את כל התכונות שיש למערך הגנתי, או חשש שאיננו יודעים בדיוק ממה הוא נובע, מפעולות שלנו, וזה לא פעם ראשונה שאנו רואים שיש להם חשש".
עם זאת, דדו ציין כי המערך יכול גם לעבור מיד להתקפה. "היות ואיני עוסק בפרשנות – חשבו בכל זאת לבחון אם יש לנו הוכחה שזה לא מערך התקפי. ואני חייב לומר, שאין לנו הוכחה מספקת שהם לא מתכוונים לתקוף. אין לנו אינדיקציה מתקפת שהם אמנם רוצים לתקוף, אבל איני יכול לומר על סמך ידיעות שהם לא מתכוננים".
30 צפייה בגלריה
דדו משקיף על תעלת סואץ במלחמה. "ההערכה הבסיסית שאיננו עומדים בפני מלחמה היא ההערכה היותר סבירה בעיני"
(צילום: ארכיון המדינה)
כ-18 שעות לפני שצבאות מצרים וסוריה פתחו בהתקפה משולבת, העריך דדו "שנקבל עוד ידיעות כי הם מתכוונים לעשות איזו התקפה בהפתעה גמורה. אם נדע 12 או 24 שעות קודם - גם זו הפתעה גדולה, ואני מעריך שאם נתקרב לשלב כזה יהיו לנו אינדיקציות נוספות ונדע יותר ממה שאנחנו יודעים כרגע, אם באמת תהיה להם כוונה רצינית".
ראש הממשלה השוותה את התחושות בערב יום הכיפורים לערב מלחמת ששת הימים. "היו פה ושם הודעות שצה"ל מגייס את כוחותיו על הגולן. עכשיו יש כאן ידיעה שהעיתונות המצרית אומרת שצה"ל ערוך על הגולן והריכוזים הצבאיים הישראליים לאורך הקווים הולכים וגוברים, באופן חמור... זה כל כך מזכיר מה שהיה בסוף מאי או תחילת אמצע מאי עד 5 ביוני, שגם זה צריך אולי לומר לנו משהו".
30 צפייה בגלריה
זחל"מ עם הכיתוב "ויוה גולדה" בחזית הצפונית. "זה כל כך מזכיר את מה שהיה בסוף מאי או עד 5 ביוני. שגם זה צריך אולי לומר לנו משהו"
(צילום: ארכיון המדינה)
בשלב זה ביקשה מאיר מהנוכחים לעדכן היכן יהיו בצום, וסיכמה: "אני בכל אופן נשארת כאן (תל אביב - י"ד וי"ב) ולזה התכוננותי מראש. הלוואי ולא נצטרך לכך. אם כן – טוב – גמר חתימה טובה לכולכם".
"לא יכולים להרשות לעצמנו לתת מכה מונעת"
בבוקר יום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973, בשעה 7:30 הגיעה ראש הממשלה גולדה מאיר ללשכתה בתל אביב. המזכיר הצבאי שלה, תא"ל ליאור, הקריא באוזניה את המברק ששלח בשעות הלילה ראש המוסד צבי זמיר, לאחר שנפגש על פי הדיווחים עם אשרף מרוואן. הנוכחים בחדר קיבלו מסר ברור: מלחמה עם מצרים וסוריה היא עניין של שעות.
חצי שעה אחר כך התקיים דיון מיוחד בנוכחות שר הביטחון דיין, הרמטכ"ל דדו, ראש אמ"ן, והשרים יגאל אלון וישראל גלילי. הדיון הזה, כמו דיונים נוספים שנערכו במהלך המלחמה ולפניה, תועדו ביומנו של אלי מזרחי – מנהל לשכת ראש הממשלה בתקופת מאיר ויצחק רבין. היומן, שחלקים ממנו פורסמו בעבר, נחשף כעת במלואו. זה המסמך מהיומן מה-6 באוקטובר, שפורסם גם במרכז למלחמת יום הכיפורים.
30 צפייה בגלריה
מאיר, דיין וגלילי מבקרים בתעלת סואץ. "לא יכולים להרשות לעצמנו מכה מונעת"
(צילום: ארכיון המדינה)
אחת השאלות המרכזיות שעלו הייתה אם ניתן לתת "מכה מונעת" מול המצרים והסורים – שר הביטחון דיבר על כך שזאת לא באמת אפשרות. דיין הסביר: "אנו לא יכולים להרשות לעצמנו לתת מכה מונעת הפעם מבחינה מדינית. במצב הנוכחי – אפילו חמש דקות קודם אי אפשר. על סמך הידיעות עד עתה – לא נוכל להכות מכה מונעת".
גם ראש הממשלה תמכה בעמדה זו: "מכה מונעת נורא מושך, אבל זה לא 1968. הפעם העולם מתגלה בכל נבזותו. לא יאמינו לנו. אם יתחילו רק בדרום – אז ממילא אין בעיה. אך נראה במשך היום".
בהמשך התייחס דיין לאפשרות של חזית מול ירדן, בנוסף לשתי החזיתות הידועות. "מציע שברגע זה עוד לא ניתן אזהרה למלך. אך לעצמנו, למטה, צריך לומר שאם הירדנים יתחילו לפעול צריך להפציץ אותם". במסמך אחר שפרסם ארכיון המדינה מתוארת פגישה בין מאיר לחוסיין מלך ירדן, שבה הוא הזהיר אותה מפרוץ המלחמה.
למרות זאת, דיין העריך שהממלכה ממזרח תצטרף למלחמה. "המלך עלול לעמוד בלחץ קשה של המצרים בעניין המכ"ם. המצרים זקוקים לו מאוד, בעיקר לצורך כיסוי רמת דוד. אם הוא יפעיל זאת – זה לא יהיה טוב לנו. למלך לא נגיד עתה כלום".
30 צפייה בגלריה
דיין מבקר בתעלה. "לא יכולים להרשות לעצמנו לתת מכה מונעת הפעם מבחינה מדינית"
(צילום: ארכיון המדינה)
באותה הפגישה, פחות משש שעות לפני שהמצרים והסורים פתחו במתקפה, התייחס דיין למידע שהאמריקנים העבירו. "בעניין ארה"ב, הם הודיעו עד עכשיו שאינם רואים הכנות למלחמה, אף על פי שאינם יודעים להסביר יציאת הסורים (ייתכן שהתכוון לרוסים – י"ד). צריך לעשות איתם עימות מודיעיני, פה ובארצות הברית. הנציג שלנו שם ועכשיו כאן, הם הרבה דברים אינם יודעים להסביר".
"ניתן לסכל את המלחמה על ידי הדלפה"
שאלה נוספת שעלתה בדיון הייתה האפשרות להדליף את העובדה שישראל יודעת שהמצרים והסורים מתכוונים לתקוף. השר גלילי אמר: "המקור של צביקה אומר כי ניתן לסכל את המלחמה על ידי הדלפה. צביקה מציע לעשות זאת. אפשר לדעתו להשתמש". גם 50 שנה אחרי אותו דיון, עדיין נותרו פרטים חסויים, כמו המשך המשפט של השר.
מאיר לא פסלה את רעיון ההדלפה. "מדוע שלא נעשה עבודה פרללית, נודיע פה ונודיע שם לאמריקנים. להזמין את קיטינג (קנת קיטינג, שגריר ארה"ב בישראל – י"ד) ולהגיד את הערכותינו שהשניים הולכים לתקוף. השאלה היא אם להסתפק רק באמריקנים או להכניס לזה עוד מהסגל הדיפלומטי".
30 צפייה בגלריה
תלמידות בית ספר בתל אביב חופרות שוחות. "המקור של צביקה אומר שניתן לסכל את המלחמה על ידי הדלפה"
(צילום: ארכיון המדינה)
דיין השיב: "אני בעד להגיד לאמריקנים. אם נזמין רבים יגידו שאנחנו עושים סנריו מפני שאנו רוצים אליבי". מאיר חשבה שיש להזמין עוד שגרירים: "צריך להזמין גם את ההולנדים, וגם את האיטלקים, ואולי גם את השגרירה המקסיקנית ולחשוב עוד את מי להזמין". האלוף זעירא התערב: "אולי כדאי לספר לשאה ולהגיד זאת בשביל היחסים". דיין סיכם: "צריך לכלכל את צעדינו היטב. שלא תהיה פניקה".
השר יגאל אלון תמך בדיון בהדלפת המסר לכלי התקשורת, עוד לפני ישיבת הממשלה שנקבעה באותו היום בשעה 12:00. "צריך להיות מוכנים עם החומר לסוכנויות לפני השעה 12:00. יהיה חבל אם נפרסם את הידיעות וגם לא נמנע מלחמה. צריך לפרסם מיד". מאיר הגיבה: "מה שהחלטנו בינתיים הוא להודיע לאמריקנים".
"אין אנו מתכננים התקפה, אך מוכנים להדוף התקפתם"
בפגישה עם השגריר האמריקני קנת קיטינג סיפרה לו מאיר: "ברשותנו מידע על ריכוזים בגבולות מצרים וסוריה. בימים האחרונים היו בינינו חילופי הערכות מודיעין. ניסינו לפרש הריכוזים בצורות שונות, כגון: הערכנו שהם חוששים מהתקפה שלנו ועל כן בנו מערך הגנה". היא פירטה בהמשך את הידיעות המודיעיניות שהתקבלו, כולל פינוי הסובייטים מסוריה וממצרים.
מאיר סיכמה: "מטרת דבריי אליך היא: למסור לכם מידע זה – ולומר שאנו לא נפתח במלחמה. עד אתמול הערכנו שהתמונה הצבאית היא הגנתית ולא התקפית. היום ברור לנו שזה לא כך. כל הצבא הסורי מתרכז בגבול עם מספר עצום של טנקים וארטילריה. הצבא המצרי ערוך כמעט בכולו על יד התעלה, עם תוכניות לחצייתה ולהפצצת מקומות בסיני. מגמת הסורים היא כמובן כיבוש הגולן".
ראש הממשלה ביקשה מהשגריר האמריקני גם להעביר מסר הלאה – אל המצרים. "אין לנו ספק שאנו ננצח, אך היינו רוצים להודיע למצרים באמצעות האמריקנים והסובייטים, שאין אנו מתכוננים מתקפה, אך ברור שאנו מוכנים להדוף התקפתם".
קיטינג השיב שארה"ב עוקבת אחר המתרחש, אך ההערכות המודיעיניות שלה שונות. "גם אנו סברנו תחילה שמצרים עורכת תמרונים", השיבה ראש הממשלה. "אך לפי המקורות המצריים בידינו, ברור שהפעם אין זה כך ושהם רוצים לבצע מתקפה ולצלוח את התעלה". מאיר שבה והדגישה כי פניה של ישראל אינם למלחמה, אך הזהירה: "אם יתקפונו הם, יקבלו מכה".
השגריר האמריקני שאל אם ישראל תתקוף קודם, ומאיר השיבה חד משמעית שלא. "אם כי הדבר היה מקל עלינו מאוד", אמרה וביקשה מהשגריר שהאמריקנים ידברו עם המצרים והסובייטים ויעבירו את המסר. בסיום הפגישה אמר השגריר שישלח מבקר בהול, דבר שיחייב להעביר את מזכיר המדינה דאז, הנרי קיסינג'ר.
"הייתה לנו הערכה לא נכונה"
למחרת היום, כשהמלחמה כבר בעיצומה, התקיימה פגישה שבה השתתפו בין היתר גולדה מאיר, דיין ואלון. גם הפגישה הזאת נרשמה ביומניו של מזרחי, עיינו במסמך מאותו היום. שר הביטחון אמר: "לי הייתה הרגשה 'שנהפוך' אותם במעבר. הייתה לנו הערכה המבוססת על המלחמה הקודמת, והיא לא הייתה נכונה. לנו ולאחרים הייתה הערכה לא נכונה על אשר יקרה בשעת ניסיון הצליחה. יכול להיות שיתברר מחר שאני פסימי מדי".
"אריק (אריאל שרון – י"ד) אמר לי שגורודיש (מפקד פיקוד הדרום שמואל גונן – י"ד) אמר לו שהוא רוצה לפרוץ ולהמשיך בגשר שלהם הלאה. אריק חושב שצריך לפרוץ, גורודיש לא מאמין בכך", דיווח שר הביטחון.
30 צפייה בגלריה
גשרים ניידים על תעלת סואץ. "אריק חושב שצריך לפרוץ, גורודיש לא מאמין בכך"
(צילום: ארכיון המדינה)
בימים הראשונים למלחמה ניסתה ישראל לקבל נשק מארצות הברית, אך רק לאחר שוושינגטון השתכנעה שישראל לא פתחה במלחמה – הוחלט לספק נשק. "יש הכרעה עקרונית של ניקסון בעניין הפנטומים. עכשיו רק עניין הביצוע", אמרה מאיר, לפי הרישומים של מנהל הלשכה. "שמחה (דיניץ, שגריר ישראל בארה"ב דאז – י"ד) בקשר עם קיסינג'ר כל רבע שעה. קיסינג'ר מחפש דרך להטסתם. אנשי הצבא שם לא מבינים למה אנו לוחצים על טנקים, אמרתי לו שיש באירופה".
הפגישה בין גולדה ל"ליפט"
במסמך אחר מהיומן, מה-25 בספטמבר, כשבועיים לפני פרוץ המלחמה, נרשמה פגישה בין ראש הממשלה גולדה מאיר ל"ליפט" - כינויו של המלך חוסיין. מנהל הלשכה אלי מזרחי כתב כי "ליפט סיפר במהלך השיחה, כי ממקור רגיש ביותר נודע להם כי כל ההכנות והתכנונים בקשר לפעולה הסורית הושלמו והיחידות כבר נמצאות בעמדותיהן מזה יומיים. זה כולל חיל אוויר, טילים. ההכנות הנ"ל הן בהסוואה של אימונים, אך לפי מידע שנתקבל עוד קודם לכן ברור שהמדובר בהכנת עמדות זינוק".
"האישיות אמרה שאין היא יודעת מהי המשמעות אבל הנ"ל הן עובדות", נכתב בעקבות הפגישה עם מלך ירדן. "ראש הממשלה שאלה אם ייתכן שהסורים יתקיפו גם בלי שיתוף פעולה מלא של המצרים. האישיות הערבית השיבה שאין היא סבורה כך. הם ישתפו פעולה. בתום הפגישה עם ליפט, התקשרה ראש הממשלה עם שר הביטחון ומסרה לו את דברי ליפט בנושא אפשרות המלחמה".
זה לא היה שם הקוד היחיד של המלך חוסיין. במברק שהעביר ביוני 1973 מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מרדכי גזית, אל שגריר ישראל בוושינגטון שמחה דיניץ, מופיע כינוי אחר של המלך - "ינוקא". "עוד בענייני ינוקא ושיחותיך עם ידידים: לידיעתך, הוא מוסר לנו שהוא הסביר לאמריקנים שהם טועים כאשר הם מביעים תקווה שהוא ישיג סיוע כספי ממדינות ערב", נכתב במברק שנשלח ארבעה חודשים לפני המלחמה.
במברק נכתב כי מלך ירדן הדגיש אז לאמריקנים "שתנאי מוקדם לעיון כלשהו בהענקת סיוע לו על ידי מדינות ערב היא הסכמתו להעביר הפיקוד על צבאו למפקד המצרי של החזיתות המצרית והסורית...כידוע, תקיף הוא בדעתו כי כוחות צבאיים זרים יוכנסו לירדן רק לאחר הסכמה ירדנית מראש לגורלם ומיקומם ויופעלו תחת פיקוד ירדני". בסופו של דבר, ובניגוד למלחמת ששת הימים, ירדן לא הצטרפה למלחמה.
יומני הלשכה
ובחזרה ליומני אלי מזרחי, שמפורסם כעת לראשונה באופן מלא. מזרחי היה מנהל לשכתה של גולדה מאיר מתחיל 1973. בארכיון המדינה שמורים תיקים רבים של לשכת ראש הממשלה, בהם רישומי האירועים בלשכה, שיחות והתייעצויות עם גורמים מדיניים וצבאיים, סיכומי פגישות ופרוטוקולים של ישיבות ממשלה. כל אלה בכתב ידו הקשה מאוד עד בלתי קריא בעליל של מזרחי.
גם בימי המלחמה ניהל מזרחי את יומן הלשכה והמשיך ברישומי האירועים מיד עם התרחשותם, שעה אחר שעה. ביומן תיאר מזרחי את ההתייעצויות המדיניות והצבאיות, את ישיבות הממשלה, את השיחות עם השרים והדרג הביטחוני והצבאי, ואת פעולותיהם של ראש הממשלה ועוזריה בין הישיבות וההתייעצויות.
לא מדובר ברישום מלא והוא אינו מצוטט מילה במילה את שנאמר, אולם אלי מזרחי, שחש את גודל השעה ואת הצורך לתעד אותה, מספק הצצה נדירה אל תהליכי קבלת ההחלטות. באופיו ובהתנהלותו הלא רשמיים מתאר היומן גם את התחושות והלבטים שליוו את מקבלי ההחלטות בשעות הרות גורל אלה, ומציג את תמונת מערכת היחסים האישיים בתוך הלשכה בתקופה הדרמטית הזו.
את אותם פרוטוקולים ויומנים שתיעד מזרחי הוא שמר בביתו. ב-2010 חשף נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" כי עם פרישתו לקח מזרחי אלפי מסמכים סודיים ואיים לפרסם ספר ולגלות סודות מדינה. במקום להאשימו בריגול ובגידה המדינה שילמה לו סכומי עתק כדמי שתיקה. מזרחי נפטר ב-2001 ועד עתה, לפי ארכיון המדינה, היומנים שרשם בעת המלחמה לא פורסמו.
