מאות בני אדם ליוו הבוקר (חמישי) למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל את סמ"ר מתתיהו יעקב פרל בן ה-22 מבית אל, לוחם שריון בגדוד 46, שנהרג מפיצוץ גדול של זירת מטענים בבור ממולכד, שעליו עלה טנק של חטיבה 401 בבית חאנון שבצפון רצועת עזה. לצד פרל נהרגו גם סמ"ר קנאו קאסה וסמ"ר נבו פישר.
אברהם, אביו של מתתיהו, ספד לו: "מתתיהו, עם כל חיילי צה"ל, שותף לדור התחייה. הוא תמיד רצה שלמות, והוא זכה להגיע לשלמות קדושים. אני רוצה לומר לכל המשפחה: אם היינו שואלים את מתתיהו מה הוא היה רוצה מאיתנו עכשיו, הוא היה אומר 'תמשיכו את החיים' - וזה מה שנעשה, כי ברור שזו הצוואה שלו".
לאה, אימו של מתתיהו, הוסיפה: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. כנראה לא מספיק בירכנו על הטובה. מודה אני בשם כולנו השם שתיתן לנו לעמוד בניסיון הקשה שנתת לנו, ונזכה לקדש את שמך תחת עשיית הטוב. תודה על כל השנים האלו, תודה על כל יום שחזרת מהלחימה בריא ושלם, תודה לבעלי היקר שזכינו יחד לגדל אותך.
"רוב החברים שלך הלכו לגולני, ואתה ועוד חבר הופרדתם לשריון. יכולת לנצל קשרים משפחתיים, אבל לא רצית. לפני שמונה חודשים נפצעת, ולאחר מנוחה קצרה חזרת למלחמת המצווה. מָתִי, הלב הטוב שלך והרצון להעניק לאחר היו בנשמתך. לא חסכת להוציא על אחרים. כמה אהבת לשיר, וכמה נחת רוח עשית לסבתא. כמה רצית לחזור לישיבה, אבל כרגע יש לך עיסוקים בפמליה של מעלה. הלב גדוש בזכרונות מופלאים שחווינו יחד. ההר הזה גדוש וצפוף ואין פה אוויר, תהיה מליץ יושר, תזעק לריבונו של עולם 'עד מתי?'".
גם אמונה, אחותו של מתתיהו, ספדה: "מָתִי, אחי היקר והאהוב. השכל לא מצליח להבין בכלל. תמיד דאגת לכולם, הפצת שמחה ואור. איך היית קופץ לבקר את האחיינים? אני לא יודעת איך הם יצליחו לקבל את זה שהם לא יראו אותך יותר. הם כל כך אהבו שבאת אליהם. מי דמיין שתלך כל כך מוקדם? תמיד נתת הרגשה של טוב, וזה היה כל כך אמיתי מבפנים. אתה הגיבור שלנו ושל כל עם ישראל".
אברימי, דודו של מתתיהו, המשיך: "מָתִי, אחיין גיבור ואהוב. היית עוצמתי, שקט וצנוע, מלא בעוצמה של קדושה וטוהרה. יותר משנה הצטרפת ללוחמים גיבורים שיצאו להילחם באויב רע ואכזר, לחמת בעוצמה, ברוח ובנפש, וגם לאחר הפציעה חזרת להילחם".
דודו של מתתיהו: "הוא האמין בצדקת דרכו"
(צילום: ליאור שרון)
נועם, חברו של מתתיהו, סיפר כי הם היו צריכים להשתחרר לפני יומיים. "רק לפני יומיים שלחתי לי הודעה בוואטסאפ וכתבת 'עד מתי'. דיברנו על זה שהאריכו לנו בחודש את השירות. בסוף השיחה כתבת לי 'הזכות לשרת'. מָתִי, איך מספידים אדם גדול כמוך? איך אפשר לדבר עליך בלשון עבר? איזה יהודי קדוש אתה, תמיד עוזר איפה שצריך, תמיד מתנדב, תמיד עושה את הדברים לפני שאפילו רואים - והכול עם חיוך גדול שלא יורד לך מהפנים. היית בשבילי חבר אמת, כזה שאני יודע שאם אצטרך אוזן קשבת או כל דבר אחר - תמיד תהיה שם בשבילי.
"אני לא אשכח את שיחות הנפש לתוך הלילה, קפה בתחילת כל מסדר. כמה התלבטנו לגבי הגיוס. בסוף כשהיינו צריכים להתגייס נפלת בהגרלה ללכת לשריון. בדיוק כשקיבלנו את ההגרלה דיברנו בשיחת וידאו והיינו בהלם ביחד, ואני זוכר שאמרת לי 'שמע, אם זה מה שהשם רוצה - זה כנראה טוב'. נכנסנו ללחימה שממנה לא חזרת. שאלתי אותך איך לא נמאס לך להילחם, איך אתה מצליח ולא נשחק? אמרת לי שזה באמת קשה, אבל אמרת שאנחנו בורג קטן ממשהו ענק ואסור לנו להתלונן. מָתִי, אני רוצה שתדע - אנחנו נמשיך להיות חזקים, כי זה בטוח מה שהיית אומר לנו. נמשיך להילחם בכל הכוח הרשע הגדול הזה ולא נפסיק. אתה הכוח שלנו. לעולם לא נשכח אותך".
מוקדם יותר היום התראיין שלמה, דודו של מתתיהו, לאולפן ynet. הוא סיפר: "מתתיהו היה מענטש. הוא נפצע בקרב ופונה לבית חולים, וכשדיברתי איתו הוא אמר לי 'אני מהר מאוד מסיים פה וחוזר', ובאמת תוך כמה שבועות הוא חזר ללחימה". הוא הוסיף: "מתתיהו יצא למלחמה מתוך תורה. הוא היה איש של תורה. איש של חיוך עם מאור פנים, עם אמונה בצדקת הדרך".
"הובלת ונתת השראה"
מאוחר יותר, בשעות הצהריים, מאות ליוו למנוחות את סמ"ר קנאו קאסה, שגם הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. אביו סיסאי ספד באמהרית: "היה לי יום הולדת וחשבתי שאגיע לאור, אבל החושך הגיע. קנאו היה האור של הבית, האוויר לנשימה של הבית. כולנו אוהבים אותנו. החברים אהבו אותו כל כך".
הלווייתו של סמ"ר קנאו קאסה
אחיו ליאור הוסיף: "אחי היקר קנאו. קשה לי להאמין שאני עומד כאן. בגיל ארבעה חודשים עלית לארץ, גדלת ולמדת בבית ספר הראל ותמיד שאפת לתת. קנאו המשיך למכינה קדם צבאית והתגייס מתוך שליחות להיות בחזית. זה היה קנאו. תמיד עם לב ענק. איך אפשר לתאר במילים את החלל שהותרת בלכתך? הובלת ונתת לי השראה. תמיד רציתי להיות כמוך - יותר אמיץ וחכם.
"עכשיו אתה לא כאן ואני עדיין מחפש אותך בכל מקום. כל דבר קטן מזכיר לי אותך. אחי היקר, אני מבטיח לך שלא אשכח אותך לעולם. נמשיך בדרך שבה האמנת ויום אחד ניפגש שוב. עד אז תמשיך לחיות בלב שלי תמיד".
גם סא"ל אור יובל, שהגיע בשם חבריו ליחידה, ספד: "קנאו, אני עומד כאן היום יחד עם משפחתך וחבריך המומים. היית ועודך משמעותי עבור רבים. הגדוד נלחם גם עתה בבית חאנון ונבצר מחבריך להיות כאן. אני עומד כאן ומדבר בשמם. עוד מהטירונות בלטת בשמחת החיים שלך. לחמת עם הגדוד בכל פינה בעזה. דרשת לכבוש כל יעד שעמד בדרכך. נבחרת להילחם בטנק מפקד הפלוגה. בטנק של דויטש. חזרתי עכשיו מבית החולים שם שוכב דויטש שהיה מחובר אליך בצורה בלתי רגילה. מפקדייך סמכו עליך. דרשת ללמוד ולהשתפר. התאפיינת בחיוך. היית אהוב בפלוגה. ידעתי תמיד להעלות לחבריך חיוך".
הוא אף פנה למשפחה, ואמר כי "משפחת קאסה היקרה, אין נחמה במילים האלה בשכול שפקד אתכם. אני מבקש להשתתף באבל הכבד. אתם חלק בלתי נפרד מאיתנו. אני מצדיע לך בדרכך האחרונה קנאו. דמותך תיחקק בליבנו לנצח".
"היית יכול לשנות את העולם"
בבית העלמין של היישוב עלי זהב בשומרון נטמן היום סמ"ר נבו פישר, שנהרג אתמול לצד חבריו ליחידה. מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה, והוריו ירון ואיילת ספדו: "היית נשמה גדולה. כל כך רגיש, כל כך עדין. הוא לא התלהב להיכנס ללחימה, אבל הבין את גודל השעה, הבין את הצורך הגדול של עם ישראל בלוחמים גיבורים שיעשו הכול למען ביטחון עמנו. הוא ידע שאין ברירה".
הלווייתו של סמ"ר נבו פישר ז"ל
אביו הוסיף כי "עם ישראל צריך לדאוג. אנחנו מאבדים חיים רבים ויקרים. אנחנו במלחמת מצווה, זאת לא מלחמת רשות. עם ישראל חייב להתאחד, בבקשה. להפסיק את השטויות, לנצח". אימו אמרה: "נבולי. אני כותבת את השם שלך ונשבר לי הלב. ביום שנולדת, בשנייה שראיתי אותך, ידעתי שקיבלתי מתנה יקרה. הייתה לי הרגשה מהרגע הראשון שלמתנה הזו אין הרבה הרבה זמן. נבו שלי, ילד יפה, איזו זכות קיבלתי להיות אמא שלך. אני מבטיחה לך, לצד הכאב והגעגוע אני תמיד אהיה שמחה וגאה. איזה מקור של נחת וגאווה היית. איך יכול להיות שידעתי שזה הסוף?".
גם אחותו רעות ספדה: "כשהתגייסת, בכל פעם ששמעתי שיר על הרוגי מלכות חשבתי עלייך. לא העזתי להגיד את זה בקול, אבל אני חושבת שהלב יודע. היה חשוב לך לשאול לשלומי, לשאול לשלום הילדים. התקשרת כל כך הרבה. תמיד דאגת. כל פעם שחזרת הביתה היה לך חשוב לעשות משהו כיף עם הבנות, כמו לקחת אותן לשוק. אפילו ביציאה לפני שנפצעת באת לעשות להן כיף".
אחיו דניאל נפרד מעל קברו, ואמר כי "אתה אהוב שלי, אחי וחברי הטוב. לא בחרתי להיות אח שלך, אבל אני מרגיש שזכיתי להיות חבר שלך. תמיד היית מיוחד במינו, הולך בדרך שלך, יודע בדיוק מה אתה רוצה. מכוון מטרה. היית אמיץ, מוכן לתת את כולך. היית עושה מה שאתה מאמין בו. כמה חכם היית. אהבת ללמוד, לחבור, להבין לעומק. היית יכול לשנות את העולם אם רק היו נותנים לך הזדמנות. אני משוכנע בזה. חלמתי שנעשה ביחד את הטיול הגדול שתכננו. יש לנו אינספור חוויות משותפות, כמו כל אותם לילות לבנים שהיינו צופים בפוטבול ביחד והיינו גמורים מעייפות, אבל צחקנו על זה שזה שווה כל רגע כי אנחנו ביחד".
אחד מחבריו, נתנאל אליאסי, סיפר כי נבו תמיד נתן לו מקום לשתף. "היית מצטיין. קינאתי בך, אבל יותר מזה התגאיתי שזכיתי לקרוא לך אח. נבו, אני לא כועס. אני גאה שהלכת בדרך שלך והובלת אנשים רבים. אני לא מסכים להוריד את הראש כי אני יודע שזה לא מה שאתה רוצה. אני מבטיח לך שאנציח אותך, תהיה איתי בכל מקום שאלך".
