ככל שצה"ל מתקדם בפירוק התשתיות הצבאיות והשלטוניות של חמאס ברצועה, כך הופכת הסוגיה ההומניטרית ליותר ויותר קריטית להשגת ההכרעה במלחמה והניצחון בה. לא מדובר רק בסיוע ההומניטרי, אלא בצורך הכללי לספק לאוכלוסייה הלא מעורבת בעזה את צרכיה המינימליים.
4 צפייה בגלריה
אסון המשאיות המחיש שסוגיית הסיוע ההומניטרי בעזה היא קריטית להשגת ההכרעה המלחמה
(צילום: דובר צה"ל, רויטרס)
הצורך הזה לא נובע רק מנימוקים מוסריים ואנושיים, אלא הוא גם צורך פרקטי, מפני שאם יתפתח אסון הומניטרי ברצועה - שניצניו כבר נראים - הבית הלבן ודעת הקהל הבינלאומית לא יאפשרו לישראל להמשיך במלחמה וקציני צה"ל לא יוכלו לנסוע לחו"ל, מפני שבית הדין הפלילי הבינלאומי יאשים את הלוחמים שלנו בביצוע פשעי מלחמה, ואנחנו נתקשה להגן עליהם משפטית.
לעומת זאת, אם ישראל תנהג בהיגיון ובשכל, ולא מהבטן, ותאפשר הכנסת סיוע הומניטרי ותנאים הומניטריים בסיסיים לכשני מיליון תושבי רצועת עזה, היא תרוויח מכך - מפני שמי שישלוט מעכשיו בסיוע ההומניטרי ובאספקת תנאי מחיה מינימליים לאוכלוסייה יהיה גם זה שימוטט סופית את השלטון האזרחי של חמאס. באופן אבסורדי, העובדה שצה"ל מאפשר לחמאס לבזוז את הסיוע או לחלק אותו לאזרחים, או שניהם ביחד, משמש את שרידי שלטונו האזרחי של חמאס בצפון רצועת עזה וגם באזורים שצה"ל עדיין לא נכנס אליהם, כמו רפיח ודיר אל-בלח.
העובדות האלו לא נעלמו מעיני קובעי המדיניות בישראל. בצה"ל כבר מתכננים מזמן אופציות שונות לטיפול בסיוע ההומניטרי, אבל ידיו של מתאם פעולות הממשלה בשטחים, שיהיה האיש שאמור להפעיל את אחת האופציות האלה, כבולות - מאחר שהקבינט לא החליט עדיין על מתווה "היום שאחרי" בגלל שנתניהו מעכב את הדיון. למרות שפרסם כביכול מתווה והגיש אותו לעיון חברי הקבינט, ראש הממשלה עדיין לא הביא תוכנית מעשית, אלא רק אוסף רעיונות שהגשמת כל אחד מהם תצריך זמן רב.
4 צפייה בגלריה
נתניהו. ייתכן שהוא מעוניין במשבר הומניטרי בעזה שיביא להקמת גוף בינלאומי שישלוט בה - ללא הרשות הפלסטינית
(צילום: לע"מ)
במצב כזה שבו הסוגיה ההומניטרית הופכת לכל כך קריטית, חשוב לברר למה נתניהו מעכב את תחילת הטיפול בנושא - כלומר את קביעת המתווה ליום שאחרי. התשובה שמתקבלת משיחות עם גורמים במערכת הביטחון היא שנתניהו רוצה, באמצעות התקלות והאסונות המתגברים בעת חלוקת הסיוע ההומניטרי ברצועה, להכריח את הקהילה הבינלאומית להקים מערך שיחלק את הסיוע וינוהל מרכזית על ידי גוף בינלאומי, שבו יהיו חברות גם מדינות ערביות לצד מדינות אירופיות ובעיקר ארה"ב.
על פי "חזון נתניהו", הגוף הבינלאומי שיוקם, אם בחסות האו"ם ואם כ"כוח שלום" נפרד, הוא זה שינהל את השלטון האזרחי ברצועה אחרי שצה"ל ייצא ממנה, מבלי שיהיה צורך להכניס אליה את הרשות הפלסטינית כפי שרוצים בוושינגטון. נתניהו, כך אומרים הגורמים, אינו מאמין ואינו רוצה שהרשות הפלסטינית ברשותו של אבו מאזן תיכנס לרצועה, בין אם תעבור תהליך "מתיחת פנים" באמצעות רפורמות ובין אם לא. נתניהו רוצה למנוע השתלטות של הרשות הפלסטינית על הרצועה כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית אחת בעזה וביהודה ושומרון.
ראש הממשלה גם נכנע בכך ללחץ של שותפיו לקואליציה, ולכן הוא אינו מקבל את תוכנית הנשיא ביידן שכוללת בסופה גם את נרמול היחסים עם סעודיה. האסטרטגיה של נתניהו היא לגרום למצב משברי הומניטרי ברצועה שיכריח את הקהילה הבינלאומית לפעול מיידית כדי להקים את הגוף הבינלאומי שישלוט בה אזרחית, שבו הרשות הפלסטינית לא תיקח חלק. סיבה נוספת לגרירת הרגליים של נתניהו בעניין מעורבות ישראלית בחלוקת הסיוע היא הלחץ הפוליטי שמפעילים עליו שותפיו לקואליציה, השרים בן גביר וסמוטריץ', שלא לאפשר הכנסת סיוע לעזה כל עוד לא הוחזרו כל החטופים.
התיעוד שפרסם צה"ל מהכנסת הציוד ההומניטרי ביום אסון המשאיות
(צילום: דובר צה"ל )
4 צפייה בגלריה
הצנחת סיוע לעזה. תקלות בהכנסות הציוד ההומניטרי עשויות להפעיל לחץ על ארה"ב ואירופה להקים גוף בינלאומי
( צילום: Aline MANOUKIAN / AFP)
בתוך כך, דובר צה"ל בערבית הכריז אתמול על הפוגות טקטיות לצורך הומניטרי במקומות שונים ברצועה שיימשכו לאורך כל השבוע, אך הציבור הישראלי לא קיבל הודעה על כך. ההפוגות הללו נועדו בין השאר כדי לפייס את האמריקנים אחרי אסון המשאיות בצפון הרצועה ובעקבות הלחץ הבינלאומי באשר לסוגיה ההומניטרית, וגם כדי לסייע לעסקת חטופים אפשרית - אך לא התקבלה הודעה על כך בעברית כדי לא "להרגיז" את השותפות קואליציוניות.
ואמנם, מהשיחות שמנהלים המתווכים עם חמאס, עולה בבירור שלפחות הנהגת החוץ שלה שיושבת בדוחא רגישה מאוד למצב ההומניטרי הקשה ברצועה, והכנסת הסיוע היא מנוף לחץ שישראל יכולה להפעיל. איסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית של ארגון הטרור, אף אומר זאת במפורש. אבל כנגד השיקול הזה עומד השיקול של אובדן אפשרי של תמיכת ארה"ב בישראל אם יתפתח אסון הומניטרי ברצועה, או אפילו אם ישראל לא תיתן מענה ברור לאפשרויות מתן הסיוע לאוכלוסייה. ראינו את זה בצורה ברורה בימים האחרונים, בגינויים שישראל ספגה בארה"ב ובעולם אחרי אסון משאיות הסיוע שאירע ביום חמישי.
אפשר להעריך על סמך מה שקורה כעת ברצועה שאסונות נוספים מסוג זה בדרך, ולכן ישראל חייבת לפעול. הצנחת סיוע ממטוסים הוא "טיפה בים" הפליטים והעקורים העזתים שזקוקים לקמח, שמן ומים - ואינו עונה במלואו על הצורך בסיוע רפואי. ישראל יכולה להפוך את המשוואה ולזכות בנקודות לגיטימציה יקרות שנחוצות לה להמשך הלחימה.
4 צפייה בגלריה
אבו מאזן. נתניהו לא רוצה שייקח חלק בניהול הרצועה ביום שאחרי המלחמה, כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית
(צילום: JAAFAR ASHTIYEH/Pool via REUTERS )
צה"ל יכול לעשות כמה פעולות פשוטות. למשל, לאפשר כניסת סיוע דרך כמה נקודות בצפון הרצועה שבהן יש לו שליטה מלאה. הסיוע יגיע דרך נמל אשדוד, או שיגיע מקפריסין ויונחת בחופי עזה על ידי האמריקנים ונאט"ו באזורים שצה"ל שולט בהם, למשל בצפון הרצועה, ומשם יועבר הסיוע שנבדק כבר אל דרומה ואל צפונה. צה"ל גם יכול להקים בצפון רצועת עזה כמה מגננים מאובטחים על ידי צה"ל שבהם יחולק הסיוע ישירות לנזקקים על ידי האו"ם ולא על ידי חיילי צה"ל - אבל הכניסה לנקודות החלוקה בתוך המגננים תיעשה רק דרך כניסות מבוקרות על ידי צה"ל.
יש עוד פתרונות רבים מהסוג הזה שרצוי וכדאי לצה"ל לנקוט בהם, בשיתוף פעולה עם ארגונים בינלאומיים ובתכנון משותף עם ארה"ב. בתקשורת הבינלאומית פורסם שצה"ל מכין אזורי מחסה שבהם יספקו מצרים ואיחוד האמירויות אוהלים ומבנים טרומיים שבהם יתגוררו הפליטים שישראל תפנה מרפיח לפני שהיא משתלטת על העיר. באזורים האלה צריך כבר להקים מראש נקודות לחלוקת סיוע שיגיע דרך הים, באמצעות האמריקנים וכוחות נאט"ו, נקודות שצה"ל יאבטח.
הרווח למדינת ישראל יהיה כפול: גם נרוויח לגיטימציה ותמיכה מארה"ב ומדעת הקהל הבינלאומית וגם נמוטט את השלטון האזרחי של חמאס, שעדיין קיים ברצועה במידה רבה בזכות הסיוע ההומניטרי. מי ששולט בסיוע הוא זה ששולט באוכלוסייה, וכשחמאס לא ישלוט צבאית ואזרחית, יהיה קל יותר למצוא גורמים בינלאומיים, כולל מדינות ערביות, שיסכימו להיכנס ולהקל על מצוקתה של האוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה.
