אני צרפתי קתולי ממוצא פולני, אבל כבר כשנכנסתי לראשונה לשוק העבודה ב-2010 נוכחתי לדעת שהעובדה שאת חלק מלימודיי האקדמיים העברתי בישראל, מה גם שעבדתי בה, מהווה בעיה בצרפת. בהתחלה העלמתי ראיות ומחקתי את השורות האלה מקורות החיים שלי כי הדעה השלילית על ישראל הייתה נוכחת מאוד. בראייה המוטה, המתבוננת על המצב הגיאופוליטי במזרח התיכון במשקפי שחור-לבן, היא הוצגה באופן מתמיד כאיש הרע. מאז המצב החריף, ואחרי טבח 7 באוקטובר כבר הידרדרו אירופה וארה"ב לגל אנטישמי נתעב במסווה של אנטי-ציונות, ולשלילת זכות קיומה של מדינת ישראל.
כשהעיתונות חושפת שהנשיא עמנואל מקרון סירב להשתתף במצעד נגד האנטישמיות בפריז מחשש לשלהוב הרוחות בקרב מוסלמים בפרברים, קיימת בעיה. כשמאות אלפי מפגינים צועדים דרך קבע ברחובות לונדון ומהדהדים מסרי שנאה כנגד ישראל ויהודים, וכששרת הפנים שם סואלה ברוורמן מפוטרת משום שיצאה נגד הפגנות אלה, קיימת בעיה. כשאף מנהיג מוסלמי בולט בצרפת לא מגנה בפומבי ובחריפות את פעולות הטרור של 7 באוקטובר, קיימת בעיה. כשהאימאם "המתון" של המסגד בפריז מטיל ספק באמיתות אירועים אנטישמיים בצרפת, ומעדיף לגנות את האיסלמופוביה, קיימת בעיה. ראוי להזכיר לו שעל פי הנתונים הרשמיים של משרד הפנים, דווחו 1,762 אירועים אנטישמיים מול 131 אנטי מוסלמים מאז תחילת השנה.
רק כעת מתחילים חלק מהאירופאים להפנים שהאסלאם הקיצוני ביבשת הוא בעיה קשה, ועדיין רבים מעדיפים לטמון את ראשיהם בחול. אומץ פוליטי, כידוע, הוא מצרך נדיר. הם טועים לחשוב שאם יתעלמו מהבעיה ולא יעוררו הדים, הם ימנעו מאירועים דומים להתרחש במדינותיהם. הם לא קושרים עדיין בין האסלאם הקיצוני שליד בתיהם לזה המעורב בסכסוך הישראלי-פלסטיני. לעיתים נדמה שכבר מאוחר מדי. הטרור האינטלקטואלי לא מאפשר לבקר את הפונדמנטליסטים או לתמוך בישראל במאבקה בטרור מבלי להיות מתויג כאיסלמופוב או כמדכא.
השנאה העזה לישראל מן הסתם לא החלה ב-7 באוקטובר. זהו תהליך ארוך שמתפשט כשני עשורים. בהתחלה איש לא העלה על דעתו להשמיע דברי שטנה נגד יהודים במרחב הציבורי, כולל קריאות להשמדת המדינה היהודית. כעת, הסתה שכזאת איבדה כל רסן. אנו עדים לנפילתו האיטית של המערב באמצעות מקארתיזם מהופך ("ווקיזם", wokeism) ורדיפה של כל מה שמתויג כימני או שמרני, שמובילים לשנאת קפיטליזם ולבנים.
היהודים מייצגים עבורם את כל אלה כתוצאה מהתלכדות מאבקים של איסלאמיזם ואנטי קולוניאליזם שרוכבים על גלי תחושת הקורבנות של מוסלמים. טבח היהודים ב-7 באוקטובר הוצב תחת פרספקטיבה, משום שאחרי הכל, לטענתם, זה הרי הגיע להם. או במילותיו של מזכ"ל האו"ם, המתקפה לא התרחשה בוואקום.
כריסטופר דמביקQuentin Jourdanנדרש עיוורון יוצא דופן, ואפילו סוג של ניוון אינטלקטואלי, כדי לא לשים לב לתהליך האיסלמיזציה הקיצוני שעובר על העולם. תמיד יהיו באירופה ובארה"ב כאלה שיתמכו ללא תנאי בישראל, אבל אנחנו מיעוט מצטמצם והולך. ישראל חייבת להבין שהעולם השתנה. בעוד ממשלות במערב התחלפו שוב ושוב, ישראל נותרה קפואה במקום, עם אותם מנהיגים ורעיונות פוליטיים. ארה"ב עומדת כעת לצדה, אבל לאור העמדות של רבים מאלה שעתידים להיות האליטה הפוליטית-כלכלית, ולומדים כיום בהרווארד או קולומביה, אפשר לתהות אם התמיכה הזו תהיה רלוונטית בעשורים הבאים.
באירופה מתחולל שינוי דרמטי של השקפות פוליטיות. מה שפעם נחשב ימין קיצוני, נע כעת למרכז. השמאל של פעם הוא כיום שמאל קיצוני. כשיותר מ-100 אלף איש צעדו ב-12 בנובמבר בפריז נגד האנטישמיות, בלטה קבוצה פוליטית אחת - תומכי האיחוד הלאומי (Rassemblement National) ומנהיגתם מארין לה פן. ישראל זקוקה לריענון מנהיגות, לרעיונות חדשים וחיפוש מתמיד אחר תומכים, גם כאלה שנחשבו בעבר לאויבים.
- כריסטופר דמביק הוא כלכלן ואיש תקשורת. לשעבר יועץ מדיניות לחברי פרלמנט ומתמודדים לנשיאות בצרפת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
