בכתבה שפורסמה כאן השבוע מתריעים אנשי חינוך על מחסור קשה של 10,000 מורים. נוכח המשבר ננקטים על ידי מנהלי בתי הספר צעדי חירום ובכללם גיוס כוח אדם מן הגורן ומן היקב (פנסיונרים של משרד החינוך לצד מועמדים שאינם מחזיקים בתעודת הוראה באמתחתם); מתישים את המורים הקיימים באמצעות הגדלת היקף המשרה שלהם ל-150%; מתפשרים על איכות ומקצועיות ההוראה בשיבוץ מורים במקצועות שאליהם לא הוכשרו ומוותרים על שעות לימוד, מקצועות ומגמות. רק צעד אחד, מתבקש במיוחד, לא ננקט: גיוס מורים - ובעיקר מורות - מהחברה הערבית.
במהלך העשורים האחרונים, חרף מגמת האקדמיזציה המבורכת בחברה הערבית, נוצרה בעיה של ממש בדמות אלפי סטודנטים וסטודנטיות להוראה, הרבה מעל הצורך שיש כיום במערכת החינוך הערבית. הבוגרים והבוגרות של התארים נותרים מובטלים בשל חוסר הביקוש למורים בחברה הערבית, מה שמאלץ אותם לשוב ולכלכל את צעדיהם בשוק העבודה. מצב דברים זה מוריד לטמיון את המשאבים של הסטודנטים ומשפחותיהם שהושקעו במהלך הלימודים, ותורם לאבטלה - בעיקר של נשים ערביות - שהעסקתן במשק עומדת על כ-40% בלבד.
ייתכן שלא כל הבוגרים הערבים שהשלימו את לימודיהם הגבוהים בהוראה מתאימים לעשות כן בחינוך היהודי - אם בשל פערי שפה בלתי ניתנים לגישור, רמה מקצועית בלתי מספקת או חסמים גיאוגרפיים. יחד עם זאת, ודאי ישנם רבים שכשירים למלא את התפקיד על הצד הטוב ביותר ומוכנים גם לנסוע יומיום לבתי הספר מחוץ למקום מגוריהם, אם תהיה בצד זה תמורה מספקת.
מדובר בהגדלת הפוטנציאל להורדת הניכור בין יהודים לערבים תוך ניפוץ סטראוטיפים לא רק מהצד היהודי, שיפגוש אולי לראשונה אזרח ערבי בפוזיציה אחרת, אלא גם מהצד הערבי - שיקבל תמונה מהימנה על הציבור היהודי
היתרון הנלווה למהלך זה יהיה הגדלת הפוטנציאל להורדת הניכור בין יהודים לערבים תוך ניפוץ סטראוטיפים דרך היכרות מעמיקה, לא רק מהצד היהודי - שיפגוש אולי לראשונה בחייו אזרח ערבי בפוזיציה שונה מזו המוכרת לו, אלא גם מהצד הערבי - שיקבל מהמורים שישתלבו בבתי הספר תמונה מהימנה על הציבור היהודי. לצד זאת, כאמור זה יסייע לטיפול באבטלה הפושה בחברה הערבית.
משרד החינוך דווקא מודע לכך ופועל לקליטת מורים ערבים בבתי ספר יהודים, אך נתונים רשמיים שלו מראים כי בחמש השנים האחרונות מדובר רק בכמה מאות. אלו מספרים נמוכים מדי. המחסור הקשה של מורים בחינוך היהודי, יחד עם העודף האדיר של מורים בחינוך הערבי, מחייבים להכפילם בעשרות מונים.
לכן, לצד מאמצי משרד החינוך, בשיתוף ארגוני חברה אזרחית דוגמת עמותת "מרחבים" ו"יוזמות אברהם", הכוללים מנגנון מוסדר של הכשרות מקצועיות למורים הערבים המעוניינים להשתלב בבתי הספר היהודיים, יש לצפות גם ממנהלי בתי הספר, בתור סוכני השינוי בקהילותיהם, לקדם שילוב מורים ערבים בבתי הספר שלהם. במילים אחרות, לצד ההשקעה המתבצעת בצד שאמור להיקלט, יש להפנות את הזרקור גם למשרד החינוך והמוסדות שאמורים לקלוט.
ד"ר נסרין חדאד חאג' יחיאקשה להתעלם מכך שסוגייה זו מעידה במידה רבה על תופעה רחבה בהרבה: פעם אלו המורים הערבים ופעם אלה התלמידים הערבים שמקומם נפקד. המצדדים בדחיית הלימודים מספטמבר טוענים שבכל מקרה ישנם ימי לימוד ספורים בגלל חגי תשרי היהודיים. מדוע אפוא להחיל את הסגר על מערכת החינוך הערבית, שבה הלימודים עתידים להתקיים במהלך ספטמבר כמעט כסדרם, ולא לקיימם עם התאמות נדרשות לאור נתוני התחלואה הגבוהים?
ישנה אולי בכל זאת נחמה קטנה לגבי מערכת החינוך הערבית: ההתעלמות הבוטה ממנה בשיח הציבורי היא כשלעצמה שיעור באזרחות שאותו לא ישכחו התלמידים הערבים לעולם.
- ד"ר נסרין חדאד חאג' יחיא היא ראשת התוכנית לחברה הערבית במכון הישראלי לדמוקרטיה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
