לפני כחודש מנעו הרשויות בספרד מהאונייה "מריאן דניקה" לעגון בנמל קרטחנה בדרכה לישראל. מדובר בספינה שיצאה מהעיר מדראס בהודו ועליה 27 טון חומר נפץ שיועדו לצה"ל, ברקע מלחמת חרבות ברזל מול חמאס ברצועת עזה וחיזבאללה בגבול לבנון. לא הייתה בדיווח הפתעה גדולה, שכן ממשלת ספרד היא מהנחושות בין מדינות אירופה בהתנגדותה לישראל ובתמיכה בפלסטינים, אלא שהוא חיזק סוד גלוי: מאז 7 באוקטובר מעבירה הודו לישראל סיוע צבאי משמעותי.
כבר בפברואר דווח בכלי תקשורת בהודו כי לראשונה היא מספקת לישראל מל"טים מתקדמים מסוג "הרמס 900" ("כוכב") שמיוצרים בעיר היידראבאד. נטען שהמפעל שהוקם שם על-ידי ישראל במטרה לספק את כלי הטיס הבלתי מאוישים לצבא הודו – הסב 20 כאלה דווקא עבור צה"ל עקב המחסור שנוצר במהלך המלחמה. חיזבאללה, נזכיר, הצליח להפיל כבר שלושה כטב"מים כאלו. המפעל הזה, שמשותף לחברת "אלביט" ולקונצרן שבבעלות המיליארדר ההודי גאוטם אדאני, הוא הראשון בעולם שמייצר את המל"טים הללו מחוץ לישראל.
דצמבר 2023: ניסיון פיגוע ליד שגרירות ישראל בניו דלהי
(מתוך India Today)
מדובר בהחלטה דרמטית שיש להניח שאושרה על-ידי הדרגים הבכירים ביותר בהודו. זה המינימום שהיא יכלה לעשות אחרי שנים שישראל מהווה אחת מספקיות הנשק המרכזיות שלה. ובכלל, המהלך הזה מצטרף לדיווחים נוספים שלפיהם מאז פרוץ המלחמה סיפקה הודו לישראל פגזי ארטילריה ונשק קל. השותפות האסטרטגית בין שתי המדינות השתלמה מאוד לישראל בשעת מלחמה.
"ההודים תמיד מזכירים שישראל הייתה שם בשבילם במלחמת קרגיל", מציין דני כרמון, לשעבר שגריר ישראל בהודו, שמתייחס לעימות הצבאי מול פקיסטן בקיץ 1999. "ישראל הייתה בין המדינות היחידות שעמדו אז לצידה וסיפקו לה נשק. ההודים לא שוכחים לנו את זה ויכול להיות שעכשיו הם מחזירים לנו טובה. יש מושג שנקרא 'ידידים בכל מזג אוויר'. זה כנראה הסיפור כאן".
הודו בין הפטיש לסדן
המלחמה העמידה במבחן קשה את הרומן בין ישראל להודו, מבחן שלא מעט בנות ברית לא עמדו בו. כבר בשעות אחר הצהריים של 7 באוקטובר פרסם ראש הממשלה נרנדרה מודי ציוץ תמיכה בישראל וגינוי חד-משמעי לטרור, והמשיך בהתבטאות דומה יומיים לאחר מכן. מרגע שהוא קבע את הטון, הוכתב הכיוון הכללי של המדינה שלו בחודשים הראשונים למלחמה: תמיכה בלתי מסויגת בישראל.
הקו החד-משמעי הזה התעמעם במעט כשהודו נכנסה לקמפיין לקראת הבחירות שנערכו בתחילת החודש, בין השאר משום שמדובר במדינה שכמעט 15% מאזרחיה הם מוסלמים. המדיניות הממשלתית הפומבית לא ביטלה את התמיכה בישראל, אבל מאותו שלב התווספו להתבטאויות הרשמיות שני מרכיבים. הראשון: תמיכה בפתרון שתי המדינות בהתאם לעמדה העקבית של הודו לאורך השנים (היא מכירה במדינת פלסטין עוד מימי המלחמה הקרה). השני: תמיכה בהגדלת הסיוע ההומניטרי לעזה, ואף שליחת ציוד בעצמה.
לכל אורך שמונת החודשים האחרונים נמנעו גורמי ממשל בהודו מלומר ולו מילה שלילית על ישראל, בעוד האופוזיציה תקפה אותה קשות. ברחבי הודו התקיימו הפגנות מחאה, בעיקר במדינת קרלה, שהמושל שלה הוא מנהיג המפלגה הקומוניסטית פינאראיי ויג'איאן המוביל קו נוקשה נגד ישראל, ובשלב מסוים אף הגיע במיוחד כדי להשתתף בהפגנה בדלהי. באחת ההפגנות בקרלה השתתף בכיר הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל.
מאחורי הקלעים הודו בלמה או מיתנה החלטות נגד ישראל בפורומים בינלאומיים כגון ארגון המדינות הבלתי מזדהות וארגון BRICS - שמאגד את רוסיה, סין, ברזיל ודרום אפריקה העוינות. אלא שככל שמלחמה התארכה, והסנטימנט האנטי-ישראלי התחזק, הבינה הודו שהיא משלמת מחיר מדיני יקר. את ההחלטה האחרונה נגד ישראל בארגון המדינות הבלתי מזדהות היא כבר לא בלמה מאחר שלא נמצאה מדינה נוספת שתצטרף אליה כפי שמחייב הנוהל. בשלב זה ההודים הודיעו: די, יש גם לנו אינטרסים. בישראל לא מחו. גם כאן מבינים את המצב הרגיש.
בהצבעות באו"ם נגד ישראל הודו נמנעת, וכשמדובר במדינה גדולה וחשובה ניתן לראות בכך כמעט כמו הצבעה בעד. המשמעות ברורה: הודו לא בציר הערבי ולא בציר הרשע, אלא קרובה יותר לאלה מבין מדינות המערב התומכות בישראל.
גם היחס של הציבור בהודו אינו חד-משמעי. הרשתות החברתיות מלאות בביטויי תמיכה בשני הצדדים, וגם עצרות תמיכה בישראל התקיימו מפעם לפעם. בתקשורת ניכרת ביקורת רבה על המלחמה, בין השאר משום שאין כתבים הודים בארץ והמערכות נאלצות להסתמך על סוכנויות ידיעות זרות, אבל גם כתבות תמיכה בישראל מתפרסמות שם.
גם איראן, גם ישראל
הודו היא מדינה מוכת טרור ומכאן נגזרת ההסתכלות שלה על המתרחש בישראל. רק בשבוע שעבר נרצחו כ-20 בני אדם בארבעה פיגועים בקשמיר. גם אם איש לא מצהיר כך בפומבי, תומכי הממשל הנוכחי ולא רק הם מתפללים להצלחת ישראל, משום שהמלחמה בטרור היא בסיס משותף ליחסים.
אלא שחשוב לזכור דבר נוסף: הודו עדיין מקיימת יחסים הדוקים עם איראן. רק לאחרונה נחתם הסכם שלפיו הודו תשדרג את נמל צ'בהאר באיראן, שיאפשר להכניס סחורות לאפגניסטן ומרכז אסיה תוך כדי עקיפת יריבתה פקיסטן.
היחסים הללו עמדו בהצלחה בכמה מבחנים בחודשים האחרונים. במקרה אחד פגע כטב"ם איראני במכלית שעשתה דרכה להודו ובמקרה אחר עצרה איראן ספינה בים הערבי שעליה 17 אנשי צוות הודים. אבל הודו מבהירה שיחסיה עם איראן וישראל אינם משחק סכום אפס. היא מעוניינת בקשרים תקינים עם שתי המדינות.
במקביל נפגעה הודו לא פעם מתקיפת ספינות על-ידי החות'ים. ההודים אמנם הודיעו שלא יצטרפו לכוח המשימה האמריקני-בריטי שנלחם במורדים מתימן, אבל הם כן שלחו כמה ספינות מלחמה למאבק בפיראטים והושיטו סיוע לספינות ששידרו אותות מצוקה SOS לאחר שנפגעו על-ידי החות'ים.
במרץ ביקר בישראל היועץ לביטחון לאומי של הודו אג'יט דובל ודן עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בהתפתחויות האזוריות. זה היה הביקור היחיד של בכיר הודי בישראל מאז פרוץ המלחמה, חרף רצון ישראלי לקיים כאן ביקור סולידריות בדרג בכיר. אבל בירושלים לא רצו להביך את ההודים מתוך הבנה של מצבם הרגיש. גורמים שמעורים בנושא אומרים שישראל העדיפה את השת"פ הפרקטי על פני הפומבי.
בינתיים ממשיכים ההודים לייחל לא רק לסוף המלחמה, אלא בעיקר לנורמליזציה של ישראל עם סעודיה. הודו מושקעת במיזם המסדרון היבשתי שעליו הכריז בשנה שעברה נשיא ארה"ב ג'ו ביידן - מהודו, דרך איחוד האמירויות וסעודיה ועד ירדן ונמל חיפה. החזון הוא שהנתיב הזה יכלול לא רק רכבות אלא גם חיבוריות של מערכות חשמל בין מדינות, כבל סיב אופטי בין-יבשתי ועוד. גם כאן, אינטרסים כלכליים וגיאו-אסטרטגיים ימשיכו לעצב את היחסים בין המדינות.
