בעיצומו של חג הפסח האחרון, בבונקר שלו בשכונת הדאחיה בביירות, ישב סלאח אל-עארורי ויכול היה לחכך ידיו בהנאה. זה כבר יותר מעשור שסגן יו"ר הלשכה המדינית של חמאס ומי שנחשב לאסטרטג הבכיר של ארגון הטרור הרצחני, רוקם בסבלנות את היום שבו ישראל תותקף מכל החזיתות. "האדריכל של קרנבל רמדאן", מכנה אותו גורם ישראלי שעוקב אחריו מקרוב.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
34 הרקטות שנורו מלבנון לישראל לפני כשבועיים, המתקפה הכבדה ביותר בחזית הצפון מאז מלחמת לבנון השנייה, לא איימו רק על תושבי הצפון והמטיילים הרבים שיצאו לנפוש בגליל. הפרת השקט בשלומי, במטולה וביישובים נוספים על קו הגבול, התלכדה עם חודש רמדאן המתוח, מהומות בהר הבית, ירי רקטות מרצועת עזה, הפגנות משולהבות ביישובים ערביים בישראל ושורת פיגועים פלסטיניים ברחבי יהודה ושומרון וגם בתוך הקו הירוק. וכל זה, מבלי להזכיר את המחאות נגד החקיקה המשפטית ופארסת הזיגזג בפיטורי שר הביטחון יואב גלנט.
לרגע, נדמה היה שעומדת לפרוץ כאן מלחמה, אינתיפאדה שלישית או שתיהן במקביל. חלום בלהות, שעבור אל-עארורי הוא הפנטזיה בהתגלמותה.
על אף נטייתו לשחרר בנאומיו הרבים ובראיונות לתקשורת הערבית הצהרות בומבסטיות וקיצוניות, ולמרות שכל מי שפגש בו מתאר דמות כריזמטית בעלת שיעור קומה, אל-עארורי נותר במידה רבה מתחת לרדאר של הציבור הישראלי. שמו מוכר היטב לגופי הביטחון בישראל עוד מתחילת שנות ה-90, אז החל את דרכו כאיש חמאס זוטר בחברון, אבל להבדיל ממנהיגי חמאס כמו איסמעיל הנייה, חאלד משעל ויחיא סינוואר, את השם של אל-עארורי, הישראלי הממוצע כנראה לא מכיר. הטרוריסט בן ה-57 שנולד למשפחה כפרית בשומרון בילה שליש מחייו בכלא ועוד שליש כאורח בערי בירה של מדינות מוסלמיות כמו דמשק, איסטנבול, דוחא וביירות, לא משך עד כה תשומת לב רבה מדי. עד היום.
כעת לאיש אין ספק כי אל-עארורי, מי שביסס עצמו בשנים האחרונות כאיש הקשר בין חמאס לאיראן, היה אחד מגורמי המפתח שנתן את ההוראה ל"סניף" הלבנוני של חמאס לפתוח באש על הגליל במהלך חג הפסח. המהלך הזה, ששבר את מאזן ההרתעה העדין בין ישראל ללבנון, גם נועד לקדם את אל-עארורי עצמו במרוץ שהוא מנהל לראשות חמאס, בעיקר מול יריבו סינוואר, ראש חמאס בעזה.
אלוף (במיל') איתן דנגוט: "אל-עארורי לדעתי האדם המסוכן והמשמעותי ביותר שיש היום לחמאס. בעיניי האיש בר מוות"
"עארורי וסינוואר הם שני חצאים של אותו שלם, שמייצג את ההנהגה הצעירה בחמאס", אומר ד"ר מיכאל מילשטיין, בכיר אמ"ן לשעבר וחוקר בכיר באוניברסיטאות תל-אביב ורייכמן. "אבל אל-עארורי, שאין לו מערך רקטי כמו לסינוואר בעזה, רוצה להוכיח את עצמו ולפרוץ קדימה. הקמת התשתית הרקטית בלבנון, היא חלק מהפיתוח האישי שלו כמנהיג. בסדרת ראיונות שקיים בשבועות שלפני הרמדאן, הוא תיאר את כל מה שקרה בפסח. הוא אמר, 'יש הזדמנות אסטרטגית, ישראל על הפנים, היא בחיים לא הייתה בשפל כזה, ויש לנו יכולת להעז יותר', והוסיף שהפעם המערכה לא תהיה רק בגבולות פלסטין אבל גם מחוצה לה. ואז הוא גם עשה את זה".
התעוזה והיכולת המבצעית של אל-עארורי לא נולדו ביום. "אנחנו משלמים היום על תהליך שאל-עארורי השקיע בו הרבה מאוד שנים", אומר אלוף (במיל') איתן דנגוט, שהיה מזכירם הצבאי של שלושה שרי ביטחון. "אל-עארורי הוא האדריכל של ציר הטרור האזורי של חמאס, שפועל בשנים האחרונות תחת המטרייה של איראן. אני רואה בו דגם מוקטן של קאסם סולימאני".
לא בכדי משווה דנגוט בין אל-עארורי לסולימאני, מי שפיקד על כוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים עד שחוסל לפני שלוש שנים, כשעד אז נחשב לאחד האויבים הגדולים ביותר של ישראל. כמו הגנרל האיראני, כך גם אל-עארורי, הפך בשנים האחרונות למי שנע ונד בעולם המוסלמי כשמולו עומדת מטרה אחת: השמדת מדינת ישראל, או כפי שהוא מכנה אותה "היישות הציונית".
"כמו סולימאני, גם אל-עארורי בעיקר מסתובב", מסביר דנגוט. "מגיע לפה ולשם, יודע לזהות את האנשים הנכונים, להצביע על נקודות הכובד, לבצע את החיבורים המתאימים, ובעיקר, לרקוח את התבשיל שלדעתו יפגע הכי קשה בישראל. זו אסטרטגיה שהוא עובד עליה זמן רב, והיום הוא כבר מרגיש שהאסטרטגיה הזו התבססה".
במערכת הביטחון קוראים לאסטרטגיה הזו "התלכדות הצירים": השאיפה לאחד את הזירות מול ישראל, הן מבחוץ והן מבפנים, ולעורר אותן בו-זמנית. לא במקרה, ההתלכדות הזו נוצרת בשלוש השנים האחרונות במהלך חודש רמדאן, כאשר הלהט הדתי מאחד את כל המוסלמים באשר הם, סונים או שיעים, עזתים או אנשי הגדה המערבית, פלסטינים או ישראלים. והאיש המרכזי שעומד מאחורי כל זה, הוא אל-עארורי.
עד כה, השאיפה של אל-עארורי לאחד בין החזיתות השונות, לא צלחה לגמרי. ברמדאן 2021 נורו רקטות אחדות לישראל מלבנון במהלך מבצע שומר החומות, וברמדאן 2022 נורתה מלבנון רקטה אחת בלבד במהלך החג. גם השנה, למרות ירי טילים מדרום ומצפון, הצליחה מערכת הביטחון להכיל את ההתפרצות האלימה, שתודלקה בידי סרטונים של שוטרי יס"מ מפנים באלימות את המתבצרים המוסלמים ממסגד אל-אקצא.
ואולם כל המרואיינים לכתבה זו, מאנשי מערכת הביטחון בעבר ועד חוקרים של תנועת חמאס, משוכנעים שכדי למנוע את איחוד החזיתות של רמדאן 2024, אין ברירה אלא לחסל את אל-עארורי. "הוא לדעתי האדם המסוכן והמשמעותי ביותר שיש היום לחמאס. בעיניי האיש בר מוות", אומר דנגוט, שקורא כבר חמש שנים מעל כל במה לחסל את אל־עארורי, ויפה שעה אחת קודם. "הוא התגלמות הקיצוניות. המטרה שלו זה להרוג כמה שיותר ישראלים". גם לדברי איש השב"כ לשעבר מיכה קובי, שעוקב אחר מעלליו של אל-עארורי מזה 30 שנה, "הוא צריך להיות אחד היעדים הראשונים לחיסול. זה בן אדם שצפויה ממנו סכנה".
בישראל, בינתיים, לא ממהרים ללחוץ על ההדק. עד היום, ככל הידוע, לא יצא לפועל ניסיון ישראלי ממשי לחסל את אל-עארורי. ב-2018 אפילו התאפשר לו לבקר באופן חריג בעזה, במסגרת ההידברות על הסדרה שנערכה באותה תקופה בין חמאס לישראל. אל-עארורי יצא מהרצועה ללא שריטה.
בישראל יש המשוכנעים שחיסולו יוביל לסבב משמעותי מול חמאס, אולי אפילו מול חיזבאללה. בכיר מאוד במערכת הביטחון נשאל השבוע אם סיכול ממוקד של אל-עארורי היה אי פעם על הפרק. "אני לא רוצה לענות על השאלה הזו", השיב.
"אחת הבעיות בחיסולו, זו העובדה שהוא נמצא בביירות", אומרת אורית פרלוב, חוקרת מגמות שיח בעולם הערבי מהמכון למחקרי ביטחון לאומי. "יש חשש במערכת הביטחון לפעול בביירות, או באופן כללי מול התשתיות של חיזבאללה וחמאס בלבנון, וזה דווקא בזמן שלבנון נמצאת במצב הכי חלש שלה. אנחנו מורתעים. זה קשור לזה שיש לנו ראש ממשלה שלטוב ולרע לא אוהב לצאת להרפתקאות ביטחוניות. נתניהו אפילו לא מנסה לבחון גבולות, כפי שעושים הפלגים הפלסטיניים מול ישראל. זו גם הסיבה, להערכתי, שלאחר הירי מלבנון נתניהו אסר על יהודים לעלות להר הבית".
גם אל-עארורי עצמו חושב כך. "ההתנגדות עצרה את פלישות המתנחלים לאל-אקצא", אמר בראיון שהעניק בשבוע שעבר לערוץ טלוויזיה של חמאס, במהלכו גם הפגין את הידע העמוק שלו בנבכי החברה הישראלית, וניצל הזדמנות ללעוג לנתניהו. "היישות חיה במצב חסר תקדים של פיצול ומאבק פנימי, והם לא מסתירים זאת", אמר. "אפילו כשיצא נתניהו לנאום במסיבת העיתונאים על גל הטרור, קודם כל הוא התחיל לדבר על המחנה שמנגד, האופוזיציה והממשלה הקודמת, ועל הסרבנות לשרת בצבא".
נתניהו יכול להבליג על העקיצה הזו, אבל יש נושא אחד שראש הממשלה יתקשה להתעלם ממנו: גורמי מודיעין מזהים שבשנים האחרונות אל-עארורי מקבל מאיראן כסף וטכנולוגיה, ומקיים איתה שיתוף פעולה צמוד. ביולי 2019 אף נפגש עם המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי, ואמר ש"חמאס רואה עצמה קו ההגנה הראשון של איראן", עניין לא מובן מאליו עבור בכיר בארגון הסוני חמאס, שבאופן מסורתי נמנע מקשרים הדוקים עם המדינה השיעית. בחודשים האחרונים, כך לפי גורם ביטחוני, הקשר בין אל-עארורי לאיראן רק הולך ומתהדק.
למרות כל זה, מתקפת הרקטות מלבנון עוררה מחלוקת בין גופי המודיעין בישראל: באמ"ן היו משוכנעים שהיא לא תואמה עם מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, וכי הוא עצמו הופתע ממנה וכלל לא רצה בה. במוסד, לעומת זאת, טענו בתוקף כי נסראללה ידע גם ידע על כוונת חמאס לשגר רקטות משטח לבנון, גם אם לא היה מעודכן בפרטי הפרטים. לדברי גורם ביטחוני, אין ספק שחיזבאללה מודע לשהייה של אל-עארורי בלבנון ולפעילות שלו שם. "אבל אני לא התרשמתי שנסראללה שמח במיוחד על העצמאות שהאיש לוקח לעצמו", אומר אותו גורם. "זה נותן לך הצצה למורכבות של מערכת היחסים: מצד אחד אל-עארורי, הבן הקטן והסורר, ומצד שני נסראללה, שלאו דווקא מרוצה מירי הטילים מתוך לבנון ומתפקד במקרה הזה בתור המבוגר האחראי".
כך או אחרת, כלפי חוץ העדיפה ישראל ללכת עם הערכת המודיעין של אמ"ן, שהותירה את חיזבאללה מחוץ לתמונה והייתה ללא ספק נוחה יותר למקבלי ההחלטות. סביר להניח שהחשש מגרירת חיזבאללה לתוך המערכה הוא שגרם לצה"ל להגיב בצורה מינורית בלבנון, ולתקוף שם אך ורק מטרות בודדות המזוהות עם חמאס, ולא כאלה שקשורות לחיזבאללה. "ישראל תקפה מטעי בננות, זה מגוחך. ההרתעה שלנו הוכיחה עצמה שוב", ניסח זאת נסראללה בעצמו.
אלא שככל שחולף הזמן, מתבררים עוד ועוד פרטים על הרקע למתקפה מלבנון. כך למשל, ימים ספורים אחריה התפרסמו תמונות מפגישה משותפת של נסראללה, אל-עארורי וראש הלשכה המדינית של חמאס איסמעיל הנייה, במהלכה הם "דנו בהתפתחויות האחרונות בזירה הפלסטינית בדגש על מסגד אל-אקצא". כמה ימים מאוחר יותר, דיווח בעיתון האמריקאי "וול סטריט ג'ורנל", ציטט גורמים עלומים שטענו כי בראשית אפריל נפגש נסראללה בשגרירות איראן בביירות עם מפקד כוח קודס האיראני, איסמעיל קאאני, שבמהלכה נידונו פרטי המתקפה על ישראל. לדברי אותם מקורות, קאאני נפגש באותה הזדמנות גם עם אל-עארורי.
צאלח מוחמד סולימאן אל-עארורי נולד ב־1966 בכפר עארורה הסמוך לרמאללה. אביו שימש כאחראי על המסגד המקומי והוא התחנך במשפחה דתית אדוקה, מה שהוביל אותו כבר בגיל 19 ללימודי הלכה איסלאמית (שריעה) באוניברסיטת חברון, שנודעה כמעוז של תנועת האחים המוסלמים. שם התגלה אל-עארורי כבעל מיומנויות פוליטיות והתבלט כחבר בתא הסטודנטים האיסלאמי. לאחר הקמת חמאס בעזה בידי השייח’ אחמד יאסין, סומן הסטודנט המוכשר מחברון כמי שיכול להיות נציג יעיל שלה ביהודה ושומרון. ההימור הזה התגלה כמדויק.
אל-עארורי גויס לחמאס ב-1990, תחילה במטרה להקים תשתית טרור באזור חברון, ובהמשך הפך למייסד הזרוע הצבאית של חמאס בגדה המערבית כולה. בראיון שהעניק בעבר סיפר שבתחילה ביקש לקרוא לזרוע הצבאית באיו"ש "גדודי השהיד עבדאללה עזאם", כדי להבדיל אותה מהזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה, שנקראה "גדודי עז א-דין אל-קסאם". בשל לחץ ראשי התנועה בעזה, בוטלה ההפרדה לפי שמות.
תשתית הטרור החמאסית ביהודה ושומרון הייתה אז פחות מאורגנת ממקבילתה בעזה, והורכבה מחוליות קטנות שהתיאום ביניהן היה מוגבל. אבל אל-עארורי הצעיר התגלה במהרה כמי שיכול להפוך את המנגנון הרעוע הזה לקטלני: החוליות המבצעיות שהקים, ושאותן צייד בכלי נשק ובתחמושת, הוציאו לפועל בתוך זמן קצר שורה של פיגועי ירי, בהם נהרגו שני חיילי מילואים ישראלים - שמואל גרש ויובל טוטנג'י ז"ל.
יובל ביטון, לשעבר בכיר בשב"ס: "אל–עארורי פעל לרקום את עסקת שליט כשישב בכלא. יש לו עברית ברמה גבוהה, הוא מכיר את התרבות וההנהגה הישראלית, ואת החולשות שלנו. ראיתי את ההשפעה שלו על הנהגת חמאס. המילה האחרונה שלו"
אחת היכולות המרכזיות של אל-עארורי הייתה לגייס פעילי טרור נאמנים ולספק להם כלי נשק ותחמושת בכמויות. במסמכים של השב"כ וה-FBI מתואר כיצד בספטמבר 1992 נעצר בישראל אזרח אמריקאי בשם מוחמד סאלח, שסיפר בחקירתו בשב"כ שנפגש באוניברסיטת חברון עם הסטודנט אל-עארורי והעביר לו 48 אלף דולר במזומן, על מנת שירכוש בעזרתם כלי נשק לצורך פיגועים. ארבעה חודשים אחר כך ייעצר אל-עארורי לראשונה. בחקירתו בשב"כ סיפר כי הסכום שקיבל מסאלח היה כפול – 96 אלף דולר – וכי הוא מימן רכישה של רובה M-16 קצר אחד, שני רובי קלצ'ניקוב, שני תתי-מקלע עוזי, מספר אקדחי 9 מ"מ, מספר רב של מחסניות ותחמושת לכל סוגי הנשק. חלק מכלי הנשק הללו הועברו לחוליה בת שני אנשים, שביצעה את רצח חייל המילואים גרש. לאחר מכן, סיפר אל-עארורי, הוא סייע לחברי החוליה להימלט מישראל, באמצעות סירות גומי שהפליגו מרפיח למצרים.
אל-עארורי יבלה את 15 השנים הבאות במאסר. ב-2007 השתחרר לראשונה, ובכפר שלו אף החלו לארגן את חתונתו. אלא שבתוך חודשים בודדים נעצר שוב, לאחר שבשב"כ הבינו כי חזר לפעילות צבאית בחמאס, וישב בכלא עד שנת 2010. חתונתו נדחתה.
את הזמן הארוך מאחורי הסורגים ניצל אל-עארורי היטב. בין היתר השלים תואר שני בשריעה, ועד היום הוא מכונה בפי תומכי חמאס שייח’ סלאח. אם יחיא סינוואר ומוחמד דף נתפסים כמנהיגים פוליטיים, לאל-עארורי יש גם מעמד של פוסק הלכתי. השילוב שבין סמכות דתית, מיומנות פוליטית, הצלחה מוכחת בשדה הקרב, שליטה בגיוס והזרמת כספים ותועפות של אכזריות וכריזמה אישית – מגדיר היטב את אל-עארורי עד היום. גם המתח המובנה בינו, כיליד הגדה המערבית ומי שפעל בה לאורך כל השנים, לבין ראשי חמאס שמגיעים באופן מסורתי מעזה, מסמן אותו כמנהיג חמאס יוצא דופן וככזה המציג אלטרנטיבה להנהגת התנועה הוותיקה.
את עיקר מעמדו בחמאס צבר אל-עארורי דווקא בשנותיו הארוכות במאסר. הוא נבחר למנהיג אסירי התנועה בבתי הכלא והיו לו מניות רבות בשיפור תנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים. "אין ספק שהוא דמות דומיננטית מאוד, מנהיג עם יכולות בלתי רגילות", מספר איש השב"כ לשעבר מיכה קובי. "הוא עשה כרצונו בתוך בתי הכלא. הבן אדם הנהיג שביתות, שלח שליחים לשלטונות השב"ס והכול כדי להשיג תנאים מצוינים למחבלים". לדברי קובי, אל-עארורי גם המשיך להפעיל טרור מתוך בית הכלא, תוך שהוא ממציא דרכים יצירתיות לתקשר עם פעיליו. "הוא היה אחד הגורמים שפיתח מתוך הכלא שיטות ניהול חדשות, איך מתקשרים עם החוץ ועם מגויסים ביהודה ושומרון. הוא בחור מאוד ערמומי שהצליח להערים על שב"ס בעניין הזה".
באותה תקופה גם ניהל אל-עארורי מאבקי שליטה עם מנהיג חמאס אחר שצבר עוצמה בכלא הישראלי, סינוואר, וכך נולדה היריבות הפוליטית בין השניים שנמשכת עד היום. בדומה לסינוואר, גם אל-עארורי למד עברית על בורייה במהלך שנותיו בבית הסוהר, ולמד את החברה הישראלית דרך עיתונות וספרות. "בתקופה שבה הייתי קצין המודיעין של כלא קציעות, הכרתי את אל-עארורי שהיה הדומיננטי מכל האסירים הביטחוניים", מספר יובל ביטון, לשעבר ראש חטיבת המודיעין בשב"ס. "הוא מדבר בעברית מאוד גבוהה, מכיר את החברה הישראלית, התרבות הישראלית, המנהיגים הישראלים, ואת החולשות והחוזקות שלנו".
לדברי ביטון, אל-עארורי הוא גם "הבן אדם הכי כריזמטי שאני מכיר בחמאס. היכולת הרטורית שלו מדהימה, והוא סמכות ואוטוריטה. בכל מיני מהלכים שעשינו בתוך הכלא, אם הייתה התנגדות מסוימת הוא היה מגיע ומדבר עם מי שצריך, וכולם היו מיישרים קו. היה מרתק לראות את היכולת שלו לשכנע ולהשפיע על אנשים, גם בצמרת חמאס. למרות זאת הוא בן אדם מאוד פשוט, לא נהנתן. הוא לא ביקש שיעשו לו הנחות בכלא אלא התנהג וחי כמו כל אסיר. אבל היה ברור שהוא מנהל את האירוע ושהמילה שלו היא המילה האחרונה ושהוא מנהל את האירוע".
ביטון, שזיהה את מעמדו של אל-עארורי בחמאס, גייס אותו לדבריו על מנת להוציא לפועל את העסקה לשחרור גלעד שליט, שהוחזק אז כשבוי בעזה. "הוא פעל לרקום את העסקה עוד כשישב בכלא, אני לא יכול לפרט באיזה אופן, אבל עשינו הרבה מהלכים", מספר ביטון. "בחמאס הייתה הרבה התנגדות לעסקה, בעיקר בחמאס עזה, ורק כשאל-עארורי השתחרר מהכלא הוא הפך לקול הדומיננטי וקידם את העסקה".
אל-עארורי אכן שוחרר מהכלא ב-2010, כשנה לפני עסקת שליט, לאחר שחתם על חוזה שבו התחייב להפסיק לעסוק בטרור ולשהות מחוץ לשטחי הרשות הפלסטינית בשלוש השנים הבאות. במערכת הביטחון ממעטים לדבר על פרטי ההסכם עם אל-עארורי, אך יש מי שטוענים שהוא נועד, בין היתר, לאפשר את קידום עסקת שליט.
ואכן, זמן קצר אחרי שחרורו וגירושו מישראל התייצב עארורי כמנצח במצרים, בתור חבר של כבוד במשלחת המשא ומתן של חמאס לעסקת שליט. איש המוסד לשעבר דוד מידן, שהיה אז מתאם השבויים והנעדרים וניהל את המשא ומתן מהצד הישראלי, מספר שמעולם לא שוחח עם אל-עארורי ישירות, אבל כן חלף על פניו. "המשלחת הישראלית והמשלחת מטעם חמאס ישבו בחדרים סמוכים במטה המודיעין המצרי, כשהמצרים מתווכים בינינו", הוא מספר. "היו כמה סבבי פגישות כאלה. אמנם לא ישבנו מעולם אחד ליד השני, אבל כן יצא לי להיתקל בו במסדרון או בחדר המדרגות".
לדברי מידן, בתוך המשלחת של חמאס התבלטו כמה אנשי מפתח, כמו אחמד ג'עברי, מרוואן עיסא וניזאר עוודאללה, שהיו אז בכירי הארגון בעזה. "אבל הקשוח ביותר היה סלאח אל-עארורי, מה שהפתיע אותי, כי היינו בטוחים שהאיש הדומיננטי בשיחות יהיה דווקא ג'עברי", אומר מידן. "תמיד כשהייתה נקודת מחלוקת, אל-עארורי היה האיש שלא הסכים. לדעתי מה שהניע אותו לתפוס עמדה כזו ניצית הייתה העובדה שהוא הגיע תחת הטיקט של נציג האסירים. ברגע שהאסירים כולם באחריותו, הוא צריך לדאוג שכמה שיותר מהם ישוחררו ובתנאים הכי טובים. להבדיל, הוא שימש כמעין יו"ר ההסתדרות שלהם".
סביר בהחלט להניח שהתעקשותו של אל-עארורי על שחרור כמה שיותר אסירים, בהם גם עשרות רוצחים, שירתה אותו גם במובן נוסף: היא עזרה לו לבנות את בסיס הכוח, שיהפוך אותו לאחד האנשים החזקים ביותר בחמאס היום. למעשה, גירושו של אל-עארורי היה כנראה הדבר הטוב ביותר שקרה לקריירת הטרור שלו.
גם בזמן אמת, הושמעה ביקורת על ההחלטה לגרש את אל-עארורי מישראל. לדברי איש השב"ס יובל ביטון, "זו הייתה טעות אסטרטגית. היה ברור שיקים זרוע חמאסית ויפעיל אותה מחו”ל. כשאתה משחרר אותו לכפר שלו ליד רמאללה, הוא יודע שעוקבים אחריו, ואם יש צורך עוצרים אותו. זה הרי כבר קרה לו פעם אחת, ששיחררו אותו ועצרו אותו תוך כמה שבועות. אבל בחו"ל הוא יכול להקים אימפריה שלא ניתן לשלוט עליה".
הדברים מקבלים משנה תוקף משיחה עם איש שב"כ לשעבר: "אל-עארורי תמיד היה מנהיג חמאס כריזמטי, חכם, בן זונה אבל אחד שהיה אפשר לדבר איתו. הוא היה עצור מינהלי ולא הייתה ברירה אלא לשחרר אותו. אז עלה הרעיון להגלות אותו לחו"ל. בדיעבד, היינו צריכים להשאיר אותו פה. אם אנחנו לא היינו הורגים אותו, אנשי הרשות הפלסטינית היו עושים את זה".
כך או אחרת ב־2010 עזב אל-עארורי את ישראל והחל בנדודים ברחבי העולם המוסלמי. הוא גורש לירדן (לשם הגיע עם אשתו הטרייה. היום יש להם שלושה ילדים) אך סולק משם תוך זמן קצר, הגיע לדמשק ונאלץ לעזוב לאחר פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה והקרע שנוצר בעקבות כך בין חמאס לנשיא אסד, ולבסוף התמקם בשכונת בשקאשהיר שבאיסטנבול, שם קיבל תמיכה משלטונו של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, שהיה אז בעימות חריף עם ישראל סביב פרשת המרמרה.
השנים שבהן שהה בטורקיה סימנו את תחילת המרוץ של אל-עארורי לראשות חמאס, ויותר מכך - את מסע הרצח האכזרי שינהיג משם בתוך גבולות ישראל. בעזרת משוחררי עסקת שליט שגורשו מישראל – בהם זכריה נג'יב, שהיה אחד מחוטפיו של החייל נחשון וקסמן ז"ל, והארון נאסר א-דין, שמשמש כיום בתפקיד מחזיק תיק ירושלים בחמאס – הקים את "מטה הגדה": גוף טרור רצחני שמורכב מפלסטינים ילידי יהודה ושומרון, שבמסגרת עסקת שליט גורשו לעזה או לחו"ל, ומפעילים משם פיגועים כנגד ישראלים.
אחד המהלכים שרקם מטה הגדה בהנהגת אל-עארורי, היה חטיפת ורצח שלושת הנערים גיל-עד מיכאל שער, יעקב נפתלי פרנקל ואיל יפרח בקיץ 2014, מה שהוביל לפתיחת מבצע צוק איתן בעזה. לאחר רצח הנערים הרסה ישראל את בית משפחתו של אל-עארורי בכפר הולדתו. כמה חודשים אחר כך עצר השב"כ את עמד ריאד, פעיל חמאס שעמד בראש תשתית צבאית ביהודה ושומרון וכללה פעילים ואמצעי לחימה רבים, שתיכננו לא רק להוציא לפועל פיגועים נגד יהודים אלא גם לבצע הפיכה ברשות הפלסטינית. ריאד הונחה על יד אל-עארורי להוציא לפועל אינתיפאדה שלישית בשטחים, לא פחות.
גם בראיון שהעניק אל-עארורי באותה תקופה לעיתון “אלקודס אלערבי”, אמר כי הוא צופה אינתיפאדה עממית וחמושה נגד ישראל ביהודה ושומרון. באותו ראיון הביע תקווה ש"ההתנגדות" ביהודה ושומרון תצליח להשיג רקטות, ממש כפי שעשה חמאס בעזה. ככל הידוע, אל-עארורי עדיין עובד על הצבת רקטות בשטחי הגדה. גם חלומו על הצתת אינתיפאדה שלישית לא נגוז עד היום, כמעט עשור מאוחר יותר. למעשה, זה הפרויקט המרכזי שמעסיק אותו בימים אלה.
מבין שלל תאריו הרבים, התפקיד החשוב ביותר של אל-עארורי בחמאס הוא כראש הזרוע הצבאית של חמאס ביהודה ושומרון. האסטרטגיה של התנועה הסונית בתקופה האחרונה מתרכזת בהפעלת טרור מהגדה המערבית, אזור שהיא רואה בו כזה שממנו אפשר לערער גם את הרשות וגם את הביטחון בישראל. הפעילות המואצת באיו"ש אף מאפשרת לחמאס לשמר את השקט בעזה, הן מבחינה כלכלית והן לצורך התעצמות הצבאית. לאל-עארורי תפקיד מרכזי בתרגום האסטרטגיה הזו לטקטיקה. הוא עושה זאת באמצעות מערכי ההסתה וההדהוד שיש לו בירושלים וביהודה ושומרון, דואג להעברת כספים לשטח עבור פיגועים, מגייס מקומיים לפעילות טרור – ואת כל זה הוא מבצע בשלט רחוק, ממקום מושבו בביירות.
אבל בצה"ל מרגישים שלמרות שלחמאס ואל-עארורי היו כמה הצלחות נקודתיות בתקופה האחרונה, האסטרטגיה שלהם לא ממש מתרוממת, כשאינתיפאדה שלישית טרם פרצה. "הדבר שבחמאס היו הכי רוצים לראות עכשיו, זה מה שקורה בכל מוצ"ש ברחוב קפלן – מאות אלפים ברחובות, רק במקום בתל-אביב, בכיכר אל-מנארה שברמאללה. בינתיים זה לא קורה", אומר גורם שעוקב אחר התנועה. מי שכן מניע את עיקר הפעילות נגד ישראל הוא דווקא ארגון גוב האריות, שמבוסס בצפון השומרון, שבאופן מסורתי אינו מעוז חמאס.
בכל מקרה, מעמדו של אל-עארורי כאחד מקובעי סדר היום ביהודה ושומרון מאוד קירב אותו לציר השיעי הרדיקלי, שרואה ביהודה, שומרון וירושלים כלים מרכזיים במשחק השחמט שמתנהל מול ישראל. במידה מסוימת, גם ישראל סייעה לאל-עארורי להתקרב לאיראנים: אחד התנאים שהציבה ישראל לטורקיה, בראשית המשא ומתן על הסכם הפיוס סביב פרשת המרמרה ב-2015, היה גירושו של אל-עארורי מתחומי המדינה. בעקבות כך הוא עזב את איסטנבול ועבר להתגורר בקטאר, שגם אותה נאלץ לנטוש כעבור שנתיים בעקבות הבנות בין ישראל לקטארים. לבסוף, מצא עצמו בביירות, שם הוא מתגורר בסמוך למשרדי הנהגת חיזבאללה בשכונת הדאחיה.
ההשתקעות של אל-עארורי בביירות רק חיזקה את הקשר שלו עם איראן וחיזבאללה. "הנייה הוא אולי ראש הלשכה המדינית של חמאס, אבל מי שמארגן לו את הפגישות בביירות זה אל-עארורי. הוא איש הקשר", אומר איש שב"כ לשעבר.
כאן נכנס לתמונה כוח חמאס בלבנון, שמושתת ברובו על פעילים ממחנות הפליטים הפלסטיניים בדרום לבנון, והתבסס שם בשנים האחרונות כחלק מההבנה של חמאס שהמאבק בישראל צריך לכלול פלסטינים בכל הזירות, ולא רק את אלו שבעזה וביהודה ושומרון. לא מדובר בצבא כמו חיזבאללה, אבל ההתארגנות כוללת מאות פעילים שעברו הכשרות צבאיות, חלקן בתמיכת איראן, מלאי רקטי ויכולת מבצעית מוכחת. מבחינה היררכית, אגב, לאל-עארורי אין אחריות לכוח הזה. אבל כפוליטיקאי מיומן וכמי שחותר להגדלת כוחו בחמאס, הוא מנצל את שהותו בביירות כדי להגביר את השפעתו על חמאס לבנון.
ככזה, אל-עארורי צריך להתהלך בין הטיפות, בין האינטרסים הפלסטיניים לאלו של נסראללה ופטרוניו בטהרן. באמ"ן מעריכים כאמור שלאיראנים ולחיזבאללה אין שליטה מוחלטת בחמאס לבנון, ולא ברור עד כמה הירי לפני שבועיים תואם איתם. הם מתייחסים לירי כ"אירוע פלסטיני". גם בתקשורת הלבנונית ובקרב אזרחי דרום לבנון נמתחה ביקורת שהירי של חמאס שירת אולי את האינטרסים של התנועה אך פגע בלבנון, ועולות טענות כי אזור הפתחלנד של שנות ה-70 וה-80 הפך באחרונה לחמאסלנד.
במקביל לנדודיו בין קטאר ללבנון, ולביסוס מעמדו כאיש של חמאס ביהודה ושומרון, ניהל אל-עארורי קמפיין פוליטי ונבחר ב-2017 לסגן יושב ראש הלשכה המדינית של חמאס, תוך שהוא מייצג את האסכולה הפרו-איראנית שדגלה בהידוק היחסים עם טהרן וחיזבאללה. "ההתנגדות היא המכנה המשותף לחמאס ולחיזבאללה", אמר בראיון שהעניק לאחרונה. "שתיהן מסכימות בקווים כלליים על כל ענייני האזור".
בשיחה סגורה, שערך באותה תקופה ראש השב"כ דאז נדב ארגמן בפני חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הוא הצביע על אל-עארורי כמי שמקדם מדיניות מיליטנטית. "חמאס בגדה המערבית ומחוץ לתחומי ישראל מוביל סדר יום הפוך לחלוטין מזה של התנועה בעזה ומעוניין לבצע מגה-פיגועים", הסביר. "ארגמן ציין באותה הזדמנות ש"המפקד בחו"ל הוא סלאח אל-עארורי. המודיעין הישראלי עוקב אחריו ומזהה הוראות שהוא מעביר לנסות ולהוציא לפועל פיגועים".
זמן קצר אחר כך, בתקופת ממשל טראמפ, הוגדר אל-עארורי על ידי מחלקת המדינה האמריקאית כטרוריסט בינלאומי והוצע פרס בגובה חמישה מיליון דולרים למי שיעביר מידע שיסייע בלכידתו. אחת הסיבות העיקריות להחלטה הייתה ההבנה כי אל-עארורי משמש בפועל כאיש הקשר של חמאס לאיראן ולחיזבאללה.
אחד הפרויקטים המרכזיים שטיפח אל-עארורי במסגרת קשריו עם איראן, היה גוף שקיבל את השם "לשכת הבינוי". הלשכה, שמוקמה באיסטנבול ושעליה הופקד זאהר ג'בארין, גם הוא ממשוחררי עסקת שליט, התמקדה בפיתוח היכולות הטכנולוגיות של חמאס, מייצור רחפני תקיפה וצוללות בלתי מאוישות ועד ללוחמת סייבר וטילים עוקפי כיפת ברזל. המטרה הייתה לפזר תאים קטנים של היחידה ברחבי העולם, הרחק מהרדאר הישראלי, כדי לנסות ולפתח כמה שיותר אמצעי לחימה מתקדמים.
הפעילות הזו, שקיבלה רוח גבית ותקציבית מטהרן, הטרידה מאוד את המוסד. כשיוסי כהן נכנס לתפקידו כראש המוסד ב-2016, הוא החליט לצאת למאבק ב"לשכת הבינוי". "משימתו של המוסד לפעול באופן תקיף כדי למנוע מהחמאס פיתוח של יכולות מתקדמות או רכישתן", אמר כהן באחד מנאומיו.
על פי פרסומים זרים, היה זה המוסד שחיסל שני מדענים שפעלו במסגרת "לשכת הבינוי": מוחמד א-זווארי, מומחה בכלי טיס שעמד במרכז המאמץ של חמאס לייצר חיל כטב"מים ואפילו צוללות שיועדו לפגוע באסדות הגז, שחוסל בתוניס ב־2016; ומוחמד אל־בטש, מהנדס עזתי שהתמחה בתחום האלקטרו־אופטיקה וחוסל בידי מתנקשים בקואלה לומפור שבמלזיה ב־2018. גם מוחמד חמדן, איש לוגיסטיקה שפעל עבור לשכת הבינוי בלבנון, ניצל בנס מניסיון חיסול באמצעות פיצוץ רכבו בצידון.
ההתעצמות הטכנולוגית שעליה שוקד אל-עארורי בשנים האחרונות, השליטה שלו בגדה המערבית באמצעות האסירים המשוחררים והכספים שהוא דואג להעביר לתשתית הטרור, בחישתו במערך הרקטי בלבנון והגישה הבלתי אמצעית שלו למנהיגים כמו נסראללה וח’אמנאי, מעמידה את אל-עארורי בצומת מרכזי, חם ומסוכן במיוחד, שמגיע לנקודת רתיחה בחודש רמדאן.
"הוא בנה שיטה לאחד בין כל החזיתות, שאפשר לחלק אותה לכמה שלבים", אומרת החוקרת פרלוב, שמנתחת את אופן הפעילות של אל־עארורי וחמאס, בעיקר סביב חודש רמדאן. "השלב הראשון מתחיל כמה חודשים לפני רמדאן, כאשר המטרה היא לייצר כמה שיותר שהידים. הכוונה היא גם להכווין חוליות חמאס לבצע פיגועים, וגם לעודד זאבים בודדים, באמצעות הסתה פרועה. הרעיון הוא שככל שיהיה לך יותר שהידים כשתגיע לחודש רמדאן, השילוב בינם למוטיב הדתי, ייצר מחאה רחבה והמונים שיוצאים לרחובות, לא רק נגד ישראל אלא גם נגד הרשות. בשלב הבא חמאס אמור לרכוב על הסנטימנט הזה, ולשגר טילים מעזה ומלבנון. השלב האחרון הוא הצטרפות של ערביי ישראל לאלימות".
לדברי פרלוב, בשנים האחרונות השיטה הזו לא הצליחה לייצר את התוצאות המצופות מבחינתו של אל-עארורי. לכל הצדדים ברור שהוא ימשיך לנסות.
משב"כ נמסר בתגובה: "סאלח אל-עארורי שהה במעצר מינהלי בין השנים 2004־2010, למעט שלושה חודשים בשנת 2007 שבהם היה משוחרר, וזאת נוכח מידע רב ומהימן שממנו עלה כי היה באותה עת מבכירי חמאס באזור יהודה ושומרון ופעל לקדם פעילות טרור. בשנת 2010, במסגרת ההליכים המשפטיים בעניינו, בחנה המדינה חלופות למעצרו המינהלי של אל-עארורי, בהתאם לפרק הזמן הארוך שבו הוחזק במעצר מינהלי. בבחינת החלופות הוסכם כי הוא ישוחרר מהמעצר ויורחק לחו"ל לשלוש שנים. יצוין כי חלופות נוספות שנבחנו נדחו, נוכח הערכה שהתבססה על שיקולים ביטחוניים באותה עת, כי החלופה של הרחקתו לחו"ל עדיפה".
