ליום הולדתו ה-36 קיבל אסף נווה את המתנה הלא-שגרתית הכי טובה שהיה יכול לבקש - הנשק של אלוף-משנה רועי יוסף לוי ז"ל, מפקד היחידה הרב-ממדית שנפל בקרב הרואי מול מחבלים בקיבוץ רעים ב-7 באוקטובר. לוי, שהיה מפקד היחידה הרב-ממדית, היה נשוי ליעל, אחותו של נווה.
הריאיון עם אל"מ רועי לוי ב-2017
(צילום: ניצן דרור ודובר צה"ל)
נווה, קצין גולני במילואים המגויס מאז 7 באוקטובר לסירוגין, ביקש מקצינת הנפגעים של המשפחה את הנשק של לוי כחודשיים אחרי שהמפקד נהרג, אך סורב באלגנטיות. נווה לא התייאש והתעקש שוב ושוב עד שמשאלת ליבו התגשמה, והנשק המיוחל הגיע לידיו בדיוק ביום שבו חגג את יום הולדתו ה-36.
"רועי ואני היינו מאוד קרובים", סיפר נווה בשיחה עם ynet ו"ידיעות אחרונות". "רועי היה מפקד יחידת אגוז כמה שנים אחרי שאני שירתי ביחידה. היה לנו חיבור מאוד גדול סביב היחידה וחטיבת גולני שבה רועי עשה את רוב תפקידיו - וגם אני. היה לנו גם חיבור מאוד חזק סביב האהבה שלנו לאחותי יעל. יעל ואני מאוד קרובים, מגיל קטן היא סוג של גידלה אותי והיא זו שניתבה אותי גם ללכת למסלול קרבי. הייתי מאוד קשור לרועי ואחרי שהוא נהרג לא יכולתי לעבור את כל שלבי האבל כי הייתי מגויס. הייתי רק בלוויה וחזרתי מיד לחיילים שלי, בשבעה לא הייתי כלל".
כחודשיים אחרי שלוי נהרג, גמלה בליבו של נווה ההחלטה לבקש לקבל את הנשק שבו השתמש גיסו. אף שסורב, כאמור, הוא המשיך להתעקש עד שקיבל את מבוקשו: "קצינת הנפגעים של המשפחה אמרה שזה בלתי אפשרי ושלא מעבירים נשק. אם יש בקשה כזו, מעקרים את הנשק ומעבירים למשפחה. כלומר, יעל הייתה צריכה לחתום שהיא מוותרת על הזכות הזו, וגם לה זו הייתה דילמה - היא שאלה את עצמה אם הגורל של אחיה יהיה זהה לגורל של בעלה. אבל אני התעקשתי, ויעל תמכה, וכעבור כמה חודשים קיבלתי את האישור שאקבל את הנשק".
נווה התבשר על האישור לפני יום ההולדת, והנשק עצמו הגיע לפני ימים אחדים. "חיכיתי מאוד שיאשרו לי ושמחתי מאוד שזה קרה. זו הייתה המתנה הכי טובה שיכולתי לקבל ליום ההולדת, עם כל המשמעות שיש לדבר הזה. הנשק שלו מסמל את הדרך שלו, את אותו בוקר שהוא עזב את הבית שלו בשבי ציון בגבול לבנון. הוא הספיק להגיע ראשון לרעים והיה הכוח הראשון שנכנס לתוך הקיבוץ. הוא אסף מעט חיילים שהספיקו להגיע ולא חיכה לצבור עוד כוח, והם פשוט נכנסו פנימה. הוא הבין שמתחולל טבח בפנים ונלחם עד שכדור אחד בלב הכניע אותו. זה הנשק שאיתו הוא נלחם ויצא לקרב האחרון שלו. לצערי נכונו לנו עוד קרבות והנשק הזה הוא הרוח של רועי שמלווה אותי", אמר.
כעת, מהצפון הרחוק, הוא נושא את נשקו של רועי - היחיד בגדוד שמסתובב עם M4. "באגוז במסלול הוכשרתי על M4, זה היה ב-2006. ב-2008 חטיבת גולני עברה לנשק התבור. כך כל השנים מאז הייתי עם תבור, אבל את כל המסלול ביחידה של אימון בנשק עשיתי על M4. אף ש-16 שנה אני על תבור, אני הרבה יותר טוב עם M4. זה נשק שאני בהרבה יותר טוב ומיומן בו, ועכשיו סוף-סוף חזרתי להילחם איתו", סיכם.
לוי, שנפצע באורח אנוש בקרב בשג'אעיה במבצע "צוק איתן", ובתום שנת שיקום מפרכת חזר לפקד על היחידה המובחרת אגוז, נבחר על ידי הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט להדליק משואה ביום העצמאות ה-70 למדינת ישראל. בהמשך שימש גם כמח"ט עוצבת ברעם, ובמהלך תפקידו נוטרלו מנהרות חיזבאללה בגבול הצפון. את תפקידו כמפקד היחידה הרב-ממדית החל רק כחודשיים וחצי טרם המלחמה.
לאחר פציעתו האנושה ב"צוק איתן", לוי דרש ממח"ט גולני, שני אלופי פיקוד צפון ורמטכ"ל אחד לחזור לפקד, וסורב שוב ושוב בשל מצבו הרפואי. הרופאים הציגו לו סיכויים נמוכים לחזור ולתפקד כאדם בריא, וסיכויים אפסיים לשרת שוב כלוחם, לא כל שכן כמפקד על מאות לוחמי קומנדו. אך הוא לא ויתר, ופתח "משרד" בבית החולים תל השומר, כדי להפגין חזרה לשגרה כמג"ד. הוא ראיין קצינים, סיכם תפקידים עם מ"פים, וגם למד במקביל לתואר שני במשפטים באוניברסיטת בר אילן הסמוכה.
