כביש 889 מכיוון נהריה לשלומי היה שלשום (שני) ריק כמעט לחלוטין. הימים האחרונים, שכללו אזעקות חוזרות ונשנות בכל יישובי הסביבה, לצד הכטב"ם שהתפוצץ באחת השכונות הסמוכות לים בנהריה, רוקנו את הדרכים בגליל המערבי. חבל הארץ הזה נטוש, וגם בתוך שלומי אין ממש תנועה של מכוניות. "תהיו זהירים פה", אומר ציון לוי (61), בעלי "מאפיית ג'ינג'י", שעומד לבדו ברחוב נתן אלבז ביישוב. "לפעמים יש אזעקות ולפעמים לא. לפעמים האזעקה נשמעת בכלל אחרי הנפילה".
ביקור בנהריה - קו האש החדש
(צילום: אביהו שפירא )
נזקי השריפות בקריית שמונה וכחל
(צילום: אביהו שפירא / נחום סגל )
הכותרת
האם ישראל איבדה את הצפון?
27:26
המועצה המקומית שלומי פונתה מרוב תושביה במלחמת חרבות ברזל, ודגל ישראל מרופט שמתנוסס ליד בית הספר "בן צבי" מלמד היטב על מצבה. "זאת הייתה טעות מאוד גדולה לפנות אותנו", מוסיף לוי. "תזכור מה שציון אומר לך: הרבה מאוד תושבים לא יחזרו. קח אותנו לדוגמה: התפנינו לאכזיב - המשפחה, עם ארבעה ילדים וחמישה נכדים. זאת הייתה טעות גדולה. אנשים שמעולם לא יצאו מפה רואים שאפשר לחיות גם במקומות אחרים. גם ככה אין פיצוי של ממש. אז מי יחזור? את האמת? גם אני לא בטוח שאחזור לפה. אני, ציון לוי, לא בטוח שאני אחזור למאפייה שלי ואולי בכלל אפתח אותה במקום אחר. עצוב. אף אחד לא רואה את הסוף".
אז מה עושים?
"אין הרתעה. זו הכלה. יש תוכניות אבל לא ממש רוצים לממש אותן. הסדר מדיני כמו 1701 (ההחלטה שסיימה את מלחמת לבנון השנייה, א"ג) רק תסבך אותנו. אז שיפרקו את חיזבאללה אחת ולתמיד. כרגע הצפון ריק. הרסו את כל חבל הארץ הזה. הקהילות מפוזרות בכל הארץ, נפש חיה אין פה, כל שנייה אזעקה ונסראללה הוא שמכתיב את המלחמה. תעשו לי טובה, תשמרו על עצמכם".
בהמשך הרחוב של המאפייה עומדת "כיכר הניצחון" הריקה של שלומי. במכונית בודדת שעוברת בה אחרי זמן נמצאים ירדנה ואבי כהן. "באנו לאוורר קצת את הבית ולקחת דברים. עצוב, אבל לא בטוחים בכלל שנחזור לפה", הם אומרים. "אנחנו לא יודעים אם שווה לחזור כשאין ביטחון. יש הרבה מאוד אנשים במצב הזה".
סיבוב בעיר ממחיש כמה זמן שלומי נטושה, מאחר שקשה להחמיץ את גובה העשבים בחצרות הבתים, שלא טופלו כבר שמונה חודשים. גם המרכז המסחרי של המועצה ריק לחלוטין, עד שמשום מקום מגיעה מכונית צבאית, והחיילים יורדים כדי לאכול פלאפל בדוכן שמשום מה עדיין פועל. כשמגיע דיווח על תקיפת צה"ל בצור, ברור לכולם שהאזעקה הבאה – או כל תגובה אחרת של חיזבאללה – היא עניין של דקות.
עכו: מי יבוא לשוק במצב כזה?
במרחק 20 דקות נסיעה משלומי נמצאת עכו, ואף שאינה נטושה לחלוטין – גם היא ריקה למדי. תיירות כמובן שאין, רובן המכריע של המסעדות סגורות, וכך גם העסקים בשוק בעיר העתיקה. "אין לי סיבה אמיתית לפתוח את העסק", אומר שמעון מלכה (60), בעלי חנות התבלינים הוותיקה בשוק. "אם לא הייתי חנות של סחורה לא הייתי פותח עסק. תסתכל, אין פה כמעט נפש חיה. היו אזעקות בשישי, היו אזעקות בשבת, היו אזעקות בראשון, מיירטים, טילים. הכול פה כל כך עצוב. וגם לא מפצים אותנו".
אתה זוכר מצב כזה?
"אפילו בקורונה אנשים היו מגיעים. היו שמים שתי מסיכות על הפנים ונכנסים. הייתי מוכר להם בדלפק קטן. עכשיו גם עכו ונהריה נכנסו לכל הסבב הזה ואיש לא יודע מה יקרה ועד מתי. היו אמורים להיות בתקופה הזאת המון תיירים אבל אני סתם מעביר פה את הזמן. אין בכלל אנשים".
עסק נוסף שפתוח בשוק באופן חריג הוא חנות הצעצועים והסדקית של מהרר חיאג'. "תראה את השוק, אף אחד לא בא", הוא אומר. "המצב הביטחוני מפחיד את כולם ועכשיו גם עכו נכנסה לכותרות. שומעים שהיו אזעקות בעכו, אז מי יבוא לפה? השוק בעיר העתיקה היה אמור להיות מלא עכשיו. אין לנו פרנסה, לא מפצים אותנו ואף אחד לא יודע מתי זה יסתיים. עצוב מאוד".
מעל השוק עוברים מטוסי קרב בדרכם צפונה. בינתיים, ברחובות למטה, באופן נדיר אין שום בעיה למצוא חניה, ובים בקושי נראים דייגים. כמו בשלומי, גם בעכו מבינים שככל שהמלחמה בעזה נמשכת, ימשיך גם הירי של חיזבאללה לצפון בארץ.
נהריה: מבחן הגלידרייה בגעתון
לאחר חמישה חודשים ללא אזעקות חזרו השבוע כ-66 אלף תושבי נהריה לקו האש והונחו להיכנס למקלטים בעקבות שלוש התרעות משלשום בשעות הצהריים ועד הערב. לקראת 20:00 בערב התפוצץ כטב"ם שחדר מלבנון באחת השכונות וגרם לשריפה. אתמול בבוקר התכנסו בכירי העירייה לישיבת הערכת מצב והחליטו, בהתאם להנחיות פיקוד העורף ופיקוד הצפון, שמערכת החינוך תפעל. התושבים הונחו להמשיך בשגרת החירום.
"אתמול זה היה המקרה הכי רציני מתחילת המלחמה", אומר דניאל בלונוב, תושב העיר. "זה קו האש עכשיו. אם פעם הגבול היה בראש הנקרה, עכשיו הוא הגיע לפה. הטילים מתחילים לחצות את הגבול הזה. הילדים שלנו לא הלכו לבית הספר היום וכל העיר בחצי תנועה".
הוא השתחרר באחרונה משירות מילואים ברצועת עזה וחשב שהחזית הצפונית תהפוך לזירת המלחמה הראשית של צה"ל, אבל נוכח לדעת שמלחמת ההתשה נמשכת בקרבות הגנה ולא מתקפה. "אנשים לחוצים שתהיה מלחמה כבר", הוא מספר. "אמרו לי במילואים שהיא תתחיל במאי אבל זה לא קרה. סוף המלחמה צריך להגיע כששכל התושבים יחזרו לחיות בשקט, ואם צריך למחוק את המדינה שלהם בשביל זה אז שיעשו את מה שצריך לעשות. חיל האוויר יכול לדאוג לזה תוך שבוע. זה עניין פוליטי אני חושב".
בטיילת הריקה הסמוכה לחוף הגעתון יושבים תושבים בודדים ומלקקים גלידה. "לנהריינים יש יכולת מהירה לחזרה לשגרה", אומר יונתן הרן, מוותיקי העיר. "בשבילנו שעתיים אחרי, זה כאילו לא קרה כלום. אבל אירוע כמו זה עושה דיליי לעוד שבועיים. כרגע הגלידה זה המקום היחיד שפתוח. עכשיו הוא ריק. בשגרה הוא עמוס בשעה כזאת ב-70-60 איש. לדעתי המצב מחמיר. אתה רואה את זה לפי נטישת האנשים והתיירות שלא מגיעה לפה".
מוכר הגלידה אמיתי עוז מוסיף: "אנשים כבר לא מגיעים כמו פעם אבל עדיין יש תנועה של תושבי העיר. אני יכול להבין את החשש, בעיקר של חבר'ה מהמרכז. אבל הכול בסדר. יש לנו את הצבא הכי חזק בעולם שמגן עלינו. אין מה לחשוש".
חורפיש: אולי עדיף היה להתפנות?
הכפר הדרוזי חורפיש נמצא על הגבול בצפון-מערב שמורת הר מירון, למרגלות הר אדיר ודרומית לגבול לבנון. בימים אלה הצימרים והמסעדות שלו היו אמורים להיות עמוסים בנופשים, אבל חיילי צה"ל שמתניידים ברחובות בכלי רכב צבאיים הם "האורחים" היחידים שנמצאים כאן.
התושבים שסירבו להתפנות בתחילת המלחמה נאלצים להתמודד עם המציאות שנכפתה על היישוב. "יש לי שלוש בנות והן נמצאות בפחד רציף בשבועיים האחרונים בגלל האזעקות, קולות הנפץ והירי", מספרת כאמלה פארס, רנטגנאית במקצועה. "בעלי ואני עובדים מחוץ לכפר. הפחד שאני רואה בעיני הבנות שלי משתק אותי. הגדולה שלי תוהה מה יקרה אם יהיה מטח בזמן שאנחנו בעבודה מחוץ לכפר ולא נוכל להגיע אליהן".
שריפה ליד צומת עמיעד, הלילה
(צילום: כבאות והצלה צפון )
בתחילת המלחמה סירבו חלק מתושבי חורפיש להתפנות מבתיהם, כפי שסירבו לעשות גם תושבי יישובים דרוזיים אחרים בצפון. ראיד שנאן, מנכ"ל המועצה הדתית הדרוזית ותושב חורפיש, מסביר כי היעדר תוכנית חומש להעצמת ופיתוח היישובים הדרוזים פוגע גם בהיערכות הביטחונית: "יש מצוקה בציוד לביטחון ביישובים כמו חורפיש, בית ג'אן, פקיעין, כיסרא סמיע ויאנוח ג'ת. היישובים הדרוזים הם למעשה הגבול הצפוני של מדינת ישראל לאחר שכל היישובים השכנים התפנו. לכן נדרשת תמיכה ממשלתית מקיפה ומתחשבת".
מוניב פארס, עיתונאי לשעבר וכיום מנהל עם אשתו קונדיטוריה ובית קפה בחורפיש, חש את ההשלכות על העסק שלו. "במקום שבימים אלה יהיו שגשוג ותיירות, העסקים שלנו סופגים מכה קשה", הוא אומר. "אין תיירים, אין מבקרים, ואין מי שיפצה אותנו".
המצב גורם לתושבים לשקול שוב את ההחלטה לא להתפנות. מנכ"ל מרכז המורשת הדרוזית, מחמוד שנאן, שמגדל עם אשתו ד"ר אנשראח שנאן ארבעה בנים, תוהה: "אני חושב ששאלת פינוי היישוב צריכה לחזור אל השולחן, כי אי-אפשר לחיות כך. אשתי ואני עובדים מחוץ לכפר. אתמול בני התקשר אליי בזמן האזעקה כשהוא בתחנת הסעה לבי"ס, ושאל אותי 'אבא, מה לעשות? לאן ללכת?'. לא ידעתי מה להשיב לו. אוטוטו אנחנו בחופשת הקיץ אבל אני לא ארשה לילדים לצאת לפעילויות כי זה מפחיד. לפני כמה ימים הייתה כאן פעילות לילדים קטנים כשנשמעה אזעקה. זו סיטואציה לא נורמלית".
"ממשלת ישראל בחרה להתנתק מהגולן"
למחרת השיגורים האינטנסיביים שספגה קצרין בירת הגולן התעוררה העיר לבוקר ערפילי. "זה בוקר מפויח עם אזורים חרבים ושרופים, ועשן שעדיין אופף את היישוב", אומר ראש המועצה יהודה דואה. "התחושה שלנו קשה מאוד. אנחנו מרגישים שממשלת ישראל בחרה להתנתק מרמת הגולן. אנחנו רוצים לדעת לאן אנחנו הולכים מכאן. אין שום כיוון או החלטה אסטרטגית. צריך להוריד את הגדרות ולשעוט קדימה".
לדבריו, היישוב זקוק בדחיפות לתקציבים עבור סיוע לצורכי החירום המיידיים: "ממשלת ישראל קבעה נוסחה חדשה. פינו אתכם? תקבלו תקציבים גדולים. לא פינו אתכם - לא תקבלו כלום. אנחנו זקוקים לתקציבים להוצאות על החירום, הביטחון, השיקום. ההוצאות גדלות. אנחנו עמדנו בקו אש תרתי משמע. כל רובע 12 עלה בלהבות. האש הגיעה עד לשערי הבתים. פינינו מוסדות ציבור כמו בית ספר שדה והמכינה הקדם צבאית. זה לא יכול להימשך ככה".
תושב העיר דניאל טישאור מוסיף: "אנחנו מרגישים שיש הידרדרות בכל חבל הצפון. זה הולך וסוגר עלינו ואין תשובה או מענה אמיתיים לסיטואציה". לדבריו, הדרג המדיני מתמקד בדרום ולא מתייחס מספיק לזירה הצפונית: "הצפון נזנח מאחור וזה גורם לנו לתחושות קשות של אובדן חוסן. אמנם אנחנו אנשים חזקים שאוהבים את המדינה והאדמה שלנו, אבל אנחנו רוצים להרגיש שיש לנו אבא ואמא במדינה. בימים האחרונים אנחנו נאחזים זה בזה".
פורסם לראשונה: 22:14, 04.06.24
