4 צפייה בגלריה
"לפני שנתיים אפשר היה לחתוך את הפחד מהלא נודע". ד"ר דראושה בית החולים רמב''ם
(צילום: שרון צור)
בפעם החמישית בשנתיים האחרונות הצוותים הרפואיים בבתי החולים בארץ חווים מלחמה. עכשיו הם יוצאים לקרב כשהם יודעים הרבה יותר על הקורונה, מצוידים בתרופות ובניסיון. אולם זן האומיקרון שהתפשט במהירות בישראל שולח אליהם עוד ועוד חולים שזקוקים לטיפול, בזמן שרבים מחבריהם נעדרים מהעבודה ושוהים בבידוד בגלל הידבקות או חשיפה לחולה מאומת.
המציאות אמנם השתנתה מאז פרצה המגפה לחיינו, אבל הקולות נותרו דומים: אנשי הרפואה שוב מדברים על עומסים כבדים ועל מחסור במיטות ובתקציבים. ולמרות הכל, ועל אף השחיקה - הם מבטיחים שכל מי שיגיע אליהם יזכה לטיפול מיטבי. כתבי ynet ו"ידיעות אחרונות" התלוו ליום עבודה של הרופאים, שהעומס אצלם הפך לסוג של שגרה, וראו כיצד מתנהלת המערכה הנוכחית נגד הקורונה.
בעוד חודשיים יסגור מנהל המחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, ד"ר עזיז דראושה, 40 שנה כרופא. הוא בן 67 והספיק להיות מנהלם של חדרי המיון בבתי החולים העמק בעפולה והדסה עין כרם בירושלים. חמישה חודשים לפני יציאתו לפנסיה, ועל רקע הגל החמישי, הוא בטוח ביכולת של מערכת הבריאות להתמודד עם העומס חסר התקדים הצפוי: "יש לי אמון מלא ברפואה הציבורית בישראל".
דראושה הוא תושב אכסאל בעמק יזרעאל, נשוי למונא, אב לארבעה וסב לשניים. בכל בוקר עולה לרכבת העמק ועושה דרכו לרמב"ם. הוא יורד בתחנת בת גלים, ומשם, בשש וחצי, צועד רגלית אל משרדו, ואל החולים וצוותי הרופאים והאחיות שבחדר המיון. מיד עם כניסתו למחלקה הוא עובר על רשימת החולים מהלילה ומתעדכן במצבם. אישה בהיריון הגיעה למחלקה בשעות הלילה לאחר שחשה ברע, ובדיקה העלתה שהיא חיובית לקורונה. מצבה השתפר, ומשום שלא נזקקה לאשפוז נשלחה לביתה לבידוד.
למחלקה הגיעה גם צעירה בת 22 שסובלת מחום גבוה, קוצר נשימה ושיעול. גם היא אובחנה כחולת קורונה, ופונתה בהמשך למחלקה לטיפול נמרץ קורונה, כשמצבה מוגדר קשה. "לשמחתי, לא הגיעו אלינו בשעות האחרונות נפגעים ממעשי אלימות בצפון", אמר ד"ר דראושה. "אנחנו שופעים בדרך כלל בכאלה".
זן אומיקרון מלווה את המשמרת של ד"ר דראושה וצוותו. חמישה חדרי בידוד לקורונה יש במיון ברמב"ם, ומצידו השני של חדר המיון הוקם אוהל גדול ובו 11 עמדות לחולים החשודים כחולי קורונה. בחזיתו הוצב שלט: "חדר מיון נשימתי". אתמול שהו בו שני חולים.
"לפני שנתיים בזמנים האלה יכולת לחתוך בסכין את הפחד מהלא נודע", אמר הרופא הבכיר. "רופאים ואחיות חששו לשלומם ולשלום המשפחות. היה חשש שבשל אותו הפחד נאבד עוד רופאים ואחיות, מעבר למחסור הקיים. גם המטופלים חששו להגיע לבתי החולים עם בעיות רפואיות רציניות שסיכנו את חייהם".
עם זאת, ד"ר דראושה מרגיע לקראת השיא של הגל החמישי: "מהניסיון הצנוע שלי, יש לנו את אחת ממערכות הבריאות הציבוריות הטובות והיעילות בעולם. הוכחנו את זה כמה פעמים בשנתיים האחרונות של מגפת הקורונה. למרות הרעבה ארוכת שנים ותת-תקצוב, המערכת מצליחה לשמור על רמת מקצועיות טובה. צריך להבין, קיים מחסור של אלפי מיטות אשפוז, וגם של רופאים וצוותי סיעוד. מדובר במספרים מפחידים".
גם בבית החולים מאיר בכפר סבא מרגישים היטב את זן האומיקרון. כמו בבתי חולים נוספים בישראל, החולים הקשים מגיעים לשם לאשפוז. ד"ר יונה קיטאי-כהן, מנהלת מחלקה פנימית ג' קורונה בבית החולים, פועלת בימים האחרונים בתוך אזור מלחמה. "הגל הנוכחי של הקורונה החל בקטנה והפך לצונאמי, לא פחות מזה", היא אמרה. "הקושי הגדול שלנו נובע מכך שהעומס נופל ברובו על הרפואה הפנימית, שהיא המוזנחת ביותר מבחינת המדינה לאורך שנים".
בבית החולים מאיר כבר מכירים את התרגולת: מחלקות פנימיות רגילות שמוסבות למחלקות קורונה. אתמול למשל פתחו בו מחלקת נוספת, שנייה. במרכז הרפואי מאושפזים 38 חולי קורונה, מתוכם 16 במצב קשה.
"התקנים של המחלקות הפנימיות לא התעדכנו כבר עשורים", הסבירה ד"ר קיטאי-כהן. "כמות המיטות לא עלתה למרות הגידול באוכלוסייה הכללית במדינת ישראל. המחזה של חולים במסדרון בבתי החולים לא השתנה כבר 30 שנה. עכשיו נמצאים שם לעיתים חולים קשישים שהם אלה שבנו לנו את המדינה. אנחנו צריכים לתת טיפול לחולי הקורונה הקשים שמגיעים אלינו, ויש כמובן במקביל את תחלואת החורף, שהשנה היא גבוהה. בסופו של דבר נוצר עומס חולים על פחות אנשי צוות ופחות משאבים. מי שמחזיק את כל העול של הקורונה, יחד עם תחלואת החורף והתחלואה השגרתית - סרטן, זיהומים ומחלות לב - הם צוותי המחלקות הפנימיות. מדובר ברופאים שבחרו במסלול מאתגר, ולא בהכרח מתגמל. המסירות שלנו פה היא ללא גבולות. אני מבטיחה שכל מי שנמצא כאן מטופל בידיים טובות".
ד"ר יקיר שיר (40) מירושלים, אב לחמישה ילדים, הוא רופא ילדים המתמחה ברפואה דחופה. אתמול הוא הגיע בשבע וחצי בבוקר לבית החולים ספרא לילדים בבית החולים שיבא בתל השומר. המקום צבעוני ומזמין: מגלשות ומתקנים לקטנטנים שמגיעים וליצנים רפואיים שמסתובבים בין החדרים. ובכל זאת, מטפלים פה במקרים לא פשוטים, וכשמדובר בילדים - הכל הופך רגיש יותר. בכי של תינוק מאחד החדרים ישר מכווץ את הלב. "אנחנו מבצעים בדיקות אנטיגן לילדים", הסביר ד"ר שיר. "ויש גם מחלקה נפרדת למאומתים".
גם בשיבא נלחמים בקורונה ומבצעים בדיקות לנכנסים. רבים מגיעים עם תסמינים מוכרים, כמו חום ושיעול. כמה דקות בתוך המחלקה והאחות מבשרת שאחד המטופלים מאומת. מאוחר יותר, שני אנשי צוות בחליפות לבנות ומיגון מלא מובילים ילד לטיפול.
קשה לתפוס את ד"ר שיר ליותר מכמה משפטים. הוא רץ מחדר אל חדר, מדבר עם האחיות וכותב מכתבי שחרור. תמיד יש עבודה. המשמרת שלו צפויה להסתיים בארבע, ופעם בשבוע הוא ממשיך עד 23:00. "בחורף משמרת כזו יכולה להיגרר עד שתיים בלילה, וזה בסדר, זו העבודה", הוא אמר. "בסופו של דבר מצילים פה חיים. התחושה הזו, שאנחנו עוזרים - היא ממלאת".
במחלקת מיון המבוגרים, המצב שונה: עומס שלא ניתן לתאר. תורים בכל מקום ומיטות שזזות מכאן ומכאן. ד"ר לואה קורמטה (29) מג'לג'וליה, שנמצאת בהתמחות ונדרשת למשמרת של 26 שעות, סיפרה: "היום קיבלתי אגף של 19 חולים ועכשיו יש בו כבר 22, חלק לא יציבים. זה המון", היא אמרה. "אני גם חוששת באופן אישי. ההורים שלי מבוגרים ואני לא רוצה להדביק אותם".
רק לפני קצת יותר משנה וחצי אזרחי ישראל עמדו על המרפסות ומחאו להם כפיים. עבור ד"ר קורמטה, ערבייה ישראלית, זה היה משמעותי: "בימי הקורונה הייתה סולידריות. במחלקה אני מרגישה שווה בין שווים, אבל החכמה היא מה קורה כשיוצאים מפה. בקורונה היו ניגשים אליי, גם ברחוב, ואומרים לי כל הכבוד. הייתה תחושה טובה. עכשיו אני מרגישה שלאט לאט היחס הזה מתפוגג".
