הקיטוב בחברה גדל, אבל יש הסכמה רחבה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית: כך עולה ממחקר בין-אוניברסיטאי שניהלו בשנה האחרונה ארבעה חוקרים מאוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית, ובהם נמרוד ניר שהוביל את המחקר.
המחקר, שהחל באוגוסט אשתקד בנושא המהפכה המשפטית, מורכב מסדרה של עשרים שאלות שעליהן ענו 2,600 יהודים וערבים, לפי יחסם באוכלוסייה, בחמישה מקרים שונים - פעם אחת לפני מלחמת "חרבות ברזל", וארבע פעמים במהלכה בשנה האחרונה.
החזרת החטופים בראש סדר העדיפויות
אף שמרכז הכובד בלחימה עבר לצפון, מרבית הישראלים (52.6%) עדיין מגדירים את החזרת החטופים כסוגיה החשובה ביותר במלחמה. רק 15.8% רואים במיטוט תשתיות הטרור של חמאס כסוגיה הכי בוערת בעוד 7% בלבד הגדירו את חיסולו של מנהיג חמאס יחיא סינוואר כמטרה המרכזית במלחמה.
42.4% מהנשאלים חושבים שיש להגיע לעסקה מול חמאס גם במחיר שחרור מחבלים, 26.3% מאמינים כי העסקה צריכה לכלול רק הפסקת לחץ צבאי ברצועה, ולעומת זאת 16.2% מהישראלים אינם מעוניינים בניהול משא ומתן מול חמאס והמשך התקיפות בעזה - גם אם אלו מסכנות את שלום החטופים.
משפחות חטופים חוסמות את מחלף השלום ביולי האחרון
(צילום: אדר אייל )
ומה צופן העתיד בעזה? בעוד בממשלה מסרבים לדון בשאלת היום שאחרי, 59.9% רוצים ששלטון פלסטיני מתון בפיקוח מדינות ערב ישלוט בעזה, בעוד ש-40.1% מאמינים שיש לספחה לישראל.
בחזית הצפון התגלה כי 56.2% מאמינים שיש לנצל את חולשת חיזבאללה בכדי לחתור להסכם מדיני שיוציא את ארגון הטרור מהמדינה, בעוד היתר מאמינים כי יש להמשיך במלחמה בלבנון גם אם הדבר יוביל למלחמה אזורית.
ומה לגבי העתיד והאפשרות לשלום אזורי? למרות שנדמה שזו פנטזיה רחוקה, שני שליש מהישראלים (67%) תומכים בסיום כלל המערכה הביטחונית, החזרת החטופים וכינון הסכם שלום אזורי עם מדינות ערב המתונות.
האצבע המאשימה לכיוון נתניהו
שנה לאחר מתקפת הפתע על ישראל, 43.1% מהנשאלים ענו כי הממשלה היא האחראית לאי-מוכנות המדינה ב-7 באוקטובר, בעוד 36.8% האשימו בכך את הצבא. 7% בלבד מהנשאלים סבורים כי האחראים לחוסר המוכנות הם דווקא ראשי האופוזיציה.
על סוגיה אחת לפחות נדמה כי יש הסכמה רחבה - 70% מהנשאלים תומכים בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר, כאשר 61% מהנשאלים מאמינים שהממשלה הנוכחית מנסה להתחמק מהקמתה ו-53% טוענים כי אי-הקמתה עד כה מסכנת את ביטחון המדינה.
כשני שליש מהנשאלים טענו כי על ראש הממשלה בנימין נתניהו להתפטר מתפקידו בעקבות המלחמה. כשליש (33.4%) חושבים שעליו לעשות זאת עכשיו, 10% רוצים לראות זאת בסיום שלב הלחימה העצימה ואילו 22.4% חושבים שההתפטרות צריכה להיעשות רק בסיום המלחמה. בתוך כך יש לציין כי קצת יותר מרבע מהנשאלים חושבים שנתניהו לא צריך להתפטר בגלל המלחמה באף שלב.
נתונים אלו מהווים בסיס לכך ש-63% מהנשאלים טענו כי לדעתם הבחירות הבאות חייבות להתקיים בסיום המערכה הצבאית, בעוד 23% טוענים שיש לקיימן במועד המתוכנן.
למרות האויבים מבחוץ, גם בימים אלו רוב הישראלים (62%) סבורים כי נושאי המחלוקת הפנימיים הם אלו שמאיימים בפירוק החברה הישראלית. כך למשל 57.1% מהישראלים מאמינים כי הפערים בין הלאום לדמוקרטיה ובין היהדות לחילוניות מהווים את הבסיס לפילוג בעם. 44.7% מהציבור בישראל טוען שהמלחמה מפלגת את עם.
עוד עולה מהמחקר כי 53% מהישראלים מאמינים כי בעקבות המלחמה יש לשנות את הסטטוס קוו לגבי חוק הגיוס הקיים, ו-70% מאמינים וחושבים שהוא אינו מספק ושיש לנסחו מחדש כך שיותר חרדים יתגייסו.
חמישית מהנשאלים: שוקלים לעזוב את המדינה
29% מהיהודים שהשתתפו במחקר בטוחים כי למדינה צופן עתיד טוב, לעומת 16% שטוענים כי עתידה רע. בקרב ערביי ישראל המגמה הפוכה - רק 14% רואים כאן עתיד טוב בעוד 27% חוששים מעתיד המדינה.
בתוך כך, בקרב היהודים טענו חמישית מהנשאלים (20%) כי הם שוקלים או היו רוצים לעזוב את ישראל לו הייתה להם יכולת כלכלית, בעוד מחצית מהמשיבים הערבים טענו כי שקלו לעזוב את המדינה בשנה האחרונה.
בראש המחקר עמד נמרוד ניר, פסיכולוג פוליטי באוניברסיטה העברית בירושלים. אליו הצטרפו חברו לפקולטה נמרוד זלדן וכן רועי שולמן שעוסק במחקר באוניברסיטת בן גוריון ואסא שפירא מאוניברסיטת תל אביב. הארבעה היו גם מי שממנו את המחקר בכל שלביו.
שפירא אמר ל-ynet: "הממצא הכי בולט הוא כמובן שלמרות המלחמה האזורית, הישראלים עדיין מזהים את האויב הפנימי כאויב הגדול ביותר לחברה. אם בתחילת המלחמה החברה קיוותה שהיא תאחד אותה, כיום יש הכרה והפנמה שהמלחמה מפלגת אותנו. העובדה שחמישית מהחברה לא שוללת את העזיבה של הארץ מעידה על כך".
עוד לדבריו, "כששאלנו מה מקטב את החברה הישראלית כיום, גילינו שפערים דתיים הם עדיין הנושא שהכי משסע אותה. מה שמפחיד הוא שהשיח הופך לקיצוני - מה שמקטב את החברה. האתגר האמיתי הוא לבנות גשר".
