עד שכולם חוזרים: בפאנל מיוחד שהתקיים אתמול (ב') בוועידת החינוך של ynet ו-"ידיעות אחרונות", השתתפו קרוביהם של ארבעה מהנרצחים ב-7 באוקטובר והחטופים שעדיין נמצאים בשבי. דיצה אור סיפרה על החלומות של בנה אבינתן שנעצרו עם חטיפתו, אילה מצגר תיארה כיצד ילדיה מתמודדים עם הטראומות מיום הטבח, עינב צנגאוקר שיתפה את הקושי להיות אם לוחמת עבור בנותיה הצעירות בעוד היא נאבקת לשחרור בנה החטוף מתן, ואייל אשל שיתף על ההתמודדות האישית לאחר אובדן בתו התצפיתנית רוני.
ועידת החינוך 2024 - פאנל: עד שכולם חוזרים. בהשתתפות נציגי משפחות החטופים
(צילום: ירון ברנר)
"רוני הייתה תלמידה מצטיינת", סיפר אייל, אביה של התצפיתנית רוני אשל, שנהרגה בטבח בבסיס נחל עוז ב-7 באוקטובר. "היא סיימה בגרות יפה מאוד, עם המון תוכניות להמשך. במשך 18 שנה גידלנו בת לתפארת, ובסוף היה מי שבחר להחזיר לנו אותה בתוך ארון", אמר אשל בכאב. הוא מתח ביקורת על מערכת החינוך, שלדבריו "לא נותנת כיום אף כלי לילדים עצמם".
הוא פירט: "התלמידים היום, בין אם בחטיבה או בתיכון, לא מקבלים שום כלי ממערכת החינוך שיכול לנווט אותם ולכוון אותם להיות חיילים טובים, או אזרחים טובים אחרי הצבא". לדבריו, "יש פספוס גדול של מערכת החינוך, בסופו של תלמידים בכיתות י"א-י"ב יכולים לקבל כלים איך להתנהל במהלך הצבא, גם מבחינה כלכלית. גם בידי צה"ל נמצאים הכלים האלה, זו לא בעיה כל כך גדולה. צריך פשוט שהמערכות יתקשרו אחת עם השנייה, כדי שנוציא בסוף נוער טוב יותר".
אבינתן אור, שנחטף יחד עם בת זוגו נועה ארגמני לרצועת עזה, למד הנדסת חשמל באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. אימו דיצה סיפרה: "הוא עבד בענקית ההייטק העולמית אנבידיה. זה מסלול החיים שהוא בחר. למעשה כשחטפו אותו, הוא היה להערכתי בנקודת השיא של חייו. הוא סיים את הלימודים והצבא, התבסס בעבודה טובה, מצא את אהבת חייו. גם חבריו הטובים מסכימים על זה שהוא היה במיטבו, בתקופה היפה שלו".
מלבד אבינתן, לדיצה יש עוד שישה ילדים, והיא שיתפה על ההתמודדות המשפחתית בצל המצב המורכב. "מצאנו שהפורום הכי טוב לנו זה המשפחה, וקראנו לזה 'פורום אור'. אחת לשבוע אנחנו כולנו נפגשים בזום ומדברים על הסוגיות שאנחנו מתמודדים איתן. אנחנו מקבלים המון כוח מהפורום הזה ומהביחד. אנחנו גם מקפידים להיפגש פיזית פעם בחודש כולם, שזה לא קל. הכוחות של הילדים שלי מתגלים בצורה מדהימה. אני מקבלת מהם כל כך הרבה".
"מתן מאוד אהב ללמוד, וכמה שיותר באופן עצמאי", סיפרה עינב צנגאוקר, ממובילות המחאה לשחרור החטופים ואימו של מתן החטוף בעזה. "החלטנו כמשפחה לעבור להתגורר בחוות בודדים שיש לסבא של מתן, שם עברנו למתכונת של חינוך ביתי. הוא ניגש לבגרויות באופן עצמאי". גם שתי בנותיה של עינב ואחיותיו של מתן, נטלי ושני, למדו בחינוך ביתי. "זו דרך שאני מאוד ממליצה להורים לנקוט בה, כי זה מעשיר הרבה מעבר לרמת התכנים שיש במסגרת הפורמלית".
עינב, מהפרצופים המובילים במחאת המשפחות להחזרת החטופים, שיתפה על המחיר שהיא משלמת על ההיעדרות מהבית במסגרת מאבקה. "כל המעטפת הרגשית, הכלכלית, הנפשית - מאז שמתן נחטף, הן מתמודדות עם זה שאימא לא זמינה כפי שהייתה פעם. מעבר לזה, שני ונטלי מגלות איך אימא נלחמת להחזיר את מתן הביתה. אני מגלה שהבנות שלי בעלות תעצומות נפשיות שמעולם לא הכרתי". היא סיפרה כי הבת הקטנה שני לא נמצאת במערכת החינוך מאז 7 באוקטובר. "אבל אנחנו מגבים אותה, זו החלטה שלה, ואנחנו תומכים בה".
לאילה מצגר, כלתו של יורם מצגר שנהרג בשבי וגופתו עדיין מוחזקת בעזה, יש שלושה ילדים בבית. היא שיתפה על ההתמודדות עם החוויות המטלטלות שהם עברו ב-7 באוקטובר בעוטף: "עומר (בתה) הייתה בניר עוז עם שני בני הדודים. מאז היא התגייסה לצה"ל. עמית ואופיר (ילדיה) היו בבית. אצלנו תמיד הייתה גישה שכל אחד צריך את הספייס והדרך הייחודית שלו להתמודד עם האירוע. עומר הייתה צריכה איזה חודשיים לקבל חיבוקים מהחברים כדי להרגיש שהיא חיה, להתחיל להבין מה שהיא עברה, ואז היא החליטה להתגייס ולהיות תצפיתנית".
אילה, מורה בעצמה, הדגישה את חשיבות השיח הפתוח בכיתות. "אני מורה לאמנות, ואדם מאוד אכפתי ופוליטי במהות שלי. כשילדים מגיעים עם בורות ולא יודעים מה זה ימין או שמאל, אני מנסה להסביר להם במונחים כלכליים. השיח עולה ולי מאוד חשוב לדבר עם התלמידים. זה התפקיד שלנו כמבוגרים, ולא בהכרח לבוא ולהגיד 'הצדק אצלי', אלא לפתוח את כל הדעות". היא סבורה שצריך ללמד את התלמידים להתמודד עם הקושי: "לא צריך להתעלם מזה, כמו שהמדינה עושה. לתחושתי, זה בא מלמעלה. רה"מ כל הזמן מפנה אותנו החוצה, אבל עם בעיות צריך להתמודד ביחד".
אייל אשל סיפר כי השכול והאבל שנכנס לביתם "יושב בחלק המרכזי של הראש". לדבריו, "יש לי עוד שני ילדים בבית, וגם הם חווים את הפן הזה מהצד שלהם. זה המון הדחקה, על אף העובדה שכולנו מטופלים והצוותים באמת נהדרים. אבל בסוף כל יום, עדיין חוזרים הביתה והתמונה של רוני נמצאת, בין אם זה בסלון או בחדר שלה. החיוך שלה כאילו אומר לי, 'אבא, תמשיך'. יעל בתי צריכה להתגייס בעוד שלושה חודשים. אני רוצה לשאול את הרמטכ"ל, איך אני עושה את אותו צעד בפעם השנייה ומגיע שוב לבקו"ם? מחר זה יום כל כך סמלי, רוני הייתה צריכה לצאת לחופשת שחרור".
לקראת סיום, המשתתפים בדיון הדגישו את חשיבותה של עסקה לשחרור חטופים. "במהלך תשעת החודשים האחרונים אנחנו מקבלים תמיכה אדירה דווקא מנוער לפני גיוס, שמבין כמה חשוב לתקן את המשבר שנוצר בין האזרחים לבין המדינה, ההנהגה ומערכת הביטחון ב-7 באוקטובר. זה מראה עד כמה נחוצה עסקת חטופים והפסקת המלחמה, כי הצעירים האלה עתידים להתגייס וזה עבורם. בגלל זה אנחנו מקפידים לומר שעסקת חטופים היא בעצם התרופה והחיסון לכל החולי שיש לנו כרגע בחברה הישראלית".
פורסם לראשונה: 22:51, 08.07.24
