העלאת דמי קיום חיילי החובה בצה"ל, שאמורה הייתה להתבצע מזמן אך טוב מאוחר מאשר אף פעם – גם אם בלחץ התקשורת – היא נקודת זמן טובה לשעוט קדימה ולקדם במהירות את מודל השירות החדש שיהיה הוגן ושוויוני יותר לכלל החברה בישראל.
בשנים האחרונות עוברת החברה הישראלית טלטלה מהותית המשפיעה על צה"ל ועל שירות החובה והקבע, ורק התערבות מהירה ברמה הלאומית עם גיבוי מתאים יצליחו לעצור את המגמות השליליות ולשנות את המצב לפני שיהיה מאוחר מדי.
שיעור המתגייסים לצבא הוא הנמוך ביותר שהיה פה אי פעם. כשליש מהגברים המחויבים בגיוס לא ממלאים את חובתם, ועוד 17 אחוזים נושרים במהלך הדרך – כך שבסך הכל, מחצית מכלל הגברים כלל לא מגיעים לבקו"ם להשתחרר.
בקרב הנשים, המצב חמור עוד יותר. 44 אחוז אינן מתגייסות, וכמו הגברים גם בקרב המשרתות עומד שיעור הנשירה על כ-17 אחוזים.
לנתונים העגומים האלה תוסיפו את העובדה שהמוטיבציה לשירות קרבי נמצאת בירידה עקבית משנת 2011. לא כדאי להתרשם מאמירות של אנשי הצבא ולפיהן המוטיבציה עלתה באחרונה, שכן אלה אינן מגובות בנתונים שנמדדו לפי אותם פרמטרים קבועים, וכי סקרי עומק מגלים שגם הצעירים שגילו נכונות להתגייס לקרבי העדיפו שירות "קרבי לייט" על פני יחידות מתמרנות.
על כל אלה נוסיף את ההעדפות של בני הנוער והוריהם – שדוחפים אותם לשירות ביחידות טכנולוגיות כמו 8200 ואחרות, ואת הצורך של צה"ל למשרתים ביחידות האלה בעידן הנוכחי – ואז תגלו שגם בעלי פרופיל קרבי משרתים שם. כפי שפרסמנו לפני כשנה ב"ידיעות אחרונות", ביחידת המודיעין המובחרת משרתים יותר חיילים מיישובים מבוססים כלכלית שבהם רמת החינוך גבוהה יותר לעומת ערי הפריפריה. בהתאם, יותר ויותר לוחמים ביחידות הקרביות מגיעים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות, כך שלמעשה – שיטות המיון הצה"ליות רק העמיקו את הפערים בחברה הישראלית באופן דרמטי. בנוסף לאלה יש להכיר גם בעובדה שבגלל מודל "צבא העם" שהוחלט לשמר – לצה"ל יש עודפי חיילים בבסיסים עורפיים. במהלך משבר הקורונה ראינו כיצד מצליח היטב הצבא להסתדר גם עם עשרות אלפי חיילים חסרים.
סוגייה אחרונה היא החיילים החרדים. צה"ל, כאמור, לא באמת זקוק לעוד חיילים, וגדודים כמו "נצח יהודה" רק גורמים לו לכאב ראש גדול בגלל תנאי השירות הייחודיים של החיילים והעלויות הגבוהות שההסדר מצריך. הפסקת הפעילות הזאת גם תעצור את הדיון הפופוליסטי סביב גיוסם – הצבא יכול להסתדר בלעדיהם, אבל לחברה הם צריכים לתרום.
כל הסיבות האלה מעלות הזדמנות פז לרפורמה מקיפה בשירות. הרעיון די פשוט ונידון מספר פעמים בצמרת הצבא בעשור האחרון: להעביר את כל בני הנוער בחברה הישראלית, יהודים וערבים, תחת "הבקו"ם הווירטואלי" של צה"ל. שם, לצבא תהיה זכות בחירה ראשונה את מי הוא רוצה וצריך לגייס לשירות קרבי או טכנולוגי. בהתאם, הצבא יתגמל את החייל או את החיילת בדמי קיום הוגנים ובתום השירות תעניק להם המדינה עדיפות אמיתית על פני כל צעיר אחר בהטבות כמו רכישת דירה או הקלות במס.
מי שלא ייקלט בצבא, יחויב בשירות התנדבותי אחר דרך שירות לאומי בארגונים כמו מגן דוד אדום, זק"א, בתי חולים, משטרה וכבאות.
גנץ וליברמן שהחליטו לעלות את דמי הקיום של החיילים עשו בשכל, ועכשיו זו העת להכשיר גם את מתווה השירות החדש. לשר הביטחון יש תוכנית מגירה מוכנה לפעולה – "שירות לכל" – התוכנית כוללת שילוב של חרדים וערבים במסלולים אזרחיים ומקצועיים בשירותי חירום והצלה, בערים במגזר ובמוסדות חירום ורפואה. במשרד הביטחון ובממשלה הנוכחית יש תמיכה בתוכנית, ואת המפלגות הערביות צריך לרתום לנושא.
עומדת לפנינו הזדמנות היסטורית, השירות החדש הוא צורך השעה.
