באחד ממבצעי המעצרים של צה"ל בצפון השומרון, לפני כחודשיים, נקלע כוח מסיירת חרוב לאש תופת מצד מחבלים חמושים בשולי מחנה הפליטים ג'נין. הכוח, שמנה צוות לוחמים מהסיירת החדשה של חטיבת כפיר, העניק חיפוי לכוח של יחידה מובחרת שפעל בתוך המחנה העוין, ביצע את המשימה והתקפל החוצה ללא נפגעים.
כשהגיע הזמן שהצוות מסיירת חרוב ייצא מהמבנה האש רק גברה והקצין הצעיר שפיקד על הלוחמים ביקש תגבורת אש ממסוק הקרב שחג למעלה וליווה את המבצע. הטייס ביקש אישור לכך מ"מח"א תורן", הבכיר שהיה בבור של חיל האוויר בקריה, ונענה בשלילה משיקולים מבצעיים וענייניים. לוחמי הסיירת המנומרת קיבלו הנחייה ברשת הקשר: "תצאו מהמבנה בכוחות עצמכם, תזרקו רימונים, תירו מטולים וכל מה שצריך, קדימה".
הלוחמים יצאו בסופו של דבר באש חיפוי שנתנו לעצמם מהקרקע, וללא פגע. זה כמובן מקרה חריג, שקורה לעתים רחוקות, וגם אם לוחמי היבשה מתעצבנים במצב כזה, בתחקיר המשותף שנעשה לאחר מכן מוסברת להם הסיבה, ולרוב ההחלטה מתקבלת בהבנה.
במקרים ממשיים של סכנת חיים, מפקד הכוח האווירי, לרוב הטייס המילואימניק הוותיק, יכול לומר למפקד הבכיר התורן בכוח את צמד המילים "מרחב מוביל". כך הוא מקבל את הסמכות לבצע את התקיפה בכל זאת, מכיוון שלמוביל מבנה יש שיקול דעת בהתאם למה שעיניו רואות בשטח.
לא חלפו ימים רבים מאותה תקרית, ומסוק האפאצ'י של רס"ן במיל' ס' ספג קליעים ממחבלים, בזמן שהעניק אש לחילוץ הפצועים מיחידת דובדבן וממסתערבי מג"ב שרכבם עלה על מטען כבד. המסוק, שחג בגובה נמוך חרף הסכנה, המשיך במשימה גם לאחר שנפגע, עד שאחרון הלוחמים יצא בבטחה. למחרת, ביקר ס', יחד עם חבריו הטייסים מבסיס רמון, את הלוחמים בבית החולים.
עכשיו, חוששים בצה"ל שכל מופעי הלכידות האלה, שהתקבלו כמובנים מאליהם, יתפרקו. בדיוק כפי שהוצג בסרטון המושקע שתיאר את תקיעת הסכין של הטייסים בליבם של לוחמי היבשה – בפעם הבאה החי"רניקים פשוט לא יאמינו לטייסים שלא יוכלו לתת להם אש לחילוץ מטעמים מקצועיים. החשד אצל הלוחמים יהיה שזנחו אותם, אם בכלל יהיו טייסים.
פלוגה לתומכי הרפורמה ופלוגה למתנגדים
סרטון הטייסים שלא מסייעים לחי"רניקים בקרב, אחרי שהם שואלים אותם אם הם "תומכי רפורמה", הפך לוויראלי עמוק בתוך שורות הצבא. בתחילת השבוע שעבר, למשל, הוא הגיע לטלפונים של מאות טירוני חטיבת גולני, שהתגייסו לפני שלושה חודשים לצה"ל. בני ה-18 מהחטיבה החומר שיתפו בקבוצות את חבריהם, והמסר המחריד חלחל והתקבע כלהבות בשדה קוצים. מפקדיהם הקצינים היו בהלם.
בצבא הוכו בתדהמה מהסרטון, או יותר נכון לומר סרט קצר ומושקע פרי הפקה רצינית. עוד לפני שהכתבים הצבאיים נחשפו אליו, בדובר צה"ל מיהרו להוציא גינוי נוקב. במיוחד אחרי שהיו שרים בממשלה שהשתתפו בהפצתו ההמונית.
היה מי שדאג להזכיר שרק לפני חודשים אחדים חיל האוויר שלח באיחור גדול סיוע אווירי, שהתברר כלא מועיל, לכוח הקרקעי שרדף אחר מחבל-שוטר מצרי שחדר לישראל והרג שלושה לוחמים. רצה הגורל ובאותו בוקר שבת מערך מסוקי הקרב היה מקורקע בגלל תקלה טכנית. תנאי מזג האוויר הקשים מנעו המראות של כטמ"מים לסיוע במרדף.
מדובר במקרים חריגים. כך, למשל, בקיץ 2011, כוח קרקעי ביקש ממסוק קרב שירה לעבר נקודה חשודה שבה הסתתר מחבל בצד המצרי של הגבול. זה היה מיד לאחר הפיגוע בציר 12 שבו נהרגו אזרחים ולוחמים. הועלתה אז טענה מקרב קצינים בכוח הקרקעי לפיה מסוק הקרב לא ירה לנקודה חשודה בטח המצרי, למרות בקשת הלוחמים שחיפשו את המחבלים, כי אלו לא קיבלו אישור לכך מאחר שהפקודות אסרו באופן גורף אז – שלא לירות לעבר אדמה מצרית.
המחבלים פתחו באש נ"מ עם טיל כתף מסוג סטרלה לעבר מסוק הקרב, ובכירים בצבא, שלא ידעו על מיקום המחבלים בצד המצרי של הגבול, לא אישרו לטייסים לתקוף עד לזיהוי ודאי של המחבלים.
אבל מנגד, צריך לציין גם את הפעולה המיוחדת בנובמבר 2018, אז נחתו טייסי מסוקים בשטח אויב כדי לחלץ את הנפגעים. גם במלחמת לבנון השנייה, לוחמי אוויר נהרגו או נפצעו בניסיונות הרואיים לחלץ את חבריהם מהחילות הירוקים.
הנרטיב מאחורי שיתופי הפעולה הללו, מבוסס ערך הרעות, נפגע קשה, ובצה"ל לא בטוחים שיאוחה בהקדם. "כשירות זה לא רק לספור כמה טנקים ומטוסים מוכנים ותקינים, יש בכשירות רכיבים שקשים למדידה כמו ערך הערות, שעליו מתבססת הלכידות", הסביר ראש אמ"ן הקודם, אלוף במיל' תמיר הימן, היום ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי. "יש כיום שסעים בתוך יחידות בצבא, וזו בעיה שנגרמה, גם בגלל הסרטון המתועב הזה".
הימן נחשב תמיד לקצין מאופק ושקט, שגדל כל חייו ביחידות השדה, בעיקר בחיל השריון. כיום הוא מנסה להסביר את מה שבצמרת צה"ל רוצים לזעוק, אבל לא יכולים. "בעבר לכידות ביחידות נפגעה בגלל מפקד יחידה גרוע, אז מחליפים אותו והיחידה מתחזקת מחדש. יש פגיעה בלכידות בגלל אירוע רע, או מכישלון מבצעי שקה ביחידה, ולא חסרות דוגמאות, אז צה"ל יודע לתחקר, לטפל ולהפיק לקחים כדי שהלכידות תחזור לאותה יחידה.
"פה, צה"ל נמצא בחוסר אונים כי הפגיעה בלכידות הצבא מגיעה מבחוץ, מהדרג המדיני. משהו גדול חורץ שסע עמוק בתוך היחידות, וכבר רואים בהן פצעים שנפערים בנקודות הכי רגישות, בין מילואים לסדיר, בין ירוקים לכחולים. טייסים מתוארים כאליטיסטיים לעומת מכונאים, והשלב הבא עלול להיות שבגדוד תהיה מחנאות עם פלוגה של מתנגדי המהפכה המשפטית ופלוגה של תומכי הרפורמה".
"הייתה לנו נורמה בצבא שלא מכניסים דת ופוליטיקה לצה"ל – מכבדים את סממני הדת ולא עוסקים בכך, ובטח שלא נוברים בפוליטיקה", סיכם הימן. "זה נשבר. פתאום כולם עם דעות בתוך הצבא, והסכנה היא שהציבור לא רואה את זה מבחוץ".
מדינה אחת – שני צבאות
המשבר הנוכחי חשף דפוסים מנוגדים שכעת מתנגשים זה בזה, מעריכים בשיחות עם ynet קצינים שמכירים היטב ושירתו בחילות האוויר והיבשה. לוחמי חי"ר, שריון והנדסה בחטיבות גויסו ברובם מכורח החוק, וחונכו מימיהם הראשונים בטירונות שלעולם יש להתייצב, להגן ולהילחם. ברמה של "ייהרג ובל יעבור". מנגד, חיל האוויר ואמ"ן נתפסים יותר כצבא מקצועי-ערכי, עם אוכלוסייה איכותית של מתנדבים, ציוניים ופטריוטים לא פחות, אך כזה שיכול לתפוס עצמו כ"מתפטר" במצבי קיצון שבו נשבר האמון עם המפקדים או הממשלה.
"לא אחת ראיתי כמה משרתים בסייבר וב-8200 מתרגשים לעזור לחי"רניקים עם ברק בעיניים, וכמה השריונרים שמחים להיחשף לאנשי חיל האוויר ואמ"ן", סיפר אלוף במיל' היימן. "זה נס שקרה לבד, במגע ישיר בין סוגים שונים של משרתים, מבלי שאיש תכנן זאת. היום החיבור הזה נמצא בסכנה ממשית. כבר היום אנחנו מעבר לקצה, אנחנו בתחילתו של מדרון".
ההבדל בין חילות האוויר והמודיעין ללוחמי החי"ר מובחן מאוד, במיוחד כעת, הסביר היימן. "בקרב כוחות היבשה כמו חי"ר ושריון, קצין ישקול 20 פעם אם להפסיק לשרת כי מאחוריו יש 100 או 200 פקודים שהוא אוהב ומחויב להם כקבוצה הטרוגנית, לעומת טייסות – שם אנשים טסים בקבוצות קטנות של צמדים או 6-7 איש לכל היותר".
"לטייס כיום שמפסיק להתנדב נפער פצע עמוק בנפש, כי ההחלטות הן מאוד אישיות. לכן, בטייסות וביחידות עילית יש תרבות אחרת, יותר ליברליות מחשבתית, יצירתיות, עצמאות. ביחידות האלה אנשים מרגישים לעתים שהלכה למעשה ביטחון המדינה ממש על כתפיהם, ולכן הם פורצים את כל גבולות הדימיון, וראשונים לעשות מעשה יוצא דופן למען המדינה".
מי שכופר נחרצות בתפיסת ההבדלים בין החילות הוא אחד הטייסים הבכירים במילואים, שנמנה עם הקצינים שהפסיקו להתנדב. "הפגיעה בלכידות גדולה יותר ממה שיהיה בתרגיל הגדודי הבא או באימון קרב אוויר. בצבא מסתכלים בעיקר עם האקסלים ומפספסים את התמונה הגדולה – יש טייסות שמתרוקנות, הצבא נקרע ובדרג הפוליטי ממשיכים לשסות לוחם ברעהו".
"אנשים שהיו יחד, כתף אל כתף, בכל סוגי היחידות הקרביות, ולא רק בחיל האוויר, מתרחקים זה מזה", הוסיף הטייס. "הם אומרים 'אמשיך לאהוב אותך כחבר, אבל יותר לא נוכל להילחם יחד'. רוח הלחימה ספגה פגיעה קשה".
"כבר היום יש ספקות לגבי פעולות צבאיות"
למזלו של חיל האוויר, ההפסקה ההמונית של שיירות הטייסים והקצינים במערכים הקריטיים ביותר הגיעה בשיאו של הקיץ. זאת תקופה שאין בה תרגילים גדולים עם אנשי מילואים, בגלל החופש הגדול, ואחריה כבר מחכים בפתח חגי תשרי.
מיותר להזכיר איזו קטסטרופה תהיה אם בעוד כחודש תפרוץ מלחמה במצב הנוכחי, שבה הכשירות האמפירית תיפגע עוד יותר. ולא מדובר בתרחיש קיצוני מדי: ישראל נמצאת בתקופה המתוחה ביותר מול חיזבאללה מאז מלחמת לבנון השנייה, והתעוזה של נסראללה עולה וגועשת. לכך ניתן להוסיף את התקופה האלימה ביותר ביהודה ושומרון מאז האינתיפאדה השנייה. כל אלו, בנוסף לנתוני עומק מודיעיניים מסווגים, הועברו לשרים בקבינט שעות לפני שהצביעו עד אישור החוק לביטול עילת הסבירות.
"הלוואי שזה היה רק עילת הסיברות, זה ממש לא על זה, ואף אחד לא מנסה לכופף את הדרג המדינה", הסביר טייס המילואים הבכיר. "נוצר משבר אמון בין אלפים, אולי רבבות, של משרתים במילואים לבין הדרג המדיני. כשחבר קבינט מכהן, שר בכיר, אומר שיש למחוק כפר פלסטיני נוצר סדק באמון. כשאותו חבר ומפלגתו דוחפים לחוק שיבטל את פיקוח בית המשפט על החלטות הממשלה – איזה מנגנון נשאר להבטיח שלא נקבל מחר פקודות כאלו?".
החששות, הסביר הטייס, כבר מורגשים בשטח. "כבר כיום מתעוררים אצל קצינים וטייסים ספקות של ממש לגבי עיתוי ומהות של פעולות צבאיות, מבצעים ותקיפות. לא סתם מכלולים שלמים שמבוססים על אנשי מילואים מתרוקנים והצבא מסרב לשקף זאת לציבור. זה אירוע גדול. גלנט כשר ביטחון הוא רק אצבע אחת, ונתניהו הראה למי הוא כפוף".
בצבא טוענים מנגד שתמונת המצב המלאה של המשרתים מדווחת מדי יום לדרג המדיני, לרבות סוגיית הכשירות.
הרגע שבו המסרבים יחזרו לשרת
עד כה לא נרשמו אירועי לכידות חמורים או רחבים בצבא הסדיר, כמו סירובי פקודה. גם לא עצומות רשת כמו שהייתה בפרשת דוד הנחלאווי, או סערה שמאיימת לפגוע בחטיבות ובגדודים כמו בפרשת אלאור אזריה. בגדודי מילואים שמבצעים אימונים או תעסוקה מבצעית לא חולף יום ללא ויכוח פוליטי, לרוב על כוס קפה, אבל דקה אחר כך, בהיתקלות עם מחבל או סתם במשמרת סיור בגזרה, כולם מבצעים את המשימה יחד.
מלבד מקרים בודדים של קצינים בקבע שנתפסו עם מדים בהפגנות – ונענשו, נדמה שלחיילי החובה ולמרבית מפקדיהם בקבע גלי ההדף טרם היכו. "מדברים על זה לא מעט, גם בקרב בני 19, והדבר יצר אפקטים הפוכים. לכאורה טובים, אך הם עדות לקוטביות החדשה שנוצרה בתוך צה"ל. התייצבויות מכוונות ויזומות, כמעט בקשות להגיע למילואים, מצד תומכים ברפורמה וכקונטרה לאלו שלא מגיעים", סיפר קצין באחת מיחידות המודיעין המבצעיות.
ביחידות קרביות מובחרות, כמו שלדג וסיירת מטכ"ל, אך גם בקרב יוצאי מגלן ודובדבן, החלו ויכוחים סוערים בין לוחמי מילואים שביקשו להפסיק לשרת בגלל המהפכה המשפטית לאלו שאמרו שיישארו בכל מחיר. בצבא חוששים שגם אם אלו שהודיעו שלא יגיעו יחזרו יהיה קשה לראות את אותה סולידריות במבחן האמת בין הלוחמים. הסכנה לכך בקרב ברורה לכל.
בלא מעט מובנים, צה"ל נדרש כעת לתקן את הנזקים שהותירה הממשלה בצבא העם, וספק אם יצליחו בכך. תוכניות החירום שגובשו לטווח הקרוב והקצר מתבססות בעיקר על שיחות שכנוע ומעקב צמוד, גם כלפי אנשי קבע שמתלבטים אם להאריך חוזה ולהמשיך לשרת בתום כהונתם.
בגלל שמדובר בשבר חיצוני שמפלג את החברה, וכך משנה גם את הצבא, לרמטכ"ל אין באמת הרבה מה לעשות בנושא. "אנחנו באירוע טקטוני, פועלים בתבונה, וקוראים להפסיק לשפוך עוד בנזין למדורה", אומרים בצבא. "נקלענו למצב מורכב וכמעט בלתי אפשרי".
"אנחנו אומרים לאנשים להישאר, להמשיך להשפיע מתוך המערכת, למרות שזה קשה. זה קשה גם למשפחות של המשרתים, וגם לטייסים שהתחילו לכנות ברחוב 'פריבילגים'", הוסיפו. "ברור שצה"ל לא יבצע פקודות בלתי חוקיות, אין חיה כזאת שנשרוף כפר. בינתיים, אנחנו במאמץ גדול לשמור על אמון הציבור וגם על אמון המשרתים".