לנכד של הנכד שלי שלום,
מה שלומך? מה שלום עם ישראל? יש כזה דבר ישראל? זה אני, סבא של סבא. האורגינל. מייד אין אימא. סינס מזמן. לא איזו בינה מלאכותית או משהו. אני כותב לך כי הבנתי מכמה אנשים שזו תקופה שיום אחד בעתיד יזכרו. ויכתבו עליה בספרי ההיסטוריה. אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אמר משהו כזה לאילנה דיין. והוסיף ששקט זה רפש. אז אני כותב לך עכשיו. שתדע שאמרתי את מה שהיה לי.
זה לא רק מנדלבליט. יש פה הרבה שלא שותקים. כלכלנים, ואקדמאים, ובכירי צבא במיל', ורופאים, ועורכי דין. הם חותמים על עצומות. ומשפטנים ומדינאים בחו"ל מתריעים. ועשרות אלפים ברחובות ומול הכנסת מפגינים. וסקרים מלמדים שהרוב לא בעד התהליכים. קשה לומר שזה מזיז יותר מדי. יש פה ממשלה שמכנה את מה שהיא עושה רפורמה, אבל ממש ברגעים אלה משנה את פני המשטר ופני המדינה. הלוואי שהייתי יכול להקליט לך. סביבי בומים, פיצוצים. הפיגומים התומכים במדינה שלנו נופלים.
מה למה? לא קראת ויקיפדיה או ויקיטרגדיה? יש פה ראש ממשלה שעומד למשפט ולא בא לו עליו. ויו"ר מפלגה שישב בכלא, שוב מעד, ועצבני שלא נותנים לו להיות שר. וכמה קיצונים שרוצים למשול על מי שסביבנו, עלינו, על בית המשפט. ומפה לשם, התחברו להם האינטרסים, והדמוקרטיה החלה מתנדנדת.
מה, מה, דבר חזק, מה לא הבנת? איך צעד כזה, שמשנה חיים של מדינה שלמה, ומשליך על דורות, כולל עליך, לא נעשה עד עכשיו בהסכמה רחבה, בדיונים ארוכים, בשיקולים מעמיקים, ומנומק במשפט "אלה התוצאות, ניצחנו בבחירות"?
אני אסביר. יש פה עם יקר, שסובל ועובר, וכמה לביטחון אישי. לשקט אמיתי. ויש פה ממשלה שנבחרה והתגבשה סביב התחייבות עיקרית ברורה. שתהיה פה, על מלא, מדינה חזקה ובטוחה. אבל בתקופה הזו האויב פוגע בנו, דורס אותנו, ואלה שהבטיחו לשמור עלינו, מכים בתופים, נחושים על שינוי משטר שעבד פה כמעט 75 שנים.
נכד של נכד, תגיד, יש אצלכם עוד את הקטע הזה של עדות וקבוצות, אתם יודע, מרוקאים, פולנים, אחרים? וואללה? הבת זוג הרובוטית שלך אשכנזייה? ברור, אחרת איך ימשיכו לפלג בינינו.
ליאור בן עמייובל חןבכל מקרה, אני כותב כדי שיהיו רשומים מולך התהליכים שעברנו. הם היו איטיים ומכרסמים. פעם היינו עם. מלוכדים. זה מה שייחד אותנו ברגעים קשים, ועזר לנו להיכנס מתחת לאלונקה המפורסמת, ולהתגבר על אויבים שהקיפו מכל הכיוונים. אבל עכשיו המנהיגים שבחרנו והאמנו בהם מסכסכים, והעם משליך מהמרפסות את כל מה שהפך אותנו לאנחנו: הערכים. ומתקוטטים. ובאוויר מילים נוראיות שקשה לחזור מהם כמו "בוגדים", ו"מלחמת אחים". זה עידן של פייק ניוז, וספינים פוליטיים, והסחות דעת, ואיומים מכל הכיוונים. הקיצונים מקצינים, החשוכים זורחים, ומה הלאה, זה אלוהים.
לא הבנתי, נכד של נכד, אתה חייב לזוז? יש עוצר? מעליך חלליות משטרה, לייזרים, עניינים? ואם יתפסו אותך קורא את זה, יפרמטו את הרובוטית ואותך מכל הכיוונים? וואללה, השופטים שאתה מכיר הם דווקא אחלה, אוטונומיים כאלה, דופקים על פטישים מתוכנתים? רגע, אלה דמעות אלקטרוניות שזולגות אצלך עכשיו, בעתיד הרבוד, האבוד, מרטיבות את הנתיכים?
- ליאור בן עמי הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
