פתיחת קבר בחקירת פרשת ילדי תימן
(צילום: נדב אבס)
בית הנשיא יקיים היום (שלישי) לראשונה אירוע יום המודעות לפרשת ילדי תימן במשכנו. יום זה מצוין על ידי המשפחות ועמותת עמר"ם זה השנה התשיעית, ביום פטירתו של הרב עוזי משולם שנאבק להעלאת הפרשה לסדר היום הציבורי ולהכרה בעוול שנעשה לדבריו לקורבנות. הנשיא יצחק הרצוג יארח את העמותות ומשפחות שאיבדו ילדים, אך הדרך להכרה של המדינה בפרשה עוד ארוכה.
5 צפייה בגלריה
עצרת לציון יום המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח והבלקן. "אנחנו רק רוצים את האמת"
(צילום: משי בן עמי)
המחשב שנעלם מארכיון המדינה
לפני כחודש פרסמנו לראשונה ב-ynet וידיעות אחרונות על היעלמותו של מחשב עם נתונים ופרוטוקולים מתוך ועדת החקירה הממלכתית מארכיון המדינה, לאחר שבשנת 2001 נשלח מכתב המורה לאחסנו בכספת נפרדת כי הינו מכיל מידע רגיש. מי שחתמה על המסמך אז, ד"ר רותי אברמוביץ - היא היום גנזת המדינה, אך משום מה בארכיון עד היום לא הגיבו לדברים וגם לא חקרו את היעלמות המחשב. בימים אלה מתגבשת בנושא תביעה משפטית נגד המדינה, הטוענת שיש לבצע חקירה פלילית על היעלמות מחשב כה חשוב מהארכיון שאמור להיות המקום השמור ביותר.
הדוח שמשרד הבריאות גנז
מה שיכול היה לשפוך אור על הפרשה ולבחון את הפספוס של וועדת החקירה, היה דוח שנערך במשרד הבריאות על מעורבות גורמי הרפואה בפרשה. עבודת המחקר הפנימית במשרד שנעשתה בהובלתה המשנה למנכ"ל לשעבר פרופ' איתמר גרוטו, הייתה חלק מהמלצות ועדת פלמור למאבק בגזענות ונועדה למנוע בעתיד התנהלות שכזו. אך כידוע, שנה וחצי אחרי שהוגשה הטיוטה, משרד הבריאות אימץ חוות דעת של היסטוריונית רפואית אחת וגנז את הדוח, מבלי להקים צוות מחקר חדש שיבחן את המסקנות המטלטלות שעלו בו. בנוסף, משרד הבריאות סירב לפרסם מי עבד בצוות של פרופ' שפרה שוורץ על אותה חוות דעת, שנכתבה במגמתיות ברורה.
הבעיות במתווה הפיצויים ופתיחת הקברים
המשפחות שאיבדו ילדים היו אז חסרות אמון בממסד והן לא מאמינות גם היום, מאחר ולאורך השנים לא קיבלו תשובות מספקות ולא התקיים עמן שיח פתוח ומכבד. לכן, כמחצית מהמשפחות הזכאיות לפיצויים על פי המתווה שאישרה הממשלה, לא דרשו אותם. בשבוע שעבר בהובלת ח"כ קטי שטרית הוארך המועד האחרון שבו ניתן להגיש בקשה לפיצויים בעוד כמה חודשים, אך לא בטוח שהביקוש הדל ישתנה. בנוסף, המתווה הנוכחי לא נותן מענה לכל המשפחות שנפגעו ולא פנו לוועדות החקירה בשל אותו חוסר אמון בממסד. במקביל, יותר ויותר משפחות מבקשות מבית המשפט לפתוח קברים, בניהן משפחת התינוק עוזיאל חורי, כדי לאמת את זהות הנקבר, אך נתקלות בהליכים ארוכים ומייגעים, שגורמים להרבה משפחות לוותר בדרך ולהישאר עם הכאב והספק שהן חיות איתו כבר עשרות שנים.
הנזק שנגרם לדור השני והשלישי בפרשה
מחקר חדש של ד"ר נטלי חזיזה, פורסם באוניברסיטת ניו יורק ומצביע על סימפטומים נפשיים אצל המשפחות שנפגעו בפרשה - גם בקרב הדור השני והשלישי. בקרב 10 אחוזים מהמדגם נמצאו שהם עונים על קריטריונים של הפרעת אבל מתמשך, המעלה את הסיכון למחלות שונות ובעיות בריאותיות כגון מחלות לב. 75 אחוזים מהנחקרים אמרו שיש להם קושי להשלים עם האובדן. חצי מהנחקרים אמרו שהם מרגישים מרי נפש בגלל החטיפה ו-35 אחוזים מהנחקרים שיתפו שיש להם קושי לבטוח באחרים בעקבות החטיפה.
נורית בנימין (65) סיפרה שאחיה הבכור בנימין נעלם בשנת 1943 כשהיה בן חצי שנה בבית חולים הדסה בתל אביב. אמה הגיעה עם התינוק ולמחרת נאמר לה שהוא נפטר, אך לא נמסרה לה תעודת פטירה או ידיעה על מקום קבורתו. "עד היום אנחנו מחפשים תשובות, מעלימים מסמכים, לא מכירים בפרשה וזה מרגיש שהמדינה פשוט ממשיכה להסתיר מאיתנו את האמת", סיפרה נורית והוסיפה שהאובדן פגע רבות במשפחה: "אמא שלי הביאה חמישה ילדים לעולם לאחר מכן והיא הייתה אובססיבית כלפינו, דאגה לנו כל הזמן, שמא יקרה גם לנו משהו חלילה. היום היא בת 100 וקשה לה מאוד לדבר על זה, זה משהו שלא נתפס שנעשה, ותחושת האכזבה ואי האמון לא עוזבת, כל עוד אין לנו תשובות".
עובדיה צנעני (82) סיפר שבשנת 1949 אחותו נלקחה מידי אימו על ידי אחיות המרפאה במחנה עין שמר, למרות שהאם הגיעה רק כדי לקבל טיפות עיניים עבור התינוק. "הייתי בן 6, אני זוכר איך את זה בבירור גם בגילי המאוחר, הן פשוט לקחו אותה בכוח מאמי ולמחרת אמרו שהיא מתה. כשאתה עד לדבר כזה וזה מחלחל בבית, במשפחה, עם השנים אתה מבין את העוול שנעשה לך ואי אפשר לסלוח על זה", אמר. מאז הוריו של עובדיה נפטרו. "הם סחבו את הכאב הזה עד יומם האחרון ואנחנו לא מצליחים לנוח מזה. לפחות שיגידו מה עשו איתם, קברו אותם, מכרו אותם, אימצו אותם? איך כל כך הרבה ילדים נעלמו ובאותה שיטה? אנחנו רק רוצים לדעת את האמת, קשה ככל שתהיה", הוסיף עובדיה.
בשעה 17:00 ייערך בבית הנשיא אירוע ליום המודעות לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן, בנוכחות הנשיא יצחק הרצוג, רעייתו מיכל הרצוג, משפחות ועמותות. המשפחות מקווה שאם לא התשובות, אז לפחות הפרשה והעוול שנעשה להן, יקבלו הכרה רשמית.
