מדוע אין ליהודים זכות להתפלל בהר הבית? שאלה זו מועלית תדיר, ובשם עקרון הזכות הטבעית לחופש פולחן תובעות קבוצות שוחרי הר הבית, בעיקר מחוגי הציונות הדתית, להפסיק עם ה"אפליה" במתחם המקודש ביותר ליהודים. לטענתם, על המדינה לאפשר להם להתפלל, ואולי אף להקים בית כנסת על ההר (הרדיקלים יותר שואפים לשחזר את בית המקדש במקום שבו שוכנת כיום כיפת הסלע). לעומתם, לדעתי, שיח הזכויות אינו חל על הר הבית ועל ישראל למנוע מיהודים להתפלל במתחם הטעון, ולהלן הסיבות:
1. לא ניתן לנתק את הר הבית מההקשר הרחב של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. יהודים חשים מופלים בהר הבית, אולם פלסטינים מופלים בכל שאר השטחים. עבורם, מתחם אל-אקצא (שמו הרווח כיום של כל מתחם הר הבית) הוא כבשת הרש האחרונה שלהם והם חרדים מכך שהמקום השלישי בקדושתו באסלאם יינטל מהם. אין תוקף מוסרי לתקן אפליה לטובת עם אחד ובני דת אחת, תוך אפליה לרעה של בני עם ודת אחרים.
2. בתקופה הקדומה ובימי הביניים היה מקובל שכל עם כובש יכול להסב את המקומות הקדושים באותה ארץ למקומות תפילה בהתאם לאמונתו. כך הצטוו בני ישראל בספר שמות: "כי את מזבחותם תתוצון ואת מצבותם תשברון, ואת אשריו תכרותון". אולם, לא נאסר לקחת את המקומות שבהם פעלו מזבחות עובדי האלילים ולהפכם למקומות פולחן עבריים. וכך עשו בני ישראל במקומות רבים בארץ. נורמה זו השתנתה במאה ה-19, משהתקבלו עקרונות המשפט הבינלאומי, ולאחר מכן עם הקמת ארגון האומות המאוחדות וחתימת אמנות ז'נבה. עם שכבש חבל ארץ איננו רשאי לפגוע במקומות הקדושים של הנכבשים.
3. טענת הוותק – "אנחנו היינו כאן קודם" - אינה תקפה לגבי הר הבית. העובדה שהמקום אכלס מקדש יהודי במשך כ-800 שנים, עד לפני כ-2,000 שנה, לא גוברת - על פי הנורמות בנות זמננו - על העובדה שקיים במקום מסגד מוסלמי מזה 1,400 שנים. אם נקבל את העיקרון שכל עם זכאי לחזור ולקיים פולחן במקום שהיה קדוש לו לפני מאות שנים, על אף העובדה שהמקום החליף בעלים, נפתח בכך תיבת פנדורה של תביעות, שאחריתה מי ישורנו?
מאי 2021, פריצת המשטרה להר הבית
רבים מהמקומות הקדושים ליהודים בארץ היו קדושים לעדות נוצריות שונות, בתקופה הביזנטית ובתקופה הצלבנית, לפני שהתקדשו על ידי יהודים. כך לגבי הר ציון ומתחם קבר דוד, שהיה כנסייה ומנזר נוצרי פרנציסקני (וישראל, בצדק, לא נענית לדרישת הוותיקן לקיים פולחן רשמי בקומה שמעל ציון הקבר – חדר הסעודה האחרונה). כך לגבי האתר הידוע כיום כקבר שמואל הנביא ומקומות רבים אחרים בארץ. אלה הטוענים שאנחנו היינו כאן קודם יצטרכו, על פי עקרון הוותק, לוותר על מקומות קדושים אחרים, ואין לדבר סוף.
4. התביעה לשחזר פולחן יהודי במקום קדוש קדום, שעבר לפני שנים רבות להיות מקום פולחן בלעדי של בני דת אחרת, נשענת על נורמות ארכאיות, ומשמעה החלת חוקי התורה על העולם בן זמננו. זהו אבסורד מבחינת רוב העולם היהודי בימינו.
5. המבקשים להתפלל בהר הבית הם מיעוט בקרב יהודים דתיים בארץ ובעולם. הרבנות הראשית מתנגדת לעלייה להר הבית ועמה רבנים רבים, ובכללם רבנים חשובים בציונות הדתית. דרכו של אותו מיעוט לזכות בתמיכה רחבה היא שימוש בשיח הזכויות, שכפי שטענתי לעיל, איננו רלבנטי להר הבית.
פרופ' יצחק רייטר6. זכות הפולחן לא גוברת על שיקולים ביטחוניים ומדיניים. שינוי הסטטוס-קוו בהר הבית מסכן את האינטרסים המדיניים והביטחוניים של מדינת ישראל במגוון דרכים: סכנה של מלחמת דת, התקוממות בשטחים ובקרב הערבים אזרחי ישראל, פגיעה בהסכמי השלום וביחסי החוץ של ישראל, התגברות טרור בארץ ונגד יהודים בעולם כולו, ובכלל זה התרחבות שנאת יהודים בעולם.
7. כל עוד נמשך הסכסוך הישראלי-פלסטיני, המוסלמים לא יכולים להכיל תפילת יהודים בהר הבית, חרף העובדה שעקרונות הדת שלהם אינם אוסרים זאת. לאחר תום הסכסוך ניתן יהיה לנהל על כך דיאלוג מוסלמי-יהודי ואולי אף להגיע להסכם על תפילה של יהודים בהר הבית, בתנאים שייקבעו בין הצדדים.
- פרופ' יצחק רייטר הוא נשיא האגודה הישראלית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם (אילמ"א). מלמד באקדמיית אלקאסמי ובאוניברסיטת רייכמן. המאמר משקף את דעתו האישית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
