תיעוד בלעדי: יחידת יהל"ם בלב מחנה הפליטים בג'נין
(צילום: דובר צה''ל)
באחד הסיורים של יחידת העילית יהל"ם בלב מחנה הפליטים ג'נין זיהו הלוחמים לפתע רכב שבתוכו מונח מטען. "הוא היה מוסתר בצורה טובה בתוך קופסה במושב האחורי. זה היה רכב תופת מלא בתחמושת, ללא לוחית רישוי, ובמהלך הסריקה שלו זיהינו מטען מוכן לפעולה. מנגנון ההפעלה של המטען היה כזה שאפשר להפעיל אותו מרחוק", תיאר סגן-אלוף ע', מפקד ס2 ביחידת יהל"ם.
"באותו הרגע התרחקנו והחלטנו להשמיד את המטען שברכב. הנחנו לבנת חבלה על המטען והפעלנו. מעבר לפיצוץ של הלבנה ניתן היה לראות שיש שם חומר נפץ נוסף שהשמיד את הרכב והמטען", הוסיף סא"ל ע'. "זו תחושה של סיפוק כי אתה מבין שהמטען והרכב ערוכים ומוכנים לפיגוע תופת בלב ישראל".
כבר חודשים ארוכים שבאוגדת איו"ש מתכוננים למבצע "בית וגן". כשהבינו בפיקוד המרכז שצריך להיכנס ללב מחנה הפליטים ג'נין כדי לטפל באיומי המטענים, היה ברור ש-ע' וחבריו יגיעו לשטח ויתחילו לעבוד. בכל זאת, מדובר ביחידה המובחרת ביותר בצה"ל בכל הקשור להתמודדות עם פצצות, מטענים, פריצות וחבלה.
לפני כשבועיים כל היחידות המיוחדות ירדו לבסיס בדרום הארץ וביצעו מודל שלם של כל המבצע מתחת לאף של התקשורת, ושאר יחידות צה"ל. "כבר מספר שבועות שביצענו נוהל קרב, שהמטרה המרכזית היא סיכול טרור והשמדה של תשתיות אויב", סיפר סא"ל ע'. "הכוונה היא לחמ"לי תצפית, מעבדות חבלה ותת-קרקע. קיבלנו מודיעין מדויק על המיקום שלהם, על האויב שנמצא בפנים. כבר באימונים היו הכנסות מודיעיניות".
מעבדת הנפץ הראשית של המחנה
את המודיעין המדויק במהלך המבצע קיבלו הלוחמים מאנשי שב"כ. הם ידעו להגיד ללוחמים איפה הוטמנו המטענים במחנה הפליטים. אחרי ההתקפה האווירית הראשונה, נכנסו הכוחות פנימה ללב מחנה הפליטים. "המשימה הראשונה שקיבלנו הייתה מעבדת חבלה שמגלן מצאו", סיפר ע'.
"תדמיין חלק אחורי של מבנה בן קומה אחת, שהחלק האחורי שלו היה מבנה מפח בשני הצדדים. נכנסנו פנימה וזיהינו קרוב ל-200 מטענים. חלק מוכנים להפעלה, חלק בהכנה. זו מעבדת החבלה הגדולה ביותר שנמצאה.
"במבנה ממול מצאנו בדיוק את אותם מטענים בתיקי גב, מוכנים להפעלה, ואז אתה מבין שהמעבדה שהיינו בה קודם הייתה בעצם היצרן המרכזי של המטענים", הסביר סא"ל ע'. "בהמשך הלחימה זיהינו בדיוק את אותם מטענים בתיקי גב שהיו מוכנים לפעולה. מדובר במטענים קטנים, כמו רימוני יד, שניתן להפעיל גם על כוחותינו וגם בעורף".
- איך מטפלים ב-200 מטענים בלב מחנה פליטים צפוף?
"לוחמי יהל"ם מוכשרים לזהות אם המטענים במצב מסוכן ועלולים להיות מופעלים על הכוחות בזמן הטיפול. ביצענו סריקה ובידול כדי להבין שהמטענים במצב 'אדיש', ואז התקבלה ההחלטה להשמיד את המעבדה והמטענים על ידי הנחת חומרי נפץ".
"האתגר המרכזי בפעילות הזאת זה להפעיל חבלה וחומרי נפץ בשטח בנוי ותחת אש. בסוף זה שטח צפוף ובנוי שחיים שם בלתי מעורבים וצריך לדעת מה כמות חומרי הנפץ שצריך לשים", הסביר ע'." לשם כך אנחנו מוכשרים, ולטובת זה יש לנו מהנדס שמסייע לנו באותם חישובים".
"האויב עלה מדרגה"
לאורך כל שעות המבצע ע' וחייליו נשארו בלב מחנה הפליטים ולא יצאו ממנו אפילו לא לרגע. הם פעלו לאט ובצורה מבוקרת, ויצאו לסריקות בהתאם למודיעין שהתקבל באופן שוטף. באחד מהסיורים הללו הם מצאו משהו שהדהים אותם. "נכנסו לאחד הבתים שקיבלנו ולפתע אחד הלוחמים שלי זיהה רקטה מאולתרת, דומה מאוד לזאת שהייתה בשימוש בניסיון שיגור.
"נכנסנו פנימה והבנו לפי המודיעין שיש שם חומרי נפץ וגם אויב, אז הכניסה צריכה להיות מדויקת", אמר ע'. "נעזרנו בכלבי עוקץ, ולאחר שהבנו שאין שם מחבלים והבית מאפשר כניסה של לוחמים – נכנסנו פנימה. ראינו מספר מטענים ובלוני גז עם חומר נפץ עודף בתוכם, וגם רקטה מאולתרת שנמצאה על הרצפה של הבית".
"אני מעריך שהרקטות שזיהינו לפני מספר שבועות ששוגרו לעשרות מטרים ונעצרו יוצרו כאן, או לפחות הועברו לכאן", סיכם סא"ל ע'. "אבל זה כן מצביע על עליית מדרגה. הם מתפתחים עם הרקטות ועם המטענים. אני חושב שהאויב עלה מדרגה בחלק מהדברים. כמעט בכל בית ניתן היה לזהות אמל"ח או מטען. אני חושב שכמות האמל"ח שהשמדנו היא בלתי נתפסת".
לשבור את תפיסת "עיר מקלט"
אחד הדברים המשמעותיים שהקפידו עליו בצה"ל במהלך המבצע היא למנוע פגיעה בבלתי מעורבים. בצבא ידעו שכל פגיעה כזו תקצר את הלגיטימציה הבינלאומית למבצע ותגדיל את הלחץ על הדרג המדיני. אבל זאת לא משימה פשוטה. המחבלים השתמשו במבנים אזרחיים והטמינו מטענים בכבישים ובצירים – שעלולים להתפוצץ ולפגוע לא רק בכוחות הביטחון, אלא גם באזרחים.
מבצע בית וגן מה-D-9
(צילום: דובר צה''ל)
קצין הנדסה קרבית של אוגדת איו"ש, סגן-אלוף ג', אמר כי "אם מחבלים חופרים ומטמינים מטעני גחון בכביש הם מסכנים ביום יום את האוכלוסייה עצמה, אוכלוסייה אזרחית תמימה. במקומות שבהם הטרור חזק והמשילות נמוכה האויב מרגיש מוגן יותר, ואנחנו רואים את האיום עולה". לדבריו, "לתפיסת האויב זה המקום הכי מוגן, והתכלית של המבצע הייתה להראות שאין עיר מקלט, אין מקום שצה"ל לא יכול לפעול בו".
11 צפייה בגלריה
"התכלית של המבצע - להראות שאין עיר מקלט". הפעילות במחנה הפליטים מחלון D-9
(צילום: דובר צה"ל)
אחרי מכת הפתיחה האווירית, הכלים של ג' היו הראשונים שנכנסו למחנה הפליטים. "אחת המשימות המשמעותיות שלנו הייתה לוודא שאין מטענים מונחים או תת-קרקעיים. כחלק מהמאמץ הזה הופעלו כלי הצמ"ה שפתחו את הכבישים ואת התשתיות, ואיתרו את המטענים. בחלק מהמקומות האויב הפעיל מטענים על כוחותינו".
- זה אומר שכל מטען שהופעל היה מישהו בטווח ראייה שתצפת עליו?
"בהיסטוריה שלנו היה מטען אחד כזה שהופעל, לפני שבועיים באירוע עם ימ"ס איו"ש. במקרה הזה, יכולות להיות שתי
אפשרויות. או שמישהו תצפת ויזם אותו והם מתקשרים באיזושהי דרך, או שהכלי שעלה על המטען הפעיל אותו".
"היכולת לא הפתיעה, המיקום כן"
מעל כל הפעילות במחנה הפליטים ג'נין ריחפה הפעילות הקודמת במקום, שהסתיימה באירוע חילוץ ארוך של לוחמים. ג'יפ של לוחמי ימ"ס איו"ש שהיו בפעילות במחנה עלה על מטען גחון ביציאה מהפעילות. אירוע משמעותי, שרק בנס הסתיים עם פצועים בלבד.
פיצוץ המטען על הג'יפ הצבאי לפני שלושה שבועות
"הייתי בכוחות המתגברים שהגיעו לאותו אירוע. במבחן התוצאה הוא הפתיע, כי נפצעו שם אנשים. בהיבט הזה זה הפתיע אותנו, לא תכננו שיעלו לנו אנשים על מטען", סיפר סא"ל ג'. "באופן כללי, במלחמה בטרור יש איזשהו באז סביב הנושא של מחנה הפליטים ג'נין, אבל לכל פעילות יהיה תחקיר והפקת לקחים. המטען הספציפי במיקום שלו הפתיע, היכולת כיכולת שקיימת לא הפתיעה. בהיסטוריה של צה"ל יש שרשרת של פיגועים קשים ממטעני גחון".
גם רס"ן סווסר נבסו, קצין הטכנולוגיה והאחזקה של חטיבת מנשה, מודה שהיו שינויים בעקבות אותו אירוע. "העבודה על חידוש המיגון הייתה מהירה ובזמן קצר מאוד, ומחלקת הטנ"א עבדה עד כמעט שעתיים לפני תחילת הפעילות. בנוסף, לפני כל שיירה שנסעה במבצע היה D-9 שתפקידו היה לנטרל את המטענים שהוטמנו בצירים השונים".
"פגשנו מטענים בודדים, אבל בלא מעט צורות"
באופן כללי, סא"ל ג' מדגיש שאיום המטענים הוא לא משהו מיוחד לג'נין. "איום המטענים קיים בכל במקום. במחנה הפליטים ג'נין הוא הכי מפותח, אבל קיים גם בשאר אזור יהודה ושומרון. בגלל שגופי הטרור שם הרבה יותר חזקים והמשילות נמוכה. אנחנו עובדים תמיד בשילוב של הכל – גופי מודיעין צבאיים ולא צבאיים, יחד עם כוחות הנדסה קרבית וכוחות מקצועיים.
"רק בעולם המטענים יש מגוון איומים – מטעני השלכה, מטענים מוטמנים שמגיעים לטמפרטורה מסוימת עם מאפיינים משלהם ומטענים שמונחים בצידי צירים בגבהים שונים", המשיך ג'. "לכל איום כזה יש טכניקת מענה כדי לחשוף אותם ולאפשר את ביטחון כוחותינו".
לקראת המבצע ביצעו כוחות ההנדסה באוגדת יהודה ושומרון עבודה משמעותית כדי לייצר מיפוי של תשתיות מחנה הפליטים. "הכוחות שלי, שאמורים לעבור בכל ציר, צריכים לדעת את המודיעין שיש על הציר הזה. יש גם מודיעין שאנשים מזהים בשטח, ויכול להיות שיש מקומות שבהם המודיעין חושב שיש מטען או מקומות שבהם המודיעין לא יודע שיש מטען.
"במהלך המבצע פגשנו מאות ואף אלפי, ומטעני גחון בודדים, בלא מעט צורות", סיכם סא"ל ע'. "היו כ-11 מטענים שנחשבים ליותר משמעותיים, חלקם היו ליד הצירים וחלקם מתחת. הכל בסוף בוצע בעדינות המקסימלית ובנזק המינימלי".
אחרי 48 שעות של לחימה, מעבר בין בתים והשמדת אמל"ח, יצאו הלוחמים באופן מדורג ממחנה הפליטים. ביציאה התרחש האסון שממנו כולם חששו. לוחם יחידת אגוז, דוד יהודה יצחק ז"ל, נהרג מירי. בצה"ל בודקים אם האירוע התרחש בגלל ירי דו-צדדי של כוחותינו.
בחלק מהמקרים הלוחמים הבינו את התמיכה והאווירה בציבור הישראלי רק בסיום המבצע. "כשיצאנו באותו לילה התארחנו באחד הקיבוצים שנמצא במרחב, וכשהלוחמים הגיעו לשם ראיתי שיירה של תושבי המקום וכל אחד מגיע עם צלחת, עוגה או כיבוד", סיפר ע'. "כנראה שההגעה שלנו עשתה איזה משהו וכולם נתנו את החלק שלהם כדי לתמוך. אני חייב להגיד, שאותי זה מרגש".
