הם לימדו וחינכו אלפי תלמידים, סיימו קריירה ארוכה של עשרות שנות הוראה, יצאו לגמלאות וחגגו את הפרידה במסיבות, ואז גילו שהם לא יכולים לעמוד בפרידה מהתלמידים, ומיהרו לחזור לבתי הספר והפעם כמתנדבים.
"הייתי גננת יותר מ-30 שנה וחינכתי אלפי ילדים בנוף הגליל, בציפורי וברמת הגולן, יצאתי לגמלאות לפני כשש שנים והחלטתי לחזור ללמד ולחנך", מספרת דליה גלרון (63) מנוף הגליל, אמא לשלוש בנות וסבתא לשלושה נכדים תושבת העיר. "הרגשתי שאני רוצה להמשיך ולעשות משהו משמעותי ולתרום לקהילה, פעמיים בשבוע אני מגיעה ללמד ילדים בכיתת א' ולהכין כריכים לתלמידים בתיכון בעיר, שתי משימות שונות אבל עם דמיון רב שהוא סיוע לתלמידים".
פנינה שלחט (70), גם היא תושבת העיר, מוסיפה: "36 שנים הייתי מורה לחינוך מיוחד. פרשתי לפני 14 שנים ומיד הצטרפתי למערכת כמתנדבת. לא לקחתי אפילו חופשת שחרור, לא נסעתי לטיול בדרום אמריקה ולא בהודו".
שלחט, אם לשתי בנות וסבתא לשישה נכדים, מסבירה כי "לא הייתי צריכה להתקשר ולא להודיע כלום. פשוט המשכתי בבית ספר יסודי בגין שבו לימדתי. הודעתי למנהלת שלי שאני אשוב כמתנדבת, והיא מאוד שמחה וגם אני, אני מתנדבת שישה שיעורים בשבוע, במשך שלושה ימים. אני לוקחת מהמורה למתמטיקה את התלמידים שמתקשים וזקוקים לחיזוק ועזרה. כל הצוות מכיר אותי, וכשאני מחברת את שנות העבודה ואת שנות ההתנדבות אז אני מגיעה ל-50 שנות הוראה וחינוך, וחגגתי במקביל עכשיו 50 שנות נישואין.
"אני גם באה לסייע לנכדים. אני נוסעת בעיקר לאשקלון כי שם יש נכדים קטנים שזקוקים לי. הבת שלי רוצה שאגיע אליה יותר אבל אני לא מוכנה לוותר על התלמידים המתוקים שלי בנוף הגליל. אני מרגישה מאוד קשורה אליהם. אני מקבלת בחזרה המון אהבה מהם וגם מצוות המורים".
לבנה דברת, בת 70, אמא לשלושה בנים וסבתא לתשעה נכדים ונכדות מנוף הגליל, מספרת: "לימדתי 25 שנים תלמידי יסודי בנוף הגליל. יצאתי לגמלאות לפני 15 שנים ובאותה שנה התחלתי למלא את מקומן של גננות ומורות שהיו בחופש. כבר יותר מ-10 שנים אני מלמדת בהתנדבות בגנים ובבתי ספר יסודיים בעיר ואני מאושרת מכל רגע. אין לי רגע דל. אני עסוקה כל הזמן. אני מתנדבת לפחות פעמיים-שלוש בשבוע, בתיכון אלון אני מרכזת קבוצה של נשים שמכינה בכל יום כריכים לתלמידים. הילדים שלי מתחשבים בימי ההתנדבות שלי ואני מסייעת להם בימים שאני פנויה. אני לא יכולה להתנתק מהתלמידים שלי, יש לי כבר תלמידים שהם דור שני של תלמידי עבר שלי".
דני לוי (67), אב לחמישה וסב ל-30 נכדים, היה בסך הכל 43 שנים במערכת החינוך בעיר: עשר שנים כמורה ו-33 כמנהל בית הספר חב"ד. "מיד אחרי שפרשתי חזרתי כמתנדב", הוא אומר, "אני מגיע 4-3 פעמים בשבוע לבית הספר שניהלתי כמתנדב. אני מלמד ילד אחד ובנוסף מסייע למנהלים מהניסיון שלי. זה מקצוע שלא נגמלים ממנו. בשבילי זה מפעל חיים ואני מתפלל שרק יהיה לי כוח להמשיך ולתרום לקהילה. הילדים שלי מכירים אותי כאבא ויודעים שלימוד ילדים וחינוך הוא בראש סדר העדיפויות שלי. הם מבינים שאם אני לא מגיע לבקר אותם או לסייע להם, אז אני עסוק בהתנדבות בביה"ס".
רונן פלוטבלוריה לאופר, מנהלת מחלקת בתי הספר בעיריית נוף הגליל, אומרת: "התברכנו ביותר מ-15 מורים ואנשי חינוך שיצאו לגמלאות וממשיכים ללמד בהתנדבות בבתי הספר בעיר. רובם מלמדים בחינוך היסודי וחלקם בתיכונים. הם מכפיל כוח חשוב שתורם ככל יכולתו, הם בעלי ניסיון ענק וידע רב, ובאים מיוזמתם ותורמים ממנו לטובת ילדי העיר. הם הופכים לחלק מצוות בית הספר. כמורה ותיקה לשעבר אני יכולה להעיד שזה מקצוע לכל החיים, המורים הגמלאים הנהדרים שלנו מוכיחים לנו שלא ניתן להשתחרר מהמקצוע הזה, ויום המורה הוא החג שלהם".
ראש העיר נוף הגליל רונן פלוט: "למורים הגמלאים יש חלק חשוב בהישגי מערכת החינוך בנוף הגליל שזכתה השנה בפרס החינוך המחוזי, מערכת החינוך בנוף הגליל היא משפחה אחת גדולה ומשפחה לא עוזבים, להיפך הקשר הולך ומתחזק".
