בבית הספר של ילדי חברים התגלו לפני שבוע, בשתי כיתות, שלושה תלמידים ושני מורים שנדבקו בקורונה. במקום לשלוח לבתיהם את תלמידי הכיתות שנחשפו, דבקה ההנהלה, כמצופה ממנה, בהנחיות הרשמיות: התלמידים נשלחו לבדיקות מיד עם זיהוי המקרים הראשונים. כולם, ללא יוצא מן הכלל, חזרו לבית הספר בתוך יום, לאחר שהתבשרו שאינם חולים.
בזה, לכאורה, תם הסיפור. אבל למעשה הוא רק התחיל. בימים הבאים חשו תלמידים נוספים ברע. בדיקות חוזרות שנערכו להם זיהו מאומתים נוספים, גם בכיתות אחרות, שחולקות מורים מקצועיים והקבצות משותפות עם תלמידי שתי הכיתות הראשונות. באותו נוהל, נשלחו גם תלמידי הכיתות האחרות להיבדק. שוב – רובם קיבלו תשובה שלילית וחזרו ללימודים. בתוך שבוע בלבד זינק מספר המאומתים לעשרות, בכיתות רבות, בהם גם מורים. התחלואה זלגה גם לחוגים, לתנועת הנוער המקומית ולאחים, ומהם הלאה. לא יהיה מוגזם לומר כי האירוע הזה ייצר עשרות שרשראות הדבקה.
אם אתם סבורים שבית הספר נסגר בנסיבות כאלה – אתם טועים. לא די שהוא ממשיך לפעול כרגיל, המנהל בישר להורים שעל פי הנחיות משרד החינוך הוא אינו רשאי לעבור ללימודים מרחוק, אפילו לא במקביל ללימודים שמתקיימים בכיתות. מעגל ההדבקה והבדיקות לא נפסק: מדי יום מתגלים מאומתים חדשים, ששולחים כיתות נוספות לבדיקות וחזרה לבית הספר, להמשך שרשרת ההדבקה ההמונית, וחוזר חלילה.
המסר הרפה על חומרת המצב, כמו גם ההבטחה השקרית ש"המצב בשליטה", מטעים את הציבור לחשוב שממדי הסכנה קטנים משהם באמת. עבור רבים המציאות תתחוור כשיהיה מאוחר
המקרה הזה אינו יוצא דופן. מאות בתי ספר בישראל חווים כרגע התפרצויות דומות, שמשבשות את שגרת החיים והלימודים. ההתפשטות המהירה של התחלואה בתוך המוסדות הצפופים הללו אינה מקרית. היא נובעת באופן ישיר מהמדיניות הנוכחית: מביטול הבידודים למחוסנים, אף שהם נדבקים ומדביקים כעת כמעט כמו מי שאינם מחוסנים; מהמעבר ההמוני לבדיקות אנטיגן מהירות שהן, בהגדרה, פחות אמינות; ומהעובדה שחלק גדול מהנחשפים ממהרים להיבדק זמן קצר לאחר החשיפה, כדי לזכות באופן מיידי לפטור מהמשך הבידוד, אף שברור לכל כי צעד שכזה מניב בחלק גדול מהמקרים תוצאה שלילית כוזבת, משום שהנגיף עוד לא קיים בגופם בכמות שתאפשר לזהות אותו בבדיקה.
אתמול (יום ג') הגדיל משרד החינוך לעשות ואישר יציאה מבידוד לצורך ביצוע בחינת בגרות. במשך שנתיים, ולמרות אינסוף התרעות, איש לא טרח להכין את מערכת החינוך בישראל לחיים לצד המגפה. כרגע משאירים אותה פתוחה בכל מחיר – ואת המחיר הבריאותי והחברתי משלמים התלמידים. חלקם אף ימשיך לשלם בעתיד, בריבית דריבית.
תורים לבדיקת אנטיגן בכיכר הבימה בתל אביב
(צילום: מוטי קמחי)
גם בצה"ל, מוקד נוסף של תחלואה, לא מתרגשים במיוחד מהדבקות. נכון לאתמול היו 1,133 מאומתים לנגיף ביחידות השונות, ו-2,736 חיילים, עובדי צה"ל ואנשי קבע שהו בבידוד. אבל משום שהצבא לא מתגלה כמאמין גדול בבדיקות, זה כנראה רק קצה הקרחון.
בימים האחרונים מדווחים חיילים ביחידות רבות ברשתות החברתיות על נוכחות חולים בבסיסים. גם במצב הנוכחי, כשחייל חולה אחד עלול להדביק יחידה או בסיס שלם, הצבא לא ממהר לשלוח חיילים שאינם חשים בטוב הביתה. בהיעדר בדיקות, וברקע העובדה שמצבם של רוב החולים קל, ממשיכים החיילים האלה בשגרת יומם, כשהם חושפים עשרות חיילים אחרים, שבסוף השבוע ייקחו איתם את הנגיף להורים, לאחים ולחברים.
שרית רוזנבלוםדנה קופלבמציאות הזו, אין פלא שהמגפה חוגגת. שלשום נרשמו בישראל יותר מעשרת-אלפים מאומתים, מספר שיא שהגענו אליו במהירות שיא. בימים הקרובים עוד נתגעגע למספר הזה. אף ששיא התחלואה עוד לפנינו, המערכות השונות כבר לא עומדות בלחץ: אין מספיק בדיקות וגם מי שמנסה לקבוע תור לחיסון ייאלץ להמתין בסבלנות. זה רק הפרומו למה שצפוי לנו בהמשך: תחלואת החורף הנרחבת מעמיסה כבר עכשיו באופן חריג על בתי החולים ועל הטיפול הרפואי בקהילה. הדבקת הצוותים הרפואיים תהפוך את ההתמודדות עם שיאי התחלואה לאתגר שספק גדול אם נוכל לעמוד בו.
במקום להדק את ההגבלות בניסיון לרסן את ההתפרצות ולמנוע צורך בצעדים קיצוניים יותר, הממשלה מקילה עוד ועוד, ובכך גורמת במישרין לעלייה בהדבקות. המסר הרפה על חומרת המצב, כמו גם ההבטחה השקרית ש"המצב בשליטה" וש"נעבור את זה יחד", מטעים את הציבור לחשוב שממדי הסכנה קטנים משהם באמת. עבור רבים מאיתנו המציאות המרה תתחוור רק בהמשך, כשכבר יהיה מאוחר מדי לעשות משהו, חוץ מאשר להתחרט.
- שרית רוזנבלום היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
