אביו של רס"ן אופק אהרון בהלווייתו: "דורש הסברים מהרמטכ"ל"
(צילום: רועי עידן)
לפני שסיפרו לתקשורת על הנסיבות שבהן אירעה התאונה הקשה הלילה, שבה נהרגו שני קצינים צעירים ומבטיחים בחטיבת הקומנדו, בכירי המפקדים בצה"ל ודובר צה"ל, כך אני משוכנע, עשו כמיטב יכולתם לברר את העובדות. אבל צריך לומר בגלוי: חלק ניכר ממה שנמסר לנו על השתלשלות האירועים שהובילו לירי הטרגי לא מתיישב עם ההיגיון הפשוט, וגם לא עם ההתנהלות שאפשר היה לצפות לה ממפקדי שדה ביחידה מובחרת.
אין מדובר על נסיבות הירי ואם הייתה או לא הייתה הקפדה על נהלים ופקודות, אלא על הרציונל התמוה שעל-פיו פעלו לוחמים מאומנים ומנוסים - מפקד צוות שיצא לבדו ושלושה מפקדי פלגות שיצאו כקבוצה - בניסיון להחזיר לעצמם ציוד לחימה יקר שנגנב מהם.
ראשית, מדוע יצאו עייפים, אחרי יום אימונים מפרך, סמוך לחצות, אל השטח החשוך? על-פי הגרסה שדווחה, הגניבה התרחשה כמעט יממה לפני כן. האם ציפו קציני הקומנדו שהגנבים עדיין יהיו שם? ואם הגנבים היו עדיין בשטח, האם הציוד שגנבו עדיין יהיה ברשותם?
לא ברור מה בדיוק ביקשו הקצינים להשיג ביציאה לאזור המטווח, אלא אם היו בטוחים שהאמצעי לראיית לילה והקסדה שהייתה צמודה אליו לא נגנבו, אלא אולי אבדו במהלך האימונים. במקרה כזה, יש טעם לצאת לשטח לחפש ולמצוא את ציוד הלחימה היקר לפני שהגנבים השורצים בסביבה שמים עליו יד ומוכרים אותו לארגון פשע או ארגון טרור.
הרמטכ"ל בנבי מוסא. רק אחרי העובדות הברורות, יהיה מקום למסקנות
(צילום: דובר צה"ל)
יש כרגע יותר מדי סימני שאלה, ולכן מתחייבת בדיקה מיידית ומעמיקה של צה"ל. חשוב לברר מה בדיוק קרה מהרגע שבו נגנב, או אולי אבד, אמצעי ראיית לילה והקסדה שכנראה היה צמוד אליה ועד לאירוע הירי הנורא. הרמטכ"ל אכן מינה ועדת מומחים שבראשה עומד האלוף נועם תיבון, לוחם ומפקד קרבי במשך עשרות שנים שיידע בוודאי לברר את העובדות לאמיתן ואז, רק אחרי שהעובדות יהיו ברורות, יהיה מקום להסיק מסקנות ואולי גם להצביע על כשלים ומי שאחראי להם.
גם ההחלטה לעצור את האימונים בצה"ל כדי לחדד נהלי זהירות והתנהגות שטח של לוחמים בחילות היבשה היא ראויה ובמקומה, כדי למנוע תאונות שאולי עלולות לקרות בעתיד הקרוב. לצרות יש נטייה לבוא בצרורות, כפי שהוכח לאחרונה בהתרסקות המסוק הימי כתוצאה מכשל טכני בשבוע שעבר והירי הדו-צדדי מאמש.
לא ברור מה בדיוק ביקשו הקצינים להשיג ביציאה לאזור המטווח, אלא אם היו בטוחים שהאמצעי לראיית לילה והקסדה שהייתה צמודה אליו לא נגנבו, אלא, וזו אפשרות סבירה – אבדו בהיסח דעת במהלך האימונים.
גם אנחנו, אנשי התקשורת ואנשי צבא לשעבר, שממהרים למתוח ביקורת על צה"ל ולזהות כשלים בתפקוד מפקדיו, חייבים במקרים כאלה לגלות ריסון, זהירות ואיפוק בהסקת מסקנות. חייבים להכיר את העובדות לאשורן לפני שאנחנו מצביעים על כשלים, מחדלים והפרות משמעת לכאורה, שהובילו לתוצאה הנוראה. באותה מידה, שגה גם ראש הממשלה נפתלי בנט שמיהר לשבח את המעורבים בתאונה כמי ששילמו מחיר מפני שללא שהות ורתיעה חתרו למגע עם הגנבים והפגינו דבקות בערכי הלחימה של צה"ל. ראוי שגם ראש הממשלה יחכה לבדיקת העובדות לפני שהוא מסיק מסקנות ומצהיר הצהרות שנודף מהן ריח של קריצה לציבור בוחריו.
תשובות שיכולות לשנות הכול
לכמה שאלות, כאמור, עדיין אין מענה. תשובות מוסמכות עליהן יוכלו לשנות את היחס לפרשה כולה. אם ציוד הלחימה נגנב מתוך מאהל הכוח, איך זה שלא הייתה שמירה על המאהל שמנעה את הגניבה? ואם הייתה שמירה, איך השומרים לא דיווחו כשראו את הגנבים או אחרי שזיהו שנגנב ציוד? מדוע מפקדי הכוח לא הזעיקו מיד את משטרת ישראל ואת חוקרי מצ"ח?
שאלה אחרת היא למה המרדף אחר הגנבים לא החל בזמן אמת במקום כמעט 24 שעות אחרי הגניבה. ונניח שהיו מזהים את הגנב ואף מצליחים לשים עליו את ידם. האם הם היו מצפים שהוא יודה ויגיד "נכון, גנבתי, הנה הציוד"?
יש כמה נרטיבים אפשריים בסיפור הזה, ואי אפשר לשלול אף אחד מהם עד שלא נדע את העובדות לאשורן. בעיקר חשוב להבין מתי דווח על אמצעי ראייה הלילה ועל הקסדה שאבדו, למי דווח ולמה היה צורך בפעילות פרטיזנית של קציני היחידה בניסיון להשיב את ציוד הלחימה היקר שאבד. ההיתקלות בלילה בוודאי הייתה נמנעת אם הדברים היו מתנהלים בצורה מסודרת, והשאלה היא למה הם לא התנהלו בצורה מסודרת. את זה יש להשאיר לוועדת המומחים שתקבע ולא להסקת מסקנות חפוזה שעושה עוול גם למפקדים שנהרגו בנסיבות טרגיות וגם למי שהרג אותם ושהסיוט הזה ירדוף אותו עד יומו האחרון. מדובר בדיני נפשות, אלה שכבר אינם איתנו - ובעיקר אלה שעולמם חרב עליהם בלילה שעבר.
