מחדל אחר מחדל מאז שפרצה המלחמה בישראל, מוכיחים חוסר תפקוד מוחלט של הממשלה ואולי גם את העובדה שהרכבת הממשלה הזו כללה מינויים רבים שאינם משקפים את הכישורים המקצועיים של השרים. אזרחים רבים לקחו על עצמם את תפקיד המדינה בסיוע בלתי פוסק, החל מאספקת אפודים קרמיים לחיילים ועד מזון ותמיכה נפשית.
יתרה מכך, אזרחים ריכזו רשימות של נעדרים, ניסו לסייע באיתורם ולאתר מידע באשר למה שעלה בגורלם במקום שפיקוד העורף יעסוק בכך. גם לסיוע נפשי למשפחות הרבות שנפגעו ביישובי הדרום התגייסו אנשי מקצוע על דעת עצמם ועשו את דרכם אל מלונות ומרכזים שבהם הן שוהות, ואחרים הציעו מקום לינה על חשבונם הרחק מרעשי הצבע אדום. הייחודיות של עם ישראל בהתגייסות שלו והנתינה האינסופית בולטת ומרגשת בימים אלה, אך גם מזכירה את כל מה שהממשלה לא עושה.
בימים האחרונים קולם של שרים רבים, שטרחו להתראיין רבות בחודשים האחרונים ולטפח את שמם הטוב, לא נשמע. חלקם עסוקים בלהוציא הודעות פוליטיות הקוראות לממשלת חירום מאוחדת ומנסים להיראות כ"מבוגר האחראי", אך הם נעדרים מהשטח - לא בדרום עם התושבים, לא בבתי החולים, לא בהלוויות ולא מתראיינים ומנסים להעביר מידע לציבור, שמוצא את עצמו מתעדכן בעיקר ברשתות החברתיות בימים אלה.
גם ראש הממשלה בנימין נתניהו לא מכנס מסיבת עיתונאים שניתן להציג בה שאלות מעבר לדברים שבחר לומר. אתמול מי שהתראיין בטלוויזיה הוא מנכ"ל משרד ראש הממשלה, יוסי שלי, שדאג לפזר בעיות והאשמות, כמו המסיבה ברעים ש"תרמה לכאוס" ומספר הגופות הרב שלא ניתן לטפל בו במהרה, מבלי לקחת שום אחראיות על תפקוד הממשלה.
המחסור בציוד לחימה ומזון בצה"ל הביא לכך שלוחמים הציפו את הרשתות החברתיות בבקשה לעזרה מהציבור. הם התריעו שאין להם אפודי מגן או אפודים קרמיים, גם לא פנסי ראש או אפילו נעליים צבאיות. חלקם אמרו שקיבלו ציוד ישן ובלוי שעלול לסכן את חייהם בקרב. בדובר צה"ל הבהירו שהנושא בטיפול, כך גם בלשכתו של שר הביטחון יואב גלנט, שם מסרו שהוא עוסק בעניין, אך לצערנו זה לא נגמר רק שם.
חיילים אחרים העידו שאין להם מה לאכול או איפה לישון ולמעשה תנאים בסיסיים כדי לתפקד ולבצע את המשימה שהוטלה עליהם. עד שהמדינה תפקדה, האזרחים מילאו את החלל והתגייסו לעזור במהירות וביעילות מופתית מזו של הצבא ומשרד הביטחון. גם באשר לטיפול בסוגיית הנעדרים, הנרצחים והחטופים, מי שריכז רשימות ונחלץ לעזרת המשפחות הם אזרחים ועדיין יש מאות משפחות שלא יצר איתן קשר שום גורם רשמי.
אחת הבעיות הגדולות של ישראל בשגרה, ובוודאי בעת מלחמה, היא הסברה. מי שבמשך חודשים התלוננה על כך שאין לה מדפסת ואז כשקיבלה קצת תקציב התעסקה בהסברה של הממשלה והלגיטימיות שלה לחוקק רפורמה במערכת המשפט, היא שרת ההסברה גלית דיסטל-אטבריאן ששכחה מה תפקיד משרדה - להסביר את מדינת ישראל בפני העולם. מה שלא נעשה מאז שהוקם המשרד, נזכרה השרה דיסטל-אטבריאן לעשות בשעות הצהריים של יום המלחמה הראשון - להקים חמ"ל חירום של משרד ההסברה ובהודעתה קראה למשפיעני רשת ליצור עם אנשי הקריאטיב שלה קשר. גם בלי לחכות לשרה, משפיעני רשת רבים עשו את מה שעשו בסבבים קודמים והסבירו לעולם בשפות שונות על הזוועות שמתרחשות בישראל. שוב, אזרחים לפני הממשלה.
7 צפייה בגלריה
מבצע חירום להתחמשות אזרחים - עם עודף בירוקרטיה ומגבלות. בן גביר
(צילום: אלכס קולומויסקי)
מי שעמד בחזית הלחימה עם חדירת המחבלים לישראל, היו כיתות הכוננות של יישובי עוטף עזה שנעמדו מול המחבלים עד שהגיעו חיילי צה"ל שעות אחר כך. הדבר הבהיר את הנחיצות של אחזקת כלי נשק בידי אזרחים לטובת הגנת יישובים רחבה במקרה של מלחמה רב-חזיתית. מי שאמור לאשר הסרת בירוקרטיה ואישורי נשיאת נשק לאזרחים הוא השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שהורה על מבצע חירום שנועד לאפשר לאזרחים להתחמש אך בתנאים מחמירים, עם עודף בירוקרטיה ומגבלות.
עוד מי שעשה, אך לא מספיק, הוא שר הרווחה יעקב מרגי שהביע כוונות טובות ומשרדו הקים צוות של עשרות עובדים סוציאליים שיסייעו למשפחות ששרדו את את הטבח בעוטף ורבים מהם איבדו את יקיריהם, אך מדובר במספרים שרחוקים מלהספיק ודרשו את התגייסות הציבור והגעתם של מתנדבים רבים למלונות שבהם שוהות המשפחות.
גם הגעתם של אלפי אנשי מילואים שנקראו בצו 8 למלחמה לא הייתה פשוטה ורבים מהם עשו את דרכם לבסיסים הצבאיים ברכבם הפרטי או אפילו בטרמפים במקום בתחבורה ציבורית או הסעות מאורגנות. שרת התחבורה מירי רגב, שהייתה צריכה לפעול מידית עם פרוץ המלחמה להפעלת תחבורה בשבת לטובת אנשי המילואים שצריכים לנסוע לדרום, לא עשתה זאת עד שיצאה השבת. גם באשר להשבת ישראלים רבים מחו"ל לארץ, הייתה תגובה איטית שחלקה נבעה מיוזמה של חברות תעופה ישראליות ולא משרד התחבורה ובכל זאת השרה רגב הודיעה אמש כי מאז מוצאי השבת התווספו יותר מ-20 טיסות ללוח הטיסות המקורי באמצעות חברות תעופה ישראליות ובכך שהנחתה להכין את נמל תעופה רמון לקליטת טיסות בינלאומיות. אך כאמור - מעט מדי ומאוחר מדי.
מחסור נוסף שהתברר אתמול עם הגעתן של מאות גופות למכוני הזיהוי הוא בכוח אדם שיעשה התאמה בין עדויות הנעדרים ודגימות ה-DNA שנמסרו על ידי המשפחות. כך נראה שיעברו עוד ימים ארוכים עד שהמשפחות המודאגות יקבלו תשובות בנוגע למה עלה בגורל יקירהן - האם נרצחו, נחטפו לעזה או נמצאים מנותקי קשר באחד מבתי החולים. בינתיים, הגורמים הרשמיים פועלים באיטיות ובהיעדר כוח אדם מספק כדי להיענות למספרים הגדולים של הנעדרים והמשפחות משוועות לתשובות מהממשלה - שלא מגיעות.
מעל כל המחדלים הללו מרחף שיח פוליטי, על האם להקים ממשלת חירום לאומית כדי להתמודד עם המלחמה הכי קשה שידעה המדינה מאז הקמתה ובעוד שראשי האופוזיציה יאיר לפיד ובני גנץ מוכנים להצטרף ומבקשים לקחת חלק כדי לעזור, ראש הממשלה נתניהו מתמהמה ומשאיר מחוץ לקואליציה שני רמטכ"לים לשעבר (גנץ וגדי איזנקוט) שיכלו לתרום רבות בקבלת ההחלטות. שוב נראה שנתניהו מודאג ממה זה יעשה לממשלת הימין שלו ולעתידו הפוליטי במקום לפעול מתוך שיקולים מקצועיים ולהקים כבר אתמול ממשלה שתצליח לתפעל את המשבר הכי גדול שידענו.
היו גם שרים בממשלה שעשו טוב בימים האחרונים. בחלק מהמקרים הם פשוט עשו את תפקידם, כמו שר הבריאות משה ארבל שסייר בבתי חולים, שר הנגב והגליל יצחק וסרלאוף שהקים מוקד חמ"ל מתנדבים למען תושבי הדרום ומשפחותיהם, שר התקשורת שלמה קרעי שפנה לחברות התקשורת בקריאה להקל ולהרחיב את חבילות התקשורת לציבור ושר החינוך יואב קיש שהודיע על הקמת מנהלת טיפול בנפגעים עבור עובדי משרד החינוך והתלמידים ואחרים.
