מזה כמה חודשים נלחמת אוגדה 99 בפיקודו של תא"ל ברק חירם ב"מסדרון חושן", שבאמצעותו מפריד צה"ל בין צפון הרצועה למרכזה ולדרומה. החזקת המסדרון הזה, שעובר לאורך נחל עזה בערך מאזור קיבוץ בארי עד לים, מונעת מחמאס מלחזור ולשקם את כוחו הצבאי בצפון הרצועה. זה גם אחד ממנופי הלחץ על סינוואר לשחרר את החטופים. יצא לי לבקר כמה פעמים בזירת הלחימה הזו, ושמעתי את המפקדים מזכירים בהערכה רבה את האופן שבו מנהל מפקד האוגדה את הלחימה. אחדים אפילו טרחו לצטט משפטים שלמים שאמר להם.
זה עורר את סקרנותי, בעיקר מפני שמאז 7 באוקטובר דמותו של חירם בכותרות לאו דווקא בהקשרים חיוביים. היו מי שהאשימו אותו במותם של בני ערובה שמחבלים החזיקו ב"בית של פסי" בקיבוץ בארי: חירם נתן פקודה לטנק לירות לעבר הבית פגז כדי ליצור הלם שיאפשר ללוחמי הימ"מ להסתער פנימה, ולפי הטענות זו הסיבה לכך שנהרגו 13 מבני הערובה, ושרק שתיים מבין אלו שהיו בבית, מוקפים בעשרות מחבלים, נותרו בחיים. היו אנשי צבא שהיו במקום וטענו שלא היה צורך בירי הזה, וחירם נהג בפזיזות כשהורה עליו.
אחר כך, במהלך הלחימה, כשצה"ל כבר תמרן לתוך עזה, שוב עלו בתקשורת טענות נגד חירם, על כך שהורה לפוצץ אוניברסיטה בעזה בלי לקבל אישור - ובכך נתן נשק למקטרגים על מדינת ישראל וצה"ל בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג. הוא ננזף על כך שלא ביקש אישור באופן רשמי. מה שסיבך עוד יותר את העניינים הוא העובדה שחירם, שהיה מפקד חטיבת גולני ומילא תפקידי לחימה ופיקוד רבים בצה"ל, היה מיועד עוד לפני 7 באוקטובר להחליף את מפקד אוגדת עזה, אבי רוזנפלד. ההחלפה התעכבה, וכעת היא שוב על הפרק כי רוזנפלד עומד לפרוש. שוב עולים הקולות מקרב המפונים, ובעיקר בתקשורת, שמוחים נגד מינויו של חירם, שמתגורר עם משפחתו ביישוב תקוע, לתפקיד הרגיש של מפקד אוגדת עזה - שיעמיד אותו בקשר ישיר עם האנשים שהוא מואשם באחריות למות קרוביהם, חבריהם.
הרמטכ"ל הרצי הלוי מודע לטענות הללו, אבל הוא אינו רוצה - בצדק - לאבד מפקד שדה ואיש מטה כה מוכשר ומבטיח. לכן, הוא הורה לזרז את התחקיר לגבי הקרב בבארי, ועל פי המסקנות הוא עתיד בעוד כשלושה שבועות לקבל החלטה יחד עם שר הביטחון יואב גלנט לגבי מינויו של חירם למפקד אוגדת עזה.
לא ביקש לבטל את מועמדותו
אין ספק שחירם הוא אחד מאותם קצינים-לוחמים שמשה דיין אמר עליהם בשעתו "אני מעדיף לרסן סוסים דוהרים מאשר לדרבן פרדות עצלות". במלחמת לבנון הוא הוביל לוחמים במספר קרבות קשים, ואף איבד עין. הוא פיקד על יחידות כמו אגוז וגם היה קצין מטה מוערך.
חירם נולד בחיפה לשני הורים מהנדסים, חילונים ולמד בבית הספר "הריאלי", אבל אחר כך קבע את מושבו בקרוואן בשטחים, למד ערבית והיה ידוע בשיטות הלא-מקובלות שבהן השתמש כדי לחספס את הלוחמים שחינך. ב-7 באוקטובר הוא יצא מביתו ביישוב תקוע וחש לעזרת תושבי עוטף עזה, תוך שהוא נלחם ותופס פיקוד בכמה זירות. הוא חבר פעם לכוח זה ופעם לכוח אחר, עד שהגיע לקיבוץ בארי והצטרף ללחימה - תחילה כלוחם ואחר כך כמפקד. כך הגיע לאותו אירוע שנוי במחלוקת ב"בית פסי".
אם חירם ימונה למפקד אוגדת עזה, זה יהיה איתות ברור מבחינתו לעם ישראל, למפוני קיבוץ בארי ולתקשורת על כך שהכתם דבק בו לא בצדק. התפקיד הזה יזכה אותו מאשמה
כעת ממתין חירם, תוך כדי שהוא מפקד על שני צוותי קרב חטיבתיים ושני כוחות מיוחדים ייעודיים, להחלטה בעניין מינויו או אי מינויו למפקד אוגדת עזה. באגף כוח אדם בצה"ל מספרים שאם הרמכ"ל לא ימנה אותו לתפקיד בסופו של דבר, הוא יציע לו תפקיד מטה חשוב שאחריו ימשיך לקבל תפקידי פיקוד. גם הלוי מדגיש בכל הזדמנות שהוא אינו רוצה לאבד קצין כה מוכשר, שחותר למגע. אבל לחירם עניין מינויו למפקד אוגדת עזה חשוב יותר - בגלל הכתם שמנסים להדביק לו בעניין מותם של בני הערובה. אם הוא ימונה, זה יהיה איתות ברור מבחינתו לעם ישראל, למפוני קיבוץ בארי ולתקשורת על כך שהכתם דבק בו לא בצדק. התפקיד הזה יזכה אותו מאשמה. ולכן, בניגוד לשמועות, חירם לא הציע לרמטכ"ל לבטל את מועמדותו, אלא ממתין בקוצר רוח לכך שהתחקיר הצה"לי בעניין הקרב בבארי.
לא חלק מהימין הקיצוני
לאמיתו של דבר, התחקיר על הקרב ב"בית פסי" כבר הסתיים. עדות לכך הן ההדלפות - שהופיעו בעיקר בכלי תקשורת המזוהים עם הימין - שלפיהן ממצאי התחקיר קובעים בבירור שבנסיבות שבהן התקבלו, החלטתיו של חירם היו סבירות ונכונות. ואמנם, עד כמה שאפשר היה לברר, הממצאים מוכיחים כי חירם צדק בהחלטתו להורות לימ"מ להסתער על הבית, ואף לירות פגז טנק אל גג הבית (לא לעבר החדר שבו היו בני הערובה עם המחבלים) כדי ליצור הלם שיסייע לאנשי הימ"מ. די ברור שהמחבלים שהתבצרו עם בני הערובה הרגו בהם, וכי החלטתו להסתער הייתה נכונה - מפני שהקרבות בבארי מול כ-300 מחבלים נמשכו כל אותה עת, ולצה"ל לא הייתה שליטה בשטח שאפשרה משא ומתן רציף עם המחבלים. עוד לפני הקרב על "בית פסי", הטנק ירה בהוראתו של חירם גם לשטחים פתוחים, מה שהרתיע מחבלים רבים. ככל הנראה אין הוכחה פורנזית חד משמעית לכך שבני הערובה נהרגו מירי הפגז, ויש סיבה להעריך שרבים מהם נהרגו על ידי המחבלים תוך כדי חילופי האש.
אנשים מסביבתו של חירם טוענים כעת שהוא מרגיש שהוא האיש המתאים לחולל את השינויים הנדרשים באוגדת עזה, ולהוביל את שינויי המבנה וההרכב שיחולו בה - מפני שלא היה מעורב באירועים ובמחדלים שהביאו לפוגרום 7 באוקטובר. חירם אף ניסה ליצור קשר עם חלק ממבקריו מבין המפונים, ואף נפגש עם כמה מהם לשיחות צפופות וקשות שהסתיימו בחיבוקים - כך לפחות מספרים מי שהיו נוכחים באותן פגישות.
חירם הוא אדם ומפקד יוצא דופן, מוערך מאוד על ידי פקודיו ובעל הישגים לא מעטים במלחמה הנוכחית - שמשמש קורבן ושעיר לעזאזל בגלל השסע הפוליטי. אין ספק שחלק ניכר מהשצף קצף התקשורתי שמופנה כלפיו והמעקב אחריו ואחר מעשיו בשטח בשבע עיניים נובע מהעובדה שהוא מזוהה - כנראה לא בצדק - עם הימין הקיצוני, המשיחי, הרדיקלי. למעשה, הוא רחוק מלהיות איש פוליטי, ומקורביו טוענים שהוא אינו תומך באף אחת מסיעות ומפלגות הקואליציה הנוכחית. הוא איננו משיחי אף שהוא רואה בתנ"ך ערך - הוא מה שמכונה אצלנו "נץ התקפי", בעל ראייה אסטרטגית מפוקחת וסטנדרטים מוסריים גבוהים. ואלה נחוצים לצה"ל בתקופה הנוכחית יותר מתמיד.
