בוב וודוורד וקרל ברנסטין היו לפני 50 שנה שני כתבים צעירים בדסק העירוני של העיתון "וושינגטון פוסט". אמביציה, כישרון, מזל וגיבוי אמיץ מבעלת העיתון ומהעורך הראשי שלו העניקו להם את חשיפת ווטרגייט, אחת מפרשיות השחיתות החמורות ביותר, והמסוקרות ביותר, בהיסטוריה האמריקנית. וודוורד עשה מאז חיל: בשורה של ספרים מרעישים הוא בלט ככומר המוודה של בכירי הממסד האמריקני, משופטי בית המשפט העליון ועד לנשיא דונלד טראמפ. ברנסטין נדד שנים רבות בשוליים של המקצוע. בשנים האחרות הוא מתמקד בפרשנות פוליטית.
לרגל היובל לווטרגייט איחדו השניים כוחות וכתבו לאחרונה מאמר מקיף בעיתון שבו נולדה תהילתם. במאמר אין חידושים עובדתיים. החלק המרתק הוא ההשוואה בין ריצ'רד ניקסון לטראמפ. הוא מעניין גם בהשוואה לפוליטיקה שלנו, כי מה שקורה שם קורה כאן ומה שקורה כאן קורה שם. "קרוב ל-50 שנה כתבנו על ניקסון", הם כותבים. "האמנו באמונה שלמה שלעולם לא עוד, שאמריקה לא תראה שוב נשיא שיהיה מוכן לפגוע בדמוקרטיה כדי לקדם את האינטרס האישי שלו. ואז בא טראמפ".
ניקסון, מזכירים השניים, הבטיח את בחירתו מחדש לנשיא באמצעות רשת חשאית של מרגלים, מתחזים, זייפנים ופרובוקטורים. קודם הוא מוטט, באמצעות שקרים וידיעות כזב, את מסע הבחירות של אד מאסקי, המועמד המוביל במפלגה הדמוקרטית. אחר כך חתר, באותן שיטות, נגד המועמד המחליף, ג'ורג' מקגוורן.
לשיטתם, טראמפ הלך בעקבות ניקסון. הוא לקח את הבחירות לנשיאות, מאושיות הדמוקרטיה האמריקנית, ורמס אותן עד היסוד. לשיא הגיעה המתקפה שלו על הדמוקרטיה ב-6 בינואר 2021, כשזמם, עודד, הילל ושיבח את הניסיון של תומכיו לכבוש את בנייני הקפיטול ולאנוס את סגן הנשיא וחברי הקונגרס לשנות את תוצאות הבחירות. הניסיון לא צלח, אבל הלקח לא נלמד. המתקפה על הקונגרס השאירה מאחוריה שתי אמריקות - זו שמאמינה שטראמפ הוא עבריין מול זו שמאמינה שטראמפ הוא קורבן. כל אחת מהן מקשיבה רק לעצמה.
השבוע, כשבשימוע בקונגרס הושמעו עדויות מזעזעות על ניסיון הפוטש של טראמפ ותומכיו, סירבה רשת הטלוויזיה הימנית פוקס, החזקה ברשתות החדשות בכבלים, לשדר את האירוע. היא בחרה במקום זאת לשדר שעות של תעמולה טראמפיסטית. עשרות מיליוני אמריקנים לא יודעים בכלל ששימוע התקיים. כל מה שהם יודעים הוא שהדמוקרטים גנבו את הבחירות. זה מה שמספרים להם בפוקס ובשאר ערוצי הימין, 24/7.
איוונקה טראמפ בשימוע על הפריצה לקפיטול
וודוורד וברנסטין מצאו עוד שתי נקודות משותפות לניקסון ולטראמפ: פחד וקורבנוּת. שניהם האמינו שאין דרך להשיג תוצאות בפוליטיקה אלא באמצעות הטלת פחד. "כוח אמיתי הוא פחד", אמר טראמפ בראיון ב-2016. ב-2019, במהלך ראיון עם וודוורד, טראמפ צפה בשידור מהסנאט. "הם שונאים אותי", התלונן. התמונות רצו על פניהם של סנטורים שישבו בשקט, חלקם משועממים, חלקם קשובים לעדויות. "שנאה", אמר טראמפ. "תראה את השנאה. הם שונאים אותי".
ניקסון, שהשנאה ליריבים הייתה היהלום בכתר הקריירה שלו, הבין בסוף שהשנאה הובילה אותו להרס עצמי. הוא שנא יותר מדי. טראמפ עדיין מכור.
נחום ברנעצילום: אלכס קולומויסקיעכשיו הניחו לרגע לפרשיותיה של אמריקה וחִשבו על הפרשיות שלנו. בישראל שולטת כרגע קואליציה מקרטעת, מפולגת מבפנים, שתוחלת החיים שלה קצרה. אלה העובדות - כל השאר שקרים. האם הקואליציה נשלטת על ידי תומכי טרור? שקר. האם היא מפקירה את ביטחון ישראל? שקר. האם היא הפנתה עורף למתנחלים? שקר. האם נפתלי בנט גנב את כספי המדינה? שקר. האם כתב האישום נגד בנימין נתניהו הוא קונספירציה של פושעים, בכירי הפרקליטות? שקר. האם אליטה אשכנזית, שמאלנית, אפלה, דיפ סטייט, שולטת במדינה? שקר.
אם רוב הישראלים לא מרוצים מהממשלה הנוכחית זכותם להחליף אותה, בבחירות או מוקדם יותר, בהליך חוקי בכנסת. אבל החלטות במדינה דמוקרטית מוטב להן שלא יתקבלו על בסיס של שקרים, התחזות, זיוף והתקרבנות. אנשי תקשורת שנותנים לשקרנות יד, מטעמים אידיאולוגיים או אופורטוניסטיים, ראויים לבוז. הם בוגדים בשליחותם. פוליטיקאים שהפכו את הפִברוק למקצוע גרועים מהם. אולי הם ינצחו בפריימריז, אבל למשול בהגינות לא יוכלו. הם ימשיכו לשקר, ימשיכו להתפרע, ימשיכו להתבוסס בשנאות שלהם גם לאחר שיחזרו לשלטון. מכורים לשקר הם אנשים מסוכנים - ראו ניקסון, ראו טראמפ.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
