החוק שקבע שהמשפט, השיפוט והמינהל של מדינת יחולו בשטח רמת הגולן נחשב להישג האסטרטגי הגדול של ממשלת בגין השנייה. הוא היה פרי מאבק ציבורי נחוש שבמסגרתו חתמו מיליון אזרחים על עצומה הדורשת את סיפוח הרמה לישראל. בגלל הרגישות המדינית הרבה עבר החוק בכנסת בחופזה, בשלוש קריאות ביום אחד: ללא הודעה מוקדמת התכנסה הממשלה בבוקר קר אך נאה, החליטה על הסיפוח והליכי החוק אושרו עד הערב.
עיון בעיתוני התקופה מגלה כי באותו בוקר, 14 בדצמבר 1981, לא היה לכך ולו אזכור אחד. הכותרות הוקדשו ברובן להתקוממות עממית פולנית נגד השלטון הסובייטי במדינה. למחרת, העיסוק בחוק היה מן הסתם אינטנסיבי. עיתון "דבר", למשל, היה גדוש בביקורת ונהי. "הלילה הזה חוגגות בגדד ודמשק", קונן הסופר עמוס עוז במרכז עמוד השער על הנזקים המדיניים שייגרמו לישראל כתוצאה מהחקיקה. כמו כדי לאשר את דבריו, שאר העמוד הוקדש ל"תדהמה, מבוכה ודאגה עמוקה" ששוררות בארה"ב ולכינוס חירום דחוף של מועצת הביטחון של האו"ם.
דבר אחד בכל זאת נפקד מהעיתונים למחרת חקיקת הבזק: מעורבות של היועץ המשפטי לממשלה או עתירות לבג"ץ. אפילו ב"דבר", הביטאון הרשמי של המערך, איש לא חשב שהדרך להתמודד עם חקיקה ראשית של הכנסת היא באמצעות בית המשפט. הכול הבינו שהכרעות ערכיות ומדיניות מתקבלות בכנסת ישראל.
לאחרונה נטען שוב ושוב בידי מצדדי האקטיביזם השיפוטי כי בג"ץ פסל רק 22 חוקים, וכי הוא פועל בעניין בריסון ובזהירות ממופלגים. אלא שספירה כזו היא תוצר של מתודולוגיה שגויה: לא צריך לספור כמה חוקים לאומיים נפסלו, אלא כמה חוקים לאומיים (כאלה השרויים במחלוקת ערכית בין ימין לשמאל או בין דתיים-מסורתיים לחילונים), אושרו במחצית היובל האחרון מאז המהפכה החוקתית שהוביל אהרן ברק.
והאמת היא שאין בנמצא חוקים רבים כאלה. חוק איחוד משפחות (חוק האזרחות הוראת שעה), אושר פעמיים בבג"ץ על חודו של קול וכיום מפרפר בערכאה העליונה בין חיים למוות והשופטים דורשים "הבהרות" ביחס אליו. רוב החקיקה הלאומית ב-25 השנים האחרונות או נפסלה בבג"ץ (החוק שמכשיר את תחנת הרדיו של ערוץ 7, חוק ההסדרה, חוקי המסתננים, חוק הפיקדון), או סורסה ברובה (חוק החרם או חוק שלילת אזרחות למחבלים) או שהמשפטנים פשוט מתעלמים כליל מקיומה (חוק יסוד: הלאום).
הקטגוריה הגדולה מכולן היא זו של חוקים שלא באים לעולם מאימת המשפטנים. כך למשל, מאמץ חוץ-פרלמנטרי ארוך הניב לפני כשנה הצעת חוק של איילת שקד לשלול אזרחות מישראלי שהיה מעורב בפיגוע ומקבל על כך קצבה מהרשות הפלסטינית. שקד משכה לבסוף את הצעתה מאחר שהובהר לה כי אפילו על כבשת הרש הזו לא ניתן יהיה להגן בבג"ץ.
כל אלפי החוקים שהמכון הישראלי לדמוקרטיה מתגאה שבג"ץ בזהירותו המופלגת לא פסל הם חוקים טכניים או כאלו שלא נתונים במחלוקת בין ימין ושמאל. לעומת זאת, לחקיקה לאומית יש סיכוי קלוש להגיע לספר החוקים, וגם אם היא תגיע - היועצים המשפטיים יוודאו שהיא תהיה בבחינת אות מתה.
אלחנן צווכרנחזור לחוק המספח את רמת הגולן: האם מישהו מעלה על דעתו שבג"ץ לא היה פוסל אותו? הוא הרי היה מקבץ נימוקים מן הגורן ומן היקב, משתלח בפרוצדורה המהירה, מלין על הפגיעה בזכויות האדם של התושבים הדרוזים, דואג לדרישות החוק הבינלאומי, מפקפק בתכלית ומציין שבכל מקרה ההליך לא מידתי בכלל. והרבה קודם לכן: היועץ המשפטי לממשלה כלל לא היה מאפשר לקדם את החוק.
ניתן להניח שאם המהפכה החוקתית הייתה מקדימה בעשור וחצי, רמת הגולן לא הייתה מסופחת לישראל, דונלד טראמפ לא היה מכיר בריבונותנו בה, וסיכוי לא מבוטל שגורלה היה כגורל גוש קטיף. כל מצבה הגיאופוליטי של ישראל בצפון היה שונה לחלוטין. לרמת הגולן היה מזל להסתפח בזמן, אבל בלי תיקון גדול במערכת המשפט, על חוקים בעלי השפעה אסטרטגית דומה אפילו לא נשמע.
- אלחנן צווכר הוא איש הייטק
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
