(צילום: אסף חן)
שינוי כיוון ופעולות תגמול על אדמת איראן: כמה רחפנים עוצמתיים מדגם רב-להבי שנשאו מטעני נפץ רבי עוצמה התנפצו ביום רביעי האחרון היישר אל תוך בניין ספציפי, בתוך המתקן הצבאי הסופר-חשאי ומסווג במחוז פרצ'ין הסמוך לטהרן.
על פי פרסומים בעולם, זהו האתר שבו עוסקים אנשי משרד ההגנה האיראני במחקרים סודיים בנוגע לפרויקט הגרעין, ובנפרד - גם בפיתוח של כטב"מים צבאיים מתקדמים. בתוך המסמכים של ארכיון הגרעין האיראני שהמוסד הישראלי גנב ב-2018, היו צילומים מתוך האתר בפרצ'ין, של מתקנים לניסויים ב"חומרי נפץ מהירים" – רכיב חיוני בהרכבת ראש נפץ גרעיני. גורמים איראניים רשמיים כבר הגדירו את הפיצוץ במתקן בפרצ'ין כ"אירוע" ולא כ"תאונה", ואת מהנדס האווירונאוטיקה שנהרג בו כ"שאהיד", כלומר אדם שנהרג בקרב, ולא בגלל תקלה.
השבוע הדרמטי באיראן - כתבות נוספות
לרחפנים יש טווח מוגבל ולכן הם יכלו להמריא, ככל הנראה, רק מתוך איראן. במילים אחרות: מי שעמד מאחורי הפעולה לא רק ידע שיש במקום מעבדה מסווגת, ולא רק היכן בדיוק היא נמצאת בעומק מתקן צבאי חשאי, אלא הצליח גם להבריח לתוך איראן את הרחפנים וגם לפרוס צוות קרקעי בתוך איראן שישגר אותם וישלוט עליהם בדיוק עד למטרה. זו חדירה עמוקה לתוך מערך המודיעין האיראני, יחידות הפיתוח של משרד ההגנה וכל צורות האבטחה וההגנה של איראן על גבולותיה והמתרחש בתחומה. וכל זה אירע שלושה ימים בלבד אחרי שקולונל בתפקיד מסווג ביותר בכוח קודס של משמרות המהפכה נורה למוות בלב טהרן.
את תחילתה של שורת האירועים האחרונה יש לסמן ב-14 בפברואר השנה, אז יירטו מטוסי קרב אמריקניים מעל עיראק שני כטב"מים שיצאו מאיראן והיו בדרכם לפגוע במטרות בישראל, סוג של תגובה איראנית על שורת חיסולים וחבלות שטהרן ייחסה למוסד במערך הגרעיני שלה. שורת המבצעים שאירעו לאחר שיגור שני הכטב"מים האלה יוחסה לישראל.
לכאורה ניתן ללמוד על כך שבנוסף לחבלות, גניבות מסמכים סודיים והתנקשויות שנוגעות לפרויקט הגרעין האיראני, הורחבו הפעולות האחרונות ופגעו במטרות הנוגעות גם בפיתוח וייצור כלי טיס והפעלת מבצעי טרור בידי איראן. המבצעים גם משקפים שינוי באסטרטגיה, לפחות שינוי חלקי, שמשקף תפיסת לוחמה אגרסיבית יותר כלפי איראן, שינוי שלכאורה רק ראש הממשלה נפתלי בנט רשאי להחליט עליו.
את הכטב"מים בפברואר איתרו בדרכם לישראל מערכות הרדאר והחישה של האמריקנים באחת ממדינות המפרץ הפרסי. הכטב"מים הופלו והאיום הוסר, אבל מדובר היה במקרה אחד מבין שורה ארוכה של ניסיונות איראניים לשגר לישראל כטב"מים עם אספקת חומרי נשק ואמצעי לחימה לחמאס, או למטרת איסוף מודיעין או למטרת התאבדות על מטרות בישראל.
האיראנים חיפשו נתיבים שונים לנקמה, ואחרי שרובם סוכלו הם בחרו בכטב"מים כאמצעי מועדף. קשה להם בתחומים אחרים, הרבה יותר קל בכטב"מים שם יש להם יתרון טכנולוגי יחסי - מדובר בכלי תעופה קטנים, עם חתימת מכ"ם נמוכה, שקשים לזיהוי וליירוט.
בספטמבר 2019 הותקפו המתקנים של חברת הנפט הסעודית "ארמקו" במטח משולב של טילי שיוט וכטב"מים. בישראל ובארה"ב הופתעו מהתעוזה של ההנהגה האיראנית לאשר תקיפה שכזו, ולא פחות - מהיכולות הטכנולוגיות-מבצעיות שהודגמו בתקיפה. בעקבות האירוע הועלה נושא ההתמודדות עם הכטב"מים בישראל לעדיפות עליונה. גם הגנרל פרנק מקנזי, המפקד היוצא של פיקוד המרכז של ארה"ב, CENTCOM, קבע את הכטב"מים כאיום המרכזי על חייליו במפרץ.
בישראל הגיבו בדרך כלל על תקיפות מסוג זה בתקיפות על מטרות איראניות בסוריה. כלומר, לא משהו שקשור ישירות באיום או בניסיון הפגיעה, אלא פגיעה כללית במה שקל יחסית, ובמה שידוע כי לא מייצר סיכון משמעותי להידרדרות. אבל בפברואר השנה, 24 שעות אחרי שיגור הכטב"מים, הפציצו רחפנים מתקן ייצור ושיגור של כטב"מים בכרמנשא – שממנו יצאו שני הרחפנים שהופלו – והשמידו מאות כטב"מים איראניים. אם אמנם ישראל עומדת מאחורי הפעולה, הרי שמדובר בתגובה אחרת.
(צילום: נויל האריס)
מבחינת המודיעין האיראני, פרק הזמן הקצר, הזהות הגיאוגרפית בין זירת השיגור ויעד התקיפה והצלחת המבצע הם לא פחות מקטסטרופה. מי שתקף, האיראנים בוודאי מבינים, רוצה לשגר להם מסר - שעל התקפה שלהם תבוא תגובה מיידית. אבל, וגם את זה ודאי העלה מישהו בתחקיר האירוע במשמרות המהפכה, כדי להוציא לפועל מבצע כל כך מורכב ותוך זמן קצר כל כך, הייתה ההתקפה על הבסיס צריכה להיות נצורה זמן רב מראש, ובגלל הטווח המוגבל - נצורה עם ציוד וצוות על אדמת איראן. כלומר - למוסד, אם הוא מאחורי התקיפה, יש יכולות שניתנות למימוש מיידי על אדמת איראן.
במשך שנים מוביל צה"ל את המב"מ, המלחמה בין המלחמות, שמטרתה פגיעה קשה בניסיונות האיראניים לבנות חזית שנייה נגד ישראל בסוריה, ופגיעה מהותית בפרויקט הדיוק של חיזבאללה. כדי לשמר את המאמץ, כך לדעת רבים במערכת הביטחון, יש לשמור על גבולות גזרה זהירים שלא יובילו להידרדרות למלחמה כוללת. "לא לתקוע להם אצבע בעין" הוא ביטוי שמשתמשים בו פעמים רבות בהקשר הזה. הרג אנשי חיזבאללה, למשל, עשוי לפי חלק מההערכות להוביל להידרדרות בואכה מלחמה, ולכן ישראל נמנעת ממנו.
השינוי המסוים לכאורה בגישתה של ישראל בא לידי ביטוי גם במלחמה מול יחידה 840, אחת מיחידות כוח קודס, שעוסקת בהוצאת פיגועים נגד ישראל. ייתכן שההתנקשות בחיי הקולונל בטהרן - אחד מראשי המדורים ב-840 וסגן מפקד היחידה - היא תגובה ישראלית לפעילות היחידה. יש להניח כי אם האיראנים ימשיכו בניסיונות לגבות מחיר דמים מישראל בצורה של פיגועים נגד תיירים ישראלים, למשל, עשויה במקרה כזה להיות תגובה חריפה אף יותר, בהעלאת דרג וחשיבות היעד לתקיפה - המתקן או האיש.
מעל ולצד כל אלה מרחף צילו של הסכם הגרעין שבינתיים לא נחתם בין ארה"ב לאיראן. רבים במערכת הביטחון מאמינים שההסכם לא ירד מסדר היום גם אחרי שביידן הבטיח שלא ימחק את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור, ושזו רק שאלה של זמן עד שהצדדים - שיש להם "עניין אסטרטגי לחתום" כהגדרת בכיר ישראלי - ישובו לשולחן המשא ומתן.
לצד הוויכוח בתוך הממסד האם ישראל צריכה להתנגד להסכם או לתת לו לקרות - בבחינת הבחירה בין הנורא לרע קצת פחות - נותרת השאלה מה יעלה בגורל הפעולות המיוחדות של ישראל נגד איראן, ועל אדמת איראן, אם ארה"ב תחתום ותידרש אז ודאי בידי האיראנים לרסן את בת בריתה מהמזרח התיכון.
